הוציאה את הכביסה המלוכלכת החוצה — וניצחה. קיבוצניקית שחוותה תקיפה מינית בהיותה נערה, זכתה לדבריה ליחס מחפיר מהקיבוץ ונאלצה לעזוב — יצאה למלחמה ותפוצה במאות אלפי שקלים.
האירוע התרחש כשהיא הייתה בת 16. הגבר, אז כבן 35, הזמין אותה לדירתו וביקש ממנה לסייע לו במחשב. במהלך הביקור ביצע בה מעשים מגונים, חלקם בכוח. הנערה דיווחה למוסדות הקיבוץ, ולטענתה אלה ניסו לשכנע אותה ואת הוריה לא להגיש תלונה במשטרה. הנערה לא הסכימה, ויומיים לאחר האירוע התלוננה נגד השכן במשטרה. הוא הועמד לדין, נידון ל־10 חודשי מאסר על תנאי ונדרש לשלם לנערה פיצוי בסך 3,000 שקל.
אחרי הרשעתו היא ביקשה מהקיבוץ שידרוש ממנו לעזוב, ובתגובה אמרו לה לדבריה: "אבל יש לו משפחה. מה אשמה אשתו, מה אשמים הילדים שלו?" נוסף על כך האיש הכחיש, ובקיבוץ העדיפו כנראה להאמין לו. "כל ניסיון שלי לגרום להם להוציא אותו נתקל בחומות. לאט־לאט דחקו אותי הצידה והתייחסו אליי כמו למצורעת", מספרת המותקפת. "במשך שנה וחצי ישבתי בבית עם התריסים מוגפים כי החלון שלי צפה לחלון שלו". לאחר כשנה וחצי של סבל, בגיל 17 וחצי — החליטה לעזוב. "הייתי צריכה לבחור — להישאר בקיבוץ או לחיות. עברתי לגור במעון לבני נוער. הקיבוץ נתן לי תקציב, אבל בשלב מסוים העזרה הופסקה, והייתי צריכה להתחיל הכל מאפס".
כשבע שנים לאחר התקיפה, כשכבר הייתה אישה בוגרת, החליטה להגיש תביעה אזרחית נגד התוקף ונגד הקיבוץ. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד חיים זליכוב וירון בן־דן, ונטען בה כי מאז האירוע היא סובלת מפוסט־טראומה שבאה לידי ביטוי בהפרעות בשינה, במחשבות אובדניות ובהתקפי חרדה הגורמים לה לקשיים בתפקוד היומיומי ולכך שאינה מצליחה לקיים זוגיות.
בית־המשפט קיבל את טענותיה וחייב את התוקף לשלם לה פיצוי של חצי מיליון שקל. הקיבוץ ישלם לה פיצוי של 180 אלף שקל במסגרת פשרה.
האישה סיפרה על התחושה שאחרי הניצחון: "אחרי שהצדק יצא לאור, אני מרגישה חזקה יותר. הקול שלי נשמע והוא קיבל תוקף משפטי".
