אולם הכניסה לבניין האו"ם בניו־יורק נראה בדיוק כפי שאפשר לדמיין: צבעוני, תוסס, מלא באנשים עוטים שלל תלבושות לאומיות, ואינספור שפות למטר מרובע. אבל ביום אחד בחודש מארס המקום היה רועש וצבעוני קצת יותר מדי עבור הדיפלומטים המעונבים שהתהלכו בו. אנשים רציניים עצרו לרגע והביטו בתדהמה כשמולם עברו ציפורים ענקיות שנראו בדיוק כמו הדמויות מהמשחק ההוא שכנראה אפילו הם שיחקו במהלך, בואו נאמר, ישיבות משמימות של מועצת הביטחון.
כל זה קרה במסגרת "יום האושר הבינלאומי", במהלכו העניק האו"ם תואר שגרירים מיוחדים של האו"ם דווקא לציפורים עצבניות במיוחד. האירוניה לא ממש משנה, לא כשמדובר במשחק הפופולארי ביותר בהיסטוריה של הראשים התקועים בסמארטפון, ולא כשהאירוע יכול לשמש קידום לסרט אנימציה שמבוסס עליו.
למען האמת זו הייתה רק שאלה של זמן. הוליווד כבר עשתה סרטי אנימציה מצליחים ומכניסים מחומרים פחות פופולאריים, כך שברור היה כי יגיע הרגע בו המשחק — שנכון לסוף חודש ינואר זכה למספר הלא ייאמן של 4 מיליארד הורדות — יהפוך אף הוא לסרט כזה. לא אחד, אפשר להיות בטוחים, זו רק התחלתו של פרנצ'ייז.
"אנגרי בירדס — הסרט", שעלה בארץ בסוף השבוע, נאמן מאוד לדמויות מהמשחק, אבל בונה סיפור מקורי על מושבת ציפורים שמחה ושוחרת שלום, שיום אחד מנסים החזירים להשתלט עליה, ומרגיזים את הציפורים מאוד מאוד. את הסרט ביימו קליי קייטיס ופרגל ריילי, והוא מציג ליגת על של מדובבים קומיים: ג’ייסון סודקיס, פיטר דינקלייג, ביל הדר, קייט מקינון, שון פן, קיגן מייקל קיי, ומעל כולם מאיה רודולף. זו מגלמת את מת'ילדה, תראפיסטית זן שפעם הייתה ציפור כועסת מאוד והפכה לעוף רוחני שמנסה לעזור לבעלי הכנף הגבריים לנהל את הכעסים שלהם.
רודולף, 43, כוכבת "סטרדיי נייט לייב" לשעבר, שהיא גם מוזיקאית מוכשרת וגם אשתו של במאי האינדי הגאון פול תומאס אנדרסון, לא היססה לשנייה כשהגיעה ההצעה. "אהבתי את הרעיון ואהבתי את הדמות. גם ככה כל הדמויות שאני מגלמת בסרטים קונבנציונאליים הן מוזרות ופטפטניות, ואני מוזיקלית ואוהבת את התהליך. אנימציה זה לא קל כמו שאפשר לחשוב. את לבד עם עצמך בתוך תא הקלטות, אין לך מול מי לשחק ואת צריכה להשתמש בדמיון הרבה יותר מאשר בתפקידים רגילים. אבל זה כיף, במיוחד כשיש לך ילדים, ולי יש ארבעה".
בסופו של דבר אלה ציפורים ממשחק וידיאו. איך נותנים להם חיים?
"כשהגעתי לתפקיד הדמויות האלה היו מלאות ועגולות, עם אופי וסיפור רקע. למת'ילדה הייתה היסטוריה של כעס שבשלב מסוים היא ניתבה אותה למצב קיומי של שלווה. אפשר להתחבר זה. די ברור שאנשים שעוסקים בתורת הזן בעולם האמיתי לא הגיעו למקום הזה במקרה. אני חושבת גם שהסרט מאוד רלוונטי, המון אנשים נראים מאוד כועסים היום, רק תסתכלו על המרוץ לנשיאות באמריקה".
מה מרגיז אותך?
"זו הזדמנות להעמיד פנים ששום דבר לא מרגיז אותי".
לא יכול להיות.
"לא, ברור שלא. חוסר צדק מכעיס אותי, אנשים שמתנהגים חרא כלפי אחרים, במיוחד כלפי חלשים. אז את מנסה להתמודד עם הרגשות שלך או להכריח את עצמך להיות המבוגר האחראי. אני מנסה ללמד את הילדים שלי איך להתנהג, אבל זה לא קל. אנחנו מגדלים אותם בתקופה שבה כולם מדברים על רגשות, כשאנחנו היינו ילדים לא דיברנו כל כך הרבה, אז אני לומדת איך לדבר עם ילדים בדרך טובה יותר וזה עוזר. מסתבר שאפשר לגדול גם בגילי".
את דמות נשית מרכזית יחידה בסרט מלא בדמויות גבריות. יש הנחה שאומרת שקומדיה היא עולם גברי, את מסכימה?
"אני לא חושבת על גברים או נשים בקומדיה, אני חושבת על מצחיק או לא מצחיק. אם מישהו לא מצחיק ואני צריכה לעבוד איתו, לא אכפת לי אם הוא גבר או אישה, זה מדכא באותה מידה. באופן אישי מעולם לא חשבתי שיש משהו שאני לא יכולה לעשות, אז אף פעם לא נתתי לקיפוח מגדרי לעצור אותי, אבל זה לא משנה את העובדה שהוא כמובן קיים בהוליווד".
את האמת, שיחקת אנגרי בירדס?
"בוודאי, כנראה שאפילו שיחקתי אותו קצת יותר מדי".
