רגע אחרי שהתבשר אתמול על הזכייה במשחקי השף, מיהר אור גינסברג לנשק ולחבק את אשתו טל, את בתו התינוקת ים, ואת הוריו שבאו להיות לצידו ברגע המרגש הזה. הראשונים לזהות, וגם לתמוך. "טל אשתי היא זאת שסבלה אותי ותמכה בי לאורך כל הדרך", הוא אומר. "היא המוזה הנפלאה שלי והמוטיבציה לכל עניין האוכל. אני מאוד מתרגש. זאת התקופה המאושרת בחיי לא רק בגלל הזכייה. ניצחתי עוד קודם: יש לי ילדה, משפחה תומכת וחברים טובים. להיות הזוכה הגדול זה לא דבר מובן מאליו. התחריתי בתוכנית מול שפים מאוד חזקים, שעבדו בכל מיני מקומות בעולם. טעות אחת קטנה ואתה בחוץ, מובס ומושפל".
איך התגובות שקיבלת.
"אני מקבל אחלה טוקבקים מהמון אנשים. אנשים שולחים לי הודעות: 'תעשה לי סרטון לילדה שיש לה יומולדת' או 'תעשה סרטון לילדה חולה', וזה מרגש אותי. כל הרגעים הקשים, כל המשברים, המאמץ שעברתי שווים רק בשביל לשמח ולרגש אנשים".
צילומי "משחקי השף" הסתיימו כבר לפני חצי שנה אבל רק אתמול, בתוכנית הסיום, התבשר גינסברג על זכייתו. גם קודם היה אור (32), מבעלי מסעדת קונסיירז' ברחוב דיזנגוף בתל־אביב, אחד המתמודדים המסקרנים בתוכנית. הוא הגיע כטועם לעונה הראשונה של "משחקי השף", לפרק הדגים, ומאותו רגע הציב לעצמו מטרה להגיע לעונה השנייה כמתמודד. באודישנים הוא לא זכה לקבל את סכין השף ממאיר אדוני, והצליח להרגיז את אסף גרניט כשסיפר על החלום גדול שלו — תוכנית טלוויזיה של בישול אתגרי. השפים חשבו שהוא יהיר ומחפש פרסום, אבל גילו עד מהרה שעומד מולם שחקן נשמה. אור הקריב את עצמו לטובת שתי מתמודדות במשימת פילוט הדגים במחנה האימונים, ואדוני בחר בו ראשון לנבחרת שלו.
למה כולם חשבו שאתה יהיר?
"השפים — משה רוט, אסף גרניט ומאיר אדוני — שאלו אותי שאלה קצת מכשילה, על החלום שלי. סיפרתי להם שחלום הבישול וההתמקדות באוכל הם לא העיקר, אלא לעשות תוכנית בישול אתגרית צעירה, פרועה ומגניבה, שמביאה לאנשים את הים לצלחת ואת השדה לים. אבל אני באמת לא יהיר, ומאוד אוהב לבשל. כשאני קם בבוקר והולך לישון אני קודם כל טבח. אני חושב רק איך אני מאכיל כמה שיותר אנשים ואיך אני מצליח לרגש אותם דרך הבישול שלי.
"הם חשבו שאני רוצה רק להתפרסם, ואני רציתי לראות בכלל אם זה מתאים לי, אם אני בנוי לטלוויזיה. אסף גרניט אמר: 'משהו לא בסדר עם הטבחים העכשוויים. הם חושבים קודם כל על הפרסום ולא על האוכל'. אני 12 שנה בתחום, עובד בממוצע 350 שעות בחודש, קורע את עצמי, לומד מכל סיטואציה, עושה ויתורים בחיים האישיים שלי רק כדי להיות טבח יותר טוב — אז לומר עליי שרק הפרסום חשוב לי זו טעות. אחרי האודישן אמרתי לעצמי שעכשיו אני צריך להוכיח, במיוחד לאסף, שהם טעו לגביי. אני חושב שלכל אחד יש את הזרם שלו, ואני תמיד הייתי דג ששוחה בזרם שלי".
גינסברג הוא איש ים — דיג, גולש, סקיפר וצוללן. דג ומפלט דגים בעיניים עצומות. הוא הגיע לבישול בעקבות טיול באוסטרליה עם אשתו לעתיד. כשבישל עבורה — חשבה שהוא מוכשר וצריך לעסוק בזה.
כשהגעת לאודישנים האמנת שזה מה שיקרה?
"לא. באתי בגישה של 'תתחרה בעצמך, תתחרה בשעון, ותנסה לעשות את המנה הכי טובה שאתה יכול, וזה יוביל אותך למקומות הכי טובים'. אני חושב שהגישה הזו היא מה שהכי אפיין אותי בתוכנית. כולם היו בלחץ, בטירוף ובהיסטריה, ואני בסוג של בועה, מחייך, מבסוט, נהנה, מנסה לעשות את הכי טוב שאני יודע. זה גרם לי לפתח קשרי חברות טובים עם המתחרים האחרים וגם להביא יותר מעצמי".
האויב הגדול של אור במטבח הוא בעיות הקשב והריכוז שלו, שמוציאות אותו מפוקוס — עובדה שגרמה לו להיות בסכנת הדחה בפרק הים והדגים, כאשר לא הניח את המנה שלו בזמן על המסוע. אבל כשאור מכין את האוכל קשה לנצח אותו. "המוזר הוא שהיה לי משבר דווקא במשימת הדגים. זאת הייתה משימת ההדחה הראשונה. לא קישרתי שאני צריך לשים את המנה על המסוע, ויצא שלא הגשתי את המנה בזמן. התבאסתי. אמרתי חבל שדווקא במשימה הכי חזקה שלי אני הולך הביתה. אני יוצא חסה. עושה בושות. עכשיו גם הדגים יצחקו עליי. הייתה לי הרגשה של חוסר אונים וחוסר מודעות. הרגשתי שעשיתי פאדיחות מול כל המדינה. ירדו לי נקודות מהמנה, אבל התברר שהיא הייתה מספיק טובה להשאיר אותי עוד שלב. באותו רגע אמרתי שזהו, מעכשיו אני מרים הילוך, אין מצב שאני מאבד שוב ריכוז. מאז גרפתי שלוש פעמים את תואר המנה המצטיינת".
איך נוצר החיבור עם מאיר אדוני?
"שמחתי כל כך שהוא בחר בי, כי לי ולמאיר יש כל כך הרבה מהמשותף. אני שואף להיות ברמה שלו מבחינה מקצועית ומבחינה אנושית. אני אתאיסט, אבל החיבור הזה היה רשום איפשהו. הוא לא בא סתם. עצם זה שמאיר רק עומד לידי, אוטומטית אני נהיה טבח יותר טוב. יש לו יכולת לתת לך מוטיבציה, לפתוח לך את הראש גם לעולמות שלא חלמת עליהם, וגם להוציא ממך את הבית ואת הרגשות ולהביא אותם לצלחת. זה גרם לי להשתפר ולחשוב על דברים שגדלתי עליהם, על מתכונים של אמא ושל סבתא. לחשוב על השורשים שלי. אנחנו שמונה דורות בארץ. צברים בני צברים. סבתא שלי הייתה מדברת יידיש וערבית באותו משפט".
ואסף גרניט ומושיק רוט?
"גם אסף ומושיק רוט שפים נהדרים. כשהגעתי לתוכנית באמת חשבתי שאני יכול להרוויח מכל אחד המנטורים. אסף מייצג את אחד המטבחים האסליים, שאני מאוד מתחבר אליהם — את כל הקטע של השוק והירקות ושל השימוש בחומרים. אני מגדל ירקות ותבלינים בעצמי ויש לי חיבור חזק לאדמה. כל הטיולים שלי בעולם זה רק סביב אוכל, שווקים וים. מושיק הגיע בזמן קצר לרמה הכי גבוהה שיש והכל מתוך תשוקה ורצון להביא את הדבר הכי טוב לציבור הרחב".
גינסברג יודע ועוד איך לעמוד במצבים קשים. בפרק הפותח של "משחקי השף" סיפר איך ניצל במהלך אחד מיציאותיו המרובות לדיג. "דגתי עם רובה מים מתחת למים", הוא מספר. "אחד החיצים נתקע לי בצוואר. יצאתי מהמים מדמם, כשהחץ נעוץ בצוואר והאנשים על החוף התעלפו. מאז נשארה לי שם צלקת".
אחד הערכים הבולטים בתוכנית הוא ערך החברות. אתה לא סוליסט מדי?
"אני ממש לא סוליסט. אחד הדברים שגרמו לי להצליח בתוכנית היא שאני שחקן קבוצתי, ואני לא אנסה להתבלט ולהרשים על חשבון האחר. גם במסעדה שאני שותף בה אני לא שווה שום דבר בלי הצוות שלי. אני מעריך כל טבח וכל אחד שנמצא איתי בצוות, כולל שוטף הכלים. בלעדיהם המכונה הזאת לא תעבוד".
הפכת לסלב.
"ועדיין לא אשכח מאיפה באתי ולאן אני הולך. מאוד מחמיא לי ומביך אותי שאנשים רוצים להצטלם איתי ברחוב. אבל בסופו של דבר אני ידוע שזה לזמן מאוד קצר. בדיוק רבע שעה של תהילה, ובזמן הזה אני צריך לשמח אנשים. כסף אף פעם לא היה הדבר שהניע אותי, רק לשמח אנשים. ביום שנודע לי שאישתי בהיריון, ביטלתי את המינוי למפעל הפיס, כי הסיכוי לזכות פעמיים הוא לא גבוה, ואני כבר זכיתי. יש לי אישה מדהימה, ילדה, משפחה שכל כך אוהבת אותי וחברים נהדרים. זה באמת האושר האמיתי".
ביום חמישי תבשל ארוחה לאלטון ג'ון. מתרגש?
"אני אבוא במכנס צמוד", הוא צוחק. "זה דבר מדהים להאכיל מישהו במעמד שלו, אמן בסדר גודל עולמי. מבחינתי זה משהו חד־פעמי, שהלוואי ויהיה לו המשך. כל הפיינליסטים הגיעו להסכמה שלא משנה מי הזוכה בתחרות — כולנו נבוא לעזור לו לבשל לאלטון ג'ון".
ומה החלום הגדול ביותר?
"אני מאוד מחובר לאדמה ולים, והרצון שלי הוא לחשוף את התשוקה הזאת. כלומר, ללכת לשטח, לאיזה מטע או חממה, לקטוף את הפרודוקטים ולהכין שם ארוחה. לקחת אנשים לים, לדוג דגים, ולבשל אותם מיד על הסירה. אני בשלבי הקמה של לופט לסדנאות ואירועים. המסעדה שלנו נועדה להיות מתאימה לכל חך ולכל כיס. לא צריך לקחת משכנתה כדי לאכול אצלנו. באירועים הפרטיים אני אשתולל. אביא את הכי טוב שיש, אשתמש בחומרי הגלם הכי טובים והכי מטורפים שאפשר למצוא, העיקר לשמח אנשים".
