ועידת השלום בפריז הסתיימה בקול ענות חלושה. פריז הוזכרה בימים האחרונים בהקשר של גשמי זלעפות והצפות, ואפילו עיתוני צרפת דחקו את הוועידה לשולי העמודים הפנימיים. אכזבה ברמאללה, אנחת רווחה בירושלים.
אלא שאין סיבה למסיבה, מפני שכדאי לשים לב לסיבה שבגללה התכנסה הוועידה. בחוגים רבים קיימת אמונה שהסכסוך הישראלי־ערבי בכלל והישראלי־פלסטיני בפרט הוא הגורם לייאוש ולהקצנה בקרב מוסלמים ברחבי העולם, ובעיקר באירופה. גם שרת החוץ השוודית, מרגוט וולסטרום, וגם נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ימי קרטר, מיהרו לקשור את הפיגועים באירופה לייאוש הפלסטיני נוכח הכיבוש: הם מיואשים, ולכן הם (ואחרים) פונים לטרור.
אפשר להתייחס לתזה הזאת בזלזול. זו תהיה טעות חמורה. משום שהד לעמדות הללו נשמע גם בדברי נשיא צרפת בפתיחת הוועידה. "ואקום מדיני גורם לטרור", אמר הולנד. הוא לא התכוון לשולפי הסכינים אלא לג'יהאד באירופה. גם הוא מאמין שאם תימצא נוסחת הסכם בין נתניהו לאבו־מאזן, שאם יסתיים הכיבוש הישראלי, הג'יהאד הגלובלי יחטוף מכה רצינית.
כדאי לעבור מאשליות לעובדות. במאי האחרון בלבד נרצחו 451 איש בידי ארגוני טרור איסלאמיסטי. כמעט כולם מוסלמים. הג'יהאד הורג בהם משום שהפך למכונת מוות רצחנית. אף אחד מהנרצחים לא קשור לסכסוך הישראלי־ערבי או הישראלי־פלסטיני. ברגע שלמישהו מפעילי שלוחות הג'יהאד יש אפשרות לזלוג לאירופה, הוא עושה זאת בששון ובשמחה.
אפילו דוברי חמאס הבהירו שוב ושוב שהמטרה היא "רומא ושתי האמריקות". ישראל היא לא יותר מתחנת ביניים במשימה. מנהיג דאעש דיבר על "כיבוש רומא" רק לאחר דוברי חמאס. ולפניהם זה היה השייח' יוסוף אל־קרדאווי המצרי, מהפוסקים האיסלאמיסטים החשובים, שדיבר על "כיבוש אירופה ואמריקה". קרדאווי הוא "המתון" בחבורה. הוא רוצה כיבוש בשלבים. חוקי שריעה וכן הלאה. נחמד מצידו.
יש צורך בשלום. ואם לא בשלום, אז בהסדר. זה אינטרס ישראלי. הקיפאון הנוכחי הוא רעה חולה. אבל אין צורך באשליות. אין צורך במהלך שיגרום לכך שהג'יהאד ישלוט לא רק ברצועת עזה אלא גם בגדה, מה שעלול אף למוטט את היציבות בירדן.
המערב לא לומד. הרצון לשחרר את עיראק מדיכוי אכזרי גרם לכך שהיא שרויה במרחץ דמים. הוא רצה לשחרר את תושבי לוב המדוכאים משליט קפריזי ואכזרי והתוצאה חזרה על עצמה. חלקים בלוב הופכים למעוז החדש של הג'יהאד הגלובלי. כך שגם אם כל הטענות נגד הכיבוש הישראלי נכונות — ורק מקצתן נכונות — האלטרנטיבה עלולה להיות הרבה יותר גרועה.
העובדה שחלקים לא מבוטלים במערב מאמינים שהסכם ישראלי־פלסטיני יקטין את הטרור מעוררת דאגה. מדובר באחד הכישלונות הגדולים של ישראל — היא לא מצליחה לשכנע אפילו במה שאמור להיות מובן מאליו. וזו הצלחה של הקמפיין האנטי־ישראלי: האמונה שישראל היא הגורם לזעם האיסלאמיסטי הייתה נחלת השוליים אבל היא הולכת ומתפשטת.
בהתחשב במה שקרה בעיראק ובלוב, לפעמים האלטרנטיבה ליציבות תחת דיכוי איננה דמוקרטיה וחופש אלא יותר דיכוי והרבה יותר ג'יהאד. זה לא אומר שצריך להקפיא את המצב הנוכחי. לישראל אינטרס עליון בהסדר, בתנאי שיהיה נטול אשליות. לעולם החופשי, ובתוכו ישראל, אין צורך בעוד חממה לג'יהאד. כבר היינו בסרט הזה. √
