חברה המספקת שירותים אינה יכולה למסור את פרטי כרטיס האשראי של הלקוח לחברה אחרת לשם הספקת השירות, מבלי לקבל את רשותו. אחרת הוא יוכל לדרוש ולקבל פיצויים בסכום ניכר. כך עולה מתביעה שהתבררה לאחרונה בבית משפט לתביעות קטנות (ת"ק (פתח־תקווה) 34277-05-15).
בשנת 2013 סגר התובע עסקה לקבלת שירותי אינטרנט וטלפון עם בזק וחברת 012 מובייל. כעבור כמה חודשים הוא הבחין שחברת 012 סמייל טלקום בע"מ מחייבת את כרטיס האשראי שלו, למרות שהוא לא התקשר איתה. הוא ביטל את הרשאת החיוב, דבר שלטענתו גרם להאטה בפעילות המחשב שלו, עקב מסך "קופץ" שהתרה על ביטול אמצעי תשלום. בעקבות זאת הגיש תביעה קטנה ובה דרש למחוק את פרטי כרטיס האשראי שלו מרישומי 012 סמייל, וכן לפצותו, בין היתר, בשל השימוש שלא כדין בפרטי כרטיס האשראי שלו.
012 סמייל ביקשה לדחות את התביעה, בטענה כי התובע חויב עבור תוכנת אנטי־וירוס שאותה רכש וקיבל.
במהלך הדיון הוגש תמליל של שיחה שניהל התובע עם נציגת השירות. מהתמליל עלה שהתובע היה ער לכך שעליו לשלם 59 שקל עבור השימוש בחבילה שרכש, הכוללת גם הגנה מפני וירוסים. למעשה, אילו היה מחויב בחשבונית אחת הכוללת את כל הסכום מאת 012 מובייל, הדבר היה תואם את תנאי ההתקשרות.
הרשם הבכיר אורן כרמלי הסביר כי מקור המחלוקת הוא בפיצול החיוב המוסכם לשתי חשבוניות נפרדות: האחת מ־012 מובייל והשנייה מ־012 סמייל. התעוררה השאלה איך הגיעו פרטי כרטיס האשראי שלו ל־012 סמייל, שכן הוא מסר אותם לבזק ול־012 מובייל – לבזק עבור שירותי האינטרנט ול־012 מובייל עבור שירותי הטלפון הסלולרי.
012 סמייל היא החברה־האם של 012 מובייל, והחברה־הבת העבירה את הפרטים לחברה־האם. הרשם ראה בכך התנהגות חמורה. הוא ציין כי 012 מובייל, לה נמסרו הפרטים, לא הייתה רשאית להעביר את הפרטים, ו־012 מובייל לא הייתה רשאית לחייב את התובע בכרטיס האשראי. מדובר בשתי חברות נפרדות, שפרטי עסקה עם האחת אינם אמורים לזלוג אל החברה האחרת.
אם ביקשה 012 סמייל להציע לתובע שירותים שונים, היא הייתה צריכה להבהיר לו באופן מפורש שמדובר בהצעה של חברה אחרת, שיש לה קשר לחברת מובייל, ולקבל את הסכמתו לחיוב כרטיס האשראי שלו עבור אותם שירותים.
עיון בתמליל שיחת המכירה מעלה שלא זו בלבד שהדבר לא הובהר לתובע, אלא שנציגת המכירות הציגה עצמה כנציגת "012", ללא ציון החברה הספציפית וללא ההבחנה הנדרשת בין החברות השונות. הרשם ציין כי דרך התנהלות זו עומדת בסתירה לחוק הגנת הצרכן, המחייב את הספק למסור הודעה מפורשת בנוגע לזהותו. הרשם קבע לכן שהתובע זכאי ל"פיצויים לדוגמה" בסכום של 4,500 שקל, להם נוסף סכום של 500 שקל הוצאות משפט.
