ב־5 ביולי 1976 היה ג'אפר, בנו של שליט אוגנדה הגנרל אידי אמין, רק ילד בן 10. אבל הוא זוכר היטב את תגובת חבריו לספסל הלימודים בבוקר למחרת מבצע יונתן, שבו חילצו כוחות צה"ל את נוסעי מטוס אייר פרנס החטוף מהמדינה האפריקאית. "הייתי בבית הספר ובדיוק יצאתי מהשירותים כשאחד הילדים בא ושאל על השמות של אבא שלי", משחזר ג'אפר אמין. "עניתי 'אידי אמין דאדא אאומי'. הילד שאל בטון מתגרה איזה עוד שמות יש לאבי, והתחיל למנות אותם – 'הוד רוממותו, נשיא לכל ימי חייו, המעוטר בצלב ויקטוריה, צלב הצבא ועיטור העוז, אדון כל החיות אשר על פני האדמה וכל הדגים אשר בים, כובש האימפריה הבריטית באפריקה בכלל ובאוגנדה בפרט'. אמרתי לו, 'אלה לא שמות, אלה תארים', ואז הוא הוסיף את התואר 'בורקזי' – 'חסר ערך' בסווהילית – והראה לי עיתון עם התמונה של מטוסי המיג שישראל השמידה בשדה התעופה.
"הילדים התאספו סביבי והסתכלו עליי. זה היה בית ספר של האליטה והם היו נגד אבא שלי. הדבר הראשון ששאלו אותי היה אם הוא נהרג. אמרתי להם שאבי חי ושהחיילים רק חילצו את בני הערובה, והתרחקתי מהם עם חיוך על הפנים. יכולתי להרגיש כמה הם מאוכזבים שהוא לא נהרג".
לא לחינם מלווה אותו הסיפור מאז. השם "אידי אמין", הדיקטטור הצבאי שטבח בבני עמו (מספר האוגנדים שנרצחו כתוצאה משלטונו אינו ידוע ונע בין 80 אלף איש לחצי מיליון), מעורר חלחלה ברחבי העולם אבל עבור ג'אפר אמין – הוא היה פשוט "אבא". גם היום, כשהוא בן 50 ואביו טמון באדמה כבר 13 שנים, מדבר עליו ג'אפר בתיאורים כמו־אגדתיים שנחקקו בראשו כילד.
"אבא שלי היה מאוד קשוח איתנו אבל יחד עם זאת אוהב ומחבק", הוא מספר. ג'אפר הוא השביעי מבין 60 הילדים שהוליד אביו משבע נשותיו. קדמו לו: טאבאן אמין הבכור, מרים, מיימונה, עלי, פרידה ואנט. בילדותו באוגנדה רוב ילדי אמין ונשותיו התגוררו יחד במתחם אחד, עם האב הגדול. "כשהוא היה חוזר הביתה הוא היה פושט את המדים ועובר לחולצה מקסיקנית לבנה, מכנסי חאקי וסנדלים סודניים – או לטרנינג. הייתה לו תמיד נוכחות מאוד חזקה, גם אם לפעמים הוא היה שוקע בשתיקות מהורהרות.
"כל חופשה המטוס הפרטי שלו, גאלפסטרים G 2, היה טס ללונדון, דובאי, ג'דה בסעודיה עם רשימה של מידות הבגדים והנעליים של כל הילדים וחוזר מלא בכל המותגים הנחשקים מחו"ל. לנו, כל בני המשפחה, היה מעין תסביך עליונות בסגנון מוחמד עלי", צוחק ג'פאר. "סוג של הערכה עצמית גבוהה. אנחנו שימשנו לאפריקאים סמל של איך להאמין בעצמך, נתנו להם דוגמה".
ב־79' איבד אידי אמין את שלטונו ונמלט לגלות בלוב, ולאחר מכן מצא מקלט בערב הסעודית עם ארבע מנשותיו ו־34 מילדיו. שני הבנים הגדולים עזבו ("אחד התגייס ללגיון הזרים של קדאפי והיה טייס קרב, אחר נשלח כדיפלומט למרוקו ולאיחוד האמירויות") וג'אפר הפך לאחד האנשים הקרובים ביותר לאביו. "אבא שלי תמיד אמר שההגנה הטובה ביותר יכולה לבוא רק מתוך המשפחה הקרובה ולכן הוא השאיר לידו רק צאצאים שהוא יכול היה לסמוך עליהם. כשהגענו ללוב הייתי בן 12־13 ונשארתי צמוד לאבי עד גיל 18. הייתי הטבח, השליח, הבנקאי, הנהג ושומר הראש שלו. הייתה לי גישה ישירה לאהבה שלו ולחיבה, והייתי גם במצב ייחודי שיכולתי לשאול אותו שאלות ישירות ולעיתים גם נוקבות".
גם על מבצע אנטבה דיבר עם אביו. תזכורת: התוכנית הישראלית הנועזת כללה הטסת מטוסי הרקולס משארם א־שייח' בסיני ליעד באוגנדה, תוך התחמקות ממכ"ם אויב; הגעה לטרמינל במרצדס שהייתה העתק מדויק של מכוניתו של אידי אמין; השתלטות וחיסול המחבלים; שיתוק חיל האוויר האוגנדי על ידי פיצוץ מטוסי הקרב שלהם; ולבסוף חילוץ והברחת הנוסעים החטופים.
בדרך לטרמינל נתקל כוח ההשתלטות בשני חיילים אוגנדיים, ובמקום להתעלם מהם ולהמשיך בנסיעה כפי שתוכנן, פקד מפקד סיירת מטכ"ל סא"ל יוני נתניהו לירות בהם. קולות הירי משכו את תשומת ליבם של כוחות הביטחון האוגנדיים לפעולה. שיירת כלי הרכב ובה המרצדס ושני הג'יפים מסוג לנדרובר, האיצה לעבר בית הנתיבות הישן. לאחר כמה מטרים בראש הכוח נפגע נתניהו מירי חייל אוגנדי, ככל הנראה ממגדל הפיקוח, ונפצע קשה. הוא מת מפצעיו עוד בטרם החל שלב החילוץ של החטופים.
מה סיפר לך אז אביך על הפעולה?
"אבא היה במאוריציוס כדי לנהל דיון של 'הארגון לאחדות אפריקה', שהוא היה נשיאו. הוא קיבל שיחת טלפון מאחד השגרירים שלו שהזהיר מפני התקפה צפויה, מפני שהדד־ליין של החוטפים היה למחרת. אבא הסביר לי שהישראלים הכירו אנשים באוגנדה, בדרג נמוך, והשתמשו בהם כדי שהמטוסים שלכם יוכלו להיכנס מתחת למכ"ם.
"התכנון של המבצע היה מאוד ישראלי ומאוד קפדני אבל הנושא של הלימוזינה לא היה כל כך חכם כמו שחשבו, כי החיילים האוגנדים הכירו היטב את הג'יפים שליוו את המרצדס של אבא שלי. אם תבדוק בתחקירים, הם דרשו מהם לעצור. זה היה הנוהל. אחר כך יוני הגיבור נפצע כי היחידה שלו ירתה לפני שהגיעה לעמדות שלה. אחד מבני הדודים שלי היה האיש במגדל הפיקוח שהצליח לפגוע ביוני נתניהו. הישראלים השיבו אש לעברו ובן הדוד שלי נורה ונהרג".
ג'אפר אמין – גבה קומה, בעל כתפיים רחבות, ביטחון עצמי וקול עמוק (בעבר היה קריין פרסומות) – מזכיר מאוד את המראה והנוכחות של אביו. בגיל 18 נסע ללמוד באוניברסיטת לייקסטר באנגליה, שם הסתיר את זהותו ("אבא היה כותב לי מכתבים וחותם בשם 'אבו פייסל'") וב־1990 חזר להתגורר בקמפלה בירת אוגנדה. הוא נשוי לזייתון והשניים התברכו, כדבריו, "בבת אהובה אחת וחמישה בנים נהדרים".
בשנים האחרונות הוא משמש כדובר הלא־רשמי של משפחת הרודן הידוע לשמצה ומנהל יחסים מורכבים עם מורשת אביו. לאחר יציאת הסרט "המלך האחרון של סקוטלנד" על חייו של אידי אמין, שאותו גילם השחקן פורסט ויטקר שאף זכה באוסקר על תפקידו, טען ג'אפר שהסרט עשה עוול לדמותו של אביו וחיזק את הדימוי השלילי שלו. הוא קרא להקמת ועדה שתחקור את התקופה האפלה בהיסטוריה של אוגנדה וטען שאביו נשפט והורשע בדעת הקהל מבלי שהדבר נדון בבית משפט. ב־2010 הוציא ספר ששמו "אידי אמין – גיבור או נבל" וכיום הוא מקיים פעילות לעידוד דו־קיום, פיוס ודיאלוג בין מוסלמים, יהודים ונוצרים.
"מאז 2007 אני בתהליך השלמה עם כל מי שנפגע מאבי במלחמות בין השבטים באוגנדה או במלחמה בטנזניה. נפגשתי עם משפחות של קורבנות בטנזניה וגם כאן. לדיאלוג בין הדתות יש עבורי משמעות עמוקה. בין אם אנו רוצים או לא, היהודים הם הפרי הראשון, העם הנבחר, מהם צמח הכל. עכשיו יש איבה בין בניו של אברהם – אני מזדהה עם הגר, האישה השנייה של אברהם, אני מזהה את עצמי כמוסלמי, אני מתפלל לאללה – אבל הבנתי שאם נתמקד במכנה המשותף של כולנו, באברהם, נמצא אחדות בעולם. ובקשת הסליחה היא הנושא הכי חשוב.
"יש לי רשימה של חמשת הקורבנות מישראל: יוני נתניהו; דורה בלוך; אידה בורוביץ'; פסקו כהן; וז'אן ז'אק מימוני. החלום שלי הוא להיפגש עם המשפחות שלהם ולהתנצל. אנשים מתמקדים תמיד בגבורה של יוני נתניהו, אבל אני רוצה להיפגש עם כולם. בגלל שאני אחד מילדיו של אמין, חשבתי שאני צריך לנקוט עמדה, שיש לזה משמעות סמלית.
"זה מסע אישי עבורי. אני לוקח בעלות על השם שלי. אנשים עם שם גדול בדרך כלל מתביישים ובורחים ממנו, אבל אני לוקח אחריות. והמשמעות היא לצאת בגלוי ולהצהיר מי אני וגם ללכת ולהיפגש בכנות עם הקורבנות, היכן שלא יהיו. אני מאמין שאם החלום יתגשם, זה יהיה מסע העלייה לרגל האולטימטיבי, ההתנצלות האולטימטיבית".
ביקשת להיפגש עם רה"מ נתניהו בביקורו באוגנדה?
"הוא מגיע לביקור קצר, רק לשש שעות – וקיבלתי תחושה שהדרך הכי טובה בשבילי תהיה לבוא לישראל". (ג'אפר נפגש כבר פעמיים עם שגריר ישראל בקניה יהל וילן וביקש להגיע לביקור בארץ ולהיפגש עם נתניהו. וילן העביר את הבקשה, אך עדיין לא קיבל תשובה).
מה תגיד למשפחות הקורבנות?
"אני אומר, 'אני בנו של אידי אמין. יש לכם דעות שליליות לגבי האדם ואני מכיר בכך ורוצה להדגיש ולהרגיש את הכאב של האובדן שאתם חשים'. למרות העובדה שגם בצד שלנו 20 חיילים אוגנדים נהרגו, שני גרמנים וחמישה פלסטינים. למרות האובדן הזה – חשוב שמישהו יקום ויגיד סליחה. זה מה שחסר היום בעולם שלנו".
אביך למעשה נתן למטוס החטוף אישור לנחות באנטבה ובכך לקח תפקיד פעיל בחטיפה של המטוס. הוא היה אחראי לכל מה שקרה. אולי התנצלות לא מספיקה.
"אני רוצה לשים את הדברים בפרספקטיבה הנכונה. אני רוצה להזכיר לך שהחוטפים היו בדרכם לבנגזי וזה היה היעד הסופי שלהם. אבל קדאפי הבין את מורכבות המצב והוא שלח את המטוס לאוגנדה. התפקיד של אבי בפרשה נבע מנאמנותו לעניין הפלסטיני. אני לא פוליטיקאי. אני רק מנסה להסביר מה קרה. אני רוצה לשקם את האהבה והידידות שהוא רחש לישראל".
אתה חושב שהוא טעה כשהפנה עורף לישראל?
"האמונה עיוורת. כל הדתות עיוורות. הוא בחר באיסלאם ועמד לצידו עד הסוף המר. אבי הסתבך בבעיה של יצחק וישמעאל, בקרב בין ילדיהם הערבים והעברים. כל מי שנקלע לקרב הזה - נפגע. ואני רוצה לומר לישראלים: 'לא עוד'. אסור שזה יקרה שוב. ומכאן באה ההתנצלות שלי. בואו נלמד להגיד סליחה אחד לשני".
יש לך כעס על הצד הישראלי שסיים את המקרה בכוח ולא בדיפלומטיה? גם לך מגיעה התנצלות?
"העובדה שאבי הצליח לשחרר את כל החטופים הזרים וליווה אותם כל הדרך לקניה מראה שהייתה לו נכונות לנהל מו"מ. הוא היה מספיק נאיבי לחשוב שהוא מתווך הוגן בין הצדדים. אבל היסטורית – ישראל מעולם לא נשאה ונתנה עם טרוריסטים. זה היה 'לא־לא' מהרגע הראשון. האופציה היחידה הייתה צבאית. זאת תמיד הייתה הדרך הישראלית והעולם כולו מעריך אתכם על כך. בכל הכנות.
"יש לי הרבה כבוד לעם ישראל. זה עם של לוחמים וזה מה שמגדיר אותו משחר ההיסטוריה, מאז ימי יהושע, משה ושמשון. אם אתה חוטף אחד מבניו – תצפה לגרוע ביותר. אני חייב לכבד את זכותכם להגן על עצמכם, אני לא יכול להתנגד למי שנאבק במי שמנסה להשמיד אותו".
תתאכזב אם לא יאפשרו לך לבוא לישראל?
"לבוא לישראל זה חלום עבורי. כשאתה מתעורר מחלום אתה לא חש אכזבה. אם זה יקרה, זה יהיה מדהים, אבל אני לא תולה בזה את כל תקוותי. אבל כן, זה חלום נפלא".
כמו ביחסים בין האב לבן, גם מערכת היחסים בין אידי אמין לישראל הייתה מורכבת מאוד. בראשית דרכו, בשנות ה־60, השתתף אמין, יחד עם קצינים נוספים מארצות אפריקה, בקורס צניחה של צה"ל. הוא אמנם לא סיים את הקורס, אך קיבל כנפי צניחה שאותן נשא בגאון על חזהו במשך כל תקופת שלטונו.
ב־1966, כשראש ממשלת ישראל לוי אשכול ורעייתו ביקרו באפריקה, נוצרו קשרים חזקים בין מדינאים ואנשי צבא ישראליים לבין הצבא האוגנדי. בהמשך סייעו מומחים ישראלים בהקמת חיל האוויר של אוגנדה, וחברת סולל בונה הקימה מבנים רבים במדינה, כולל שדה התעופה באנטבה. אמין אף ערך ביקור רשמי בישראל, כנשיא אוגנדה. ב־72', לאחר שגולדה מאיר סירבה למכור לאמין מטוסי פנטום, נוצר קרע חריף ביחסים: אמין גירש מאוגנדה את כל הישראלים, ניתק את היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות, ואף דיווח ששלח כוח משימה אוגנדי כדי להילחם בישראל במלחמת יום הכיפורים.
לאחר גירושו של אמין מאוגנדה, החזירה הממשלה החדשה את גופתה של דורה בלוך, שאמין הורה על רציחתה בבית החולים. היחסים הרשמיים בין המדינות התחדשו בשנות ה־90 לאחר עלייתו לשלטון של הנשיא יוורי מוסווני, המכהן מאז 1986. בשנים האחרונות מדובר ברומן של ממש: שוב יש שיתופי פעולה ביטחוניים כמו בימים שלפני ניתוק היחסים, כולל עסקאות נשק, שיתופי פעולה במלחמה בטרור, חילופי מודיעין וגם פעילות של חברות ישראליות במדינה. ישראל אף סייעה לאוגנדה לבנות מחדש את חיל האוויר שלה, ובתמורה הסכימה אוגנדה לקלוט מאות מסתננים אפריקנים שהגיעו לישראל.
כששואלים את ג'אפר על עמדתו של אביו כלפי ישראל, עולים סיפורי האגדה ביתר שאת. "אחד מחבריו הצנחנים של אבי מאוגנדה סיפר לי על אימון צניחה שהם עשו ב־1963־1964 במפרץ אילת (לפי גרסת צה"ל, אמין צנח בחוף פלמחים ולא במפרץ אילת, ויש הטוענים שהוא לא צנח אפילו לא פעם אחת - א"א). במצנחים מודרניים ניתן לכוון את הנחיתה אבל במצנחים הישנים – אי־אפשר היה לנווט. הרוח העיפה את אבא שלי והוא נחת במים. אתה יכול לנחש את המשקל של מצנח גדול שמושך אותך למטה במים...
"הצנחנים הישראלים שלחו צוות שימשוך אותו והצילו אותו. הם סיפרו שלאבי היה מבט המום. נראה לי שהוא טבע וראה את כל חייו עוברים לנגד עיניו. אבי הצליח לשרוד מטביעה והם נתנו לו את סמל הצניחה הישראלי שענד תמיד, גם כאשר היה נגד ישראל. אני רוצה לפגוש את צוות החיילים הישראלי שהציל את חייו של אבי. אני תמיד אומר שאבי דיבר באהבה על הישראלים למרות שהיה אויב שלכם".
היית אומר שמבצע אנטבה סימן את סוף משטרו של אביך?
"שנה לפני המבצע אבי עשה דבר גדול. אתה זוכר את החלטת האו"ם 3379 – ציונות שווה גזענות? אבי יזם את ההחלטה הזאת. ההיסטוריה לא זוכרת את זה אבל זה היה הישג־שיא שקבע שציונות היא אידיאולוגיה של אפרטהייד וגזענות. אז הוא היה באופוריה וחשב שהוא פותר את הבעיה הפלסטינית, שהוא בחזית של הסכסוך הישראלי־ערבי. ישראל הייתה נחושה לנקום באיש הזה, שהשפיל אותה בהחלטה באו"ם. אתה מבין מאיפה באו הכעס והנחישות של ישראל? עבורם החטיפה של המטוס הייתה אות שצריך לפעול נגד אידי אמין ולהפיל אותו.
"הוא הגיע לשיא כוחו ב־75', כשהיה נשיא הארגון לאחדות אפריקה, ואז הגיעה ההשפלה של 76'. המבצע גרם להשפלתו. ישראל חשפה את חולשתו – לפתע הבינו שהוא לא כזה קשוח וחזק. זו נקודת האל־חזור. מהרגע הזה הוא התחיל לדעוך. ואז המסמר האחרון בארון הקבורה שלו היה ב־77', כשהארכיבישוף של אוגנדה הוצא להורג (בהוראתו של אמין - א"א). אבל גם אחרי המבצע הוא דיבר באהבה על ישראל. הייתה לו אובססיה לישראל. אלה היו יחסי אהבה־שנאה".
בשנותיו האחרונות בסעודיה דיברת איתו על ישראל? הייתה בו חרטה על מה שקרה?
"אני רוצה לספר לך סיפור מדהים. זה קשור למותה של אמו והוא תמיד הזכיר את זה. ב־1969 סבתי אושפזה בבית חולים במולגו ושקעה בתרדמת. כשהתעוררה עמד מולה רופא ישראלי, אחד מרופאים ישראלים רבים שהיו אז באוגנדה.
"היא ביקשה שיקראו לנכד שלה ואבי שלח שומרי ראש לאסוף אותי. כשבירכתי אותה היא הודתה לרופאים הישראלים, פנתה לאבא שלי ואמרה לו, 'לעולם אל תזנח את הילדים של אלוהים'. זאת הייתה אזהרה. זה היה שלוש שנים לפני שהוא ניתק את הקשרים עם ישראל. בכל השנים שלנו יחד בסעודיה הוא תמיד אמר שחבל שלא הקשיב לאמא שלו. הוא ראה בישראל אהובה אבודה".
הוא דיבר על זה גם עם חבריו הפלסטינים?
"הוא אמר תמיד לפלסטינים: ההבדל ביניכם לישראלים הוא שאתם באים מהגב. אבל הדרך היחידה להילחם בישראל היא בהתקפה חזיתית. שהם יראו אתכם באים, ואז יהיה קרב. אבל אתם הפלסטינים תמיד רוצים לדקור אותם בגב. הוא האמין במלחמה בין צבאות, לא בהתנקשויות ובטרור. זה נובע מכך שהוא אומן בישראל. הוא הסביר תמיד שהערבים הפסידו במלחמות עם ישראל כי הערבים רוצים לפגוע באזרחים והתקפות כאלה אף פעם לא משיגות את מטרתן. אבי היה אויב של ישראל אבל יכולת להרגיש שיש לו רגש עמוק כלפיה".
באופן טבעי תומך אמין הבן במאבק הפלסטיני להכרה, אבל הרוח הפייסנית שולטת בתפיסתו גם בנושא הזה. "אני מזדהה עם הזכות של הפלסטינים למדינה עצמאית ומאמין בפתרון שתי המדינות שגם נתמך על ידי האו"ם. אני גם מאמין בזכותה של ישראל לעצמאות מאז 1948", הוא אומר. "אני יודע שדו־קיום בישראל הוא לא פופולרי אבל אני מפציר בימין הישראלי להאמין בפיוס בין יעקב הישראלי וישמעאל הערבי. אתם הרי חיים ביחד בארץ הקודש כבר 5,000 שנים".
זה נכון שהתאמנת בעבר עם מחבלים של הפתח? לקחת מתישהו חלק בפעילות צבאית?
"לא שירתתי כמובן בצבא האוגנדי (הייתי קטן מדי כשעזבנו) אבל כבנו של השליט עברתי אימוני ירי במטווחים ואני יודע לאחוז בנשק. בשנת 1980 התאמנו עם פדאיונים בג'דה (סעודיה), כולל קרב מגע ואימוני קומנדו. זה היה לפני שדרשו מהם לפנות את הנציגות הפלסטינית בג'דה בהמשך לפלישה של סדאם חוסיין לכוויית".
גם קראת לקדאפי "האבא השני שלי".
"באיסלאם יש שלושה סוגים של אבות. אב ביולוגי, חם (אבי הכלה שאיתה אתה מתחתן) ומי שהוא הפטרון שלך שדואג לצרכיך. קדאפי היה הפטרון שלי, והיינו בני בית בארמונו. הפעם האחרונה שפגשתי אותו הייתה בטריפולי בחגיגות ה־40 שנה לשלטונו בשנת 2009. אני עדיין מתאבל על מותו".
היית רוצה להיכנס לפוליטיקה, כמו אביך?
"לא. החלטתי להקים את קרן אל אמין בשנת 2009 כדי לקדם פיוס בקהילה והסבה קהילתית באמצעות אגרו־טכנולוגיה (הקמת חוות חקלאיות מסחריות ברחבי אפריקה בדומה לקיבוץ) ודי לי בזה".
מה היית רוצה להגיד לישראלים שמבחינתם אביך היה אדם רע שקיבל החלטות נוראיות?
"אבי היה חייל של חיילים. את זה אתם תבינו בישראל כי כולכם משרתים בצבא. יש זמן שצריך להניח את הנשק ולהניף פרחים, אבל לצערי רוב החיילים לא יודעים לעשות את המעשה המאזן הזה. אני מקווה הישראלים יבינו את אבי ויסלחו על כך שהיה חייל".
יש שמועות שיש לך שני אחים בישראל. הייתכן?
"אבא שלי אידי אמין דאדא תמיד דיבר על כך שנולדו לו בישראל תאומים לאם ישראלית. אני לא יודע את השמות שלהם ואני לא רוצה לפגוע בפרטיותם, אבל הייתי מאוד שמח לפגוש אותם". ¿
