לתיאטרון הבימה יש קטגוריה מיוחדת של מחזות ברפרטואר — "הצגות ליא קניג". כבר שנים שקניג משמשת כמגנט המושך את הקהל לתיאטרון הלאומי, וכל שנה חייבים למצוא עבורה מחזה חדש שיתאים למאפייניה המיוחדים. השנה חפרו עמוק ומצאו לה את הליהוק המושלם, כגיבורת הקומדיה הסנטימנטלית שכתב דונאלד ר. ויילד, "מה עושים עם ג'ני?" זה אינו מחזה איכותי או מתוחכם במיוחד, אבל הוא מתאים בול לדרישות של "הצגת ליא קניג".
ג'ני היא אלמנה בת 75 פלוס החוגגת את שנות זקנתה כאילו הייתה בת טיפש־עשרה. היא לוקחת לעצמה מאהב שבידיו היא גם מפקידה את כספיה (ובזה טמון המהפך העלילתי במחזה), מארחת בביתה להקת ראפ, מנסה את כוחה כסטנדאפיסטית וגם מציירת ציורי עירום. מי יותר מליא קניג מתאימה לגלם את הדמות האקסצנטרית הזו, ששמחת החיים שלה עולה על גדותיה? כשעוד מוסיפים לה כפרטנרית על הבמה את דבורה קידר, שהיא עוד הוכחה מהלכת לאמרה שלשחקניות אין גיל על הבמה, הרי שהחגיגה פשוט מושלמת.
מסביב לצמד הוותיקות בנה הבמאי הלל מיטלפונקט הפקה מלוטשת, שנהנית מעיצוב במה נאה של אלכסנדרה נרדי וביצועים משכנעים של השחקנים והשחקניות בתפקידי המשנה (בעיקר ראויים לציון מאיה מעוז וריקי בליך, בתור הבנות הדואגות). זה נכון שניתן היה קצת להגביל את הפניות הישירות של קניג לקהל, דבר השובר את האמינות הבסיסית של הסיטואציה הריאליסטית, אבל ברור לכולם שזה מה שהקהל רוצה, וקניג מצליחה להצחיק את כולם בסדרת בדיחות זקנה פרועות. קידר מצידה, בתור גיסתה ההיפוכונדרית, מוסיפה את הצבע הקומי היותר יבש ומאופק, וכך נולד לו עוד להיט של הבימה, עם הרבה ליא, וקצת דבורה, והמון צחוק וכמה רגעים של רגש. עם הצלחה שכזו קשה להתווכח.
