כרבע שעה לתוך ההופעה של קווין ואדם למברט בבוקרשט, לוקח הסולן־אורח של אגדת הרוק אוויר, פונה לקהל בנימה אישית ואומר בקול מתנצל את מה שעובר לכולם בראש: "אני לא פרדי".
צפו בקטע מההופעה:
"כל מה שאני מבקש לעשות", מוסיף למברט, "זה לחגוג את המוזיקה של מרקורי". זה קצת מכמיר לב, אבל מאוד אפקטיבי. 25 אלף איש מריעים לענווה המחושבת הזו ומניחים לגלגול הנוכחי של קווין — הגיטריסט בריאן מיי והמתופף רוג'ר טיילור מההרכב המקורי לצד למברט ונגנים נלווים — לבדר אותם כהוגן.
בראיון שיתפרסם מחר במוסף "7 לילות" לקראת ההופעה שלהם בישראל ב־12 בספטמבר בפארק הירקון מספר בריאן מיי על ימי השיא והשפל של ההרכב, על תקופת ההוללות ההרסנית של מרקורי, על הבוז שספגו מהתקשורת — וגם על למברט, לו הוא רוחש הערכה אמיתית וחיבה גדולה. "לפעמים אני מסתכל על אדם ומקבל פלאשים קטנים מפרדי", סיפר מיי.
ללמברט יש את הקול להתמודד בכבוד עם השירים של הלהקה שכבשה את העולם. לשחזר את הקסם של מרקורי זה ממילא קרב אבוד, איש לא יצליח לשחזר אותו, אז אם המעריצים יתייחסו לגלגול הנוכחי של קווין כמו אל מה שהוא — מופע התרפקות ושירה המונית בציבור מופקים לעילא — ההנאה שלהם מובטחת.
שעתיים נטולות נפילות, עמוסות להיטים — מ"דונט סטופ מי נאו" ועד "הרפסודה הבוהמית" של הסבנטיז, דרך "איי וונט טו ברייק פרי" ו"קיינד אוף מג'יק" של האייטיז וכמובן המנוני האיצטדיונים המפלצתיים "ווי וויל רוק יו", ווי אר דה צ'מפיונס" ו"רדיו גה גה" שגוררים את מחיאות הכף הקצובות והמתבקשות. הרגעים המרגשים ביותר, חייבים להודות, הם אלו שבהם פרדי מפציע בקטעי ווידאו, כשהוא מצטרף בדואט למיי. זה גם הרגע שבו האיש עם הרעמה מזיל דמעה על הבמה.
ואם כבר מג'יק, אז יש ניסים בבוקרשט. מאוחר באותו לילה מיי מגיח לבר במלון שבו התאכסנו ומצטרף לחבורה שלנו. ד"ר לאסטרופיזיקה בן כמעט 70, שרוצה לטרוף במות כל זמן שאפשר, כי לשבת ולספור את הכסף זה פשוט משעמם. בשואו המהוקצע שהם נותנים על הבמה — כאמור, בקרוב אצלנו — אין אפילו רגע אחד כזה.
הראיון המלא מחר ב"7-לילות"
