"זו א' והיא בת שלוש וחצי. לפני כמה חודשים היא אובחנה עם המחלה הנוראית, שגבתה ממנה אינספור בדיקות, טיפולים, דקירות, סיוטים, כאב, בכי ואת התמימות שלה".
כך החל שלשום ד"ר נתי בן־שלום, ניורוכירורג בבית־החולים בילינסון, את הפוסט המרגש שכתב בפייסבוק, ולווה בתמונתו עם הילדה – כשהיא מורחת לק על אצבעותיו.
"התמזל מזלי להכיר אותה כשהכנתי אותה לקראת ניתוח", כתב ד"ר בן־שלום. "הניתוח היה ארוך ומורכב וכלל חתך בבטן וחתך נוסף בגב כדי להגיע לעמוד השדרה. לפני הניתוח התרשמתי מילדה מבריקה וחיננית, שמדברת איתך כמו חברה ותיקה ונותנת לך הרגשה שהכל יהיה בסדר. מודה שהייתי מפוחד, אך הביטחון של א' חייב אותי להיות אמיץ לפחות כמוה. בחדר ההמתנה א' הבטיחה לתת לי חיבוק כשתתעורר, וביקשה למרוח לי לק בציפורניים".
אלא שבתוך חדר הניתוח היה רגע קשה. "חומר ההרדמה בצבע לבן", מספר ד"ר בן־שלום. "כשא' ראתה את המזרק מתקרב, היא צעקה בבכי מצמרר: 'לא רוצה את החלב שלוקח לי את הנשמה'. נחנקתי! פתאום אתה קולט שעל עולמה הוורוד, שהיה מורכב מללכת לגן, לשחק עם חברים ולנשנש משהו טעים מול הטלוויזיה, השתלט פחד איום, אפל ושחור. פתאום אתה מבין שהיצור הרך הזה מפחד על חייו".
בסיום הפוסט הוא כותב: "הסוף, למרבה השמחה, הוא טוב. הניתוח עבר בהצלחה ולא הותיר אף תופעת לוואי. "מכירים את המנהג הזה שחולים כותבים לרופא שלהם מכתב תודה? אז זה מכתב תודה והערכה לגיבורה בת שלוש וחצי שהעניקה לרופא שלה אומץ, חמלה ושיעור חשוב על החיים. ואגב, הלק (כחול עם נצנצים) יצא מושלם".
