בית המגורים הקרוב ביותר לזה של משפחת אריאל הוא ביתה של משפחת חסנו. ב־20 באוקטובר האחרון נרצח אברהם חסנו בדרכו לביתו בגבעת החרסינה. איש גדול שנלחם על חייו ונלחם כל חייו בפחד. אלמנתו רותי ממשיכה את המורשת: היא לא מרשה לעצמה ולא מרשה לשבעת ילדיה, בני 16 עד 30, לפחד.
אתמול בבוקר, כשהתקבלה ההוראה להסתגר בבתים בשל חדירת המחבל, רותי לא נעלה את הדלת והחלונות. "אסור לנו לפחד. אין פחד ולא יהיה פחד", היא אומרת, "איך ששמעו על הפיגוע, כל הילדים שלי עזבו את העבודות והלימודים והגיעו הביתה". רותי קיבלה את ילדיה בפתח הבית. "חיבקתי ונישקתי אותם אחד־אחד. הם הגיעו עם פרצוף כואב. אמרתי להם שמותר לבכות".
מחלון ביתה המרוחק רק 150 מטר מבית משפחת אריאל, היא ראתה את המהומה. מיד אחרי שנוטרל המחבל, הגיעו שכנים להיות איתה וגם נציגים מהרווחה. אחר כך התאספו הילדים. "כולם מבינים שאירוע כזה מחזיר אותנו לכאב. לא הלכתי לבית של משפחת אריאל, אבל הבת שלי הלכה לעזור, לסדר, לחבק. בת אחרת שלי נסעה לבית החולים להיות עם משפחתו של הפצוע, שהיא ידידה קרובה שלהם. עוד מעט אאסוף כוחות ואלך ללוויה. חשוב לי להיות שם".
אחת מבנותיה של רותי לא באה היום לבית ילדותה. "כאב לי מאוד שילדה שנולדה וגדלה כאן מפחדת לבוא. ביקשתי ממנה שתגיד שקשה לה, לא שהיא מפחדת. יש בנו אמונה, וברוך ה' אין פחד. אני משקיעה בכל ילד בפינצטה כדי שהם לא ייפלו ולא יישברו. להמשיך בעבודה, להמשיך בלימודים, לגשת לבגרויות. לא לוותר. והם ממשיכים, לא רק ללכת למבחנים, אלא גם לקבל תעודות הצטיינות".
גם לעצמה רותי לא מוותרת. לפני שלושה שבועות חזרה לעבודתה כאם בית בישיבת עתניאל. גם אברהם בעלה עבד שם, והחזרה לעבודה לא הייתה פשוטה.
הרבה מתים ולוויות ידעה קריית־ארבע בחודשים האחרונים. לבד מאברהם חסנו, נרצחו גם יעקב ונתנאל ליטמן, אב ובנו שהיו בדרכם לשבת חתן. אליאב גלמן, בן קריית־ארבע, נרצח בדרכו לכרמי צור, וכעת גם משפחת אריאל נוספה אל משפחת השכול. ביום שישי לפני שבוע היה פיגוע דריסה בצומת של גבעת החרסינה שהסתיים בפצועים. שגרת טרור.
"האווירה ביישוב קשה. כולם גם מתפללים להחלמתו של הפצוע, שגם משפחתו כבר ידעה שכול. מסתובבים פה ביישוב ולא יודעים את מי לנחם ולחבק קודם. קריית־ארבע זה משפחה. אין ספק שזו משפחה בכאב ובשמחות. עוטפים אותנו. אמרתי לילדים 'מכאן אנחנו רק עולים למעלה. לא שוקעים. לא מרימים ידיים'. בשום אופן".
מה נותן לך כוח?
"אברהם. הוא תמיד הסתכל קדימה. אין משפחה שאין לה משברים או עליות וירידות, אבל אברהם תמיד דחף קדימה. אנחנו יחד מאז שהייתי בת 12. אני מודה על הזכות הגדולה שהייתה לי לחיות לצידו וללמוד ממנו. כשקיבלנו את הזבנג של החיים שלנו, כשאברהם נרצח, שאבנו כוחות מכל מה שהוא הרעיף עלינו כל החיים כדי להמשיך הלאה".
