נופר אלפסי־סורול, 29, עורכת דין מלוד, נישאה לפני שלוש שנים:
"התחתנתי בתקופה שבה גם הרבה מחברותיי התחתנו, וממני ציפו להגיע עם לוק אחר ומפתיע, כי אני טיפוס שתמיד שוחה נגד הזרם. היה לי ברור מראש שאת לבוש הכלה שלי יעצב אלון ליבנה כי אני מאוד מתחברת לקו המיוחד שלו. הגעתי אליו לפגישה ואמרתי שאני מחפשת שמלת כלה שלא תהיה שמלת כלה. הוא הסתכל עליי ומיד הציע אוברול. התחלנו לעבוד על הסקיצות והרגשתי שזה בדיוק מה שחלמתי עליו: משהו שנראה כמו חצאית אבל למעשה הוא מכנסיים, ומבחינתי זה היה סטייטמנט משמעותי.
"למדידות הלכתי רק עם חברה אחת. מבחינת כל השאר זה נשמר בסוד וכשאמא שלי, אחותי והגיסות שאלו מה יהיה לא סיפרתי כלום. שמרתי על מוטיב ההפתעה גם מפני בעלי. כשהופעתי ככה בערב החתונה - כולם היו נפעמים, בעלי התמוגג ממש. הוא מכיר אותי וזורם עם זה שאני אחרת. קיבלתי המון מחמאות ואני יודעת שגם היום, שלוש שנים אחרי, יש בנות שנתקלות בתמונות מהחתונה שלי ברשת ומבקשות שיעצבו להן אוברול כזה, וזאת הרגשה נהדרת".
שיר דור, 30, מעצבת אופנה מתל־אביב, מתכננת בימים אלה את חתונתה בחורף הבא:
"אני הולכת לעצב לעצמי אוברול בסגנון סן־טרופז, מתרחב, עם כיסים בצד ואשליה של שמלה, כי המשחק הזה מקסים בעיניי. אנחנו במאה ה־21 ומבחינתי להתחתן באוברול זה מקום של יצירה והשראה, לא של פמיניזם.
"כבר שנים ברור לי שככה אתחתן, זה המראה האידיאלי, זה הסגנון שלי. האוברול יהיה עשוי משיפון ומטולים ובחלק העליון יהיה מחשוף וי עמוק, כתפיות צרות ואבני סברובסקי. הוא יהיה פרקטי ונוח, יפה ואלגנטי, ובעיניי אין בזה משהו יוצא דופן.
"אני נגד ההיצמדות למראה הנסיכה, אבל לטקס החופה אלבש שמלה מהודרת, שהאוברול - שיהיה לפניה ואחריה - יחקה במובן מסוים. אני עובדת על זה עכשיו, מציירת סקיצות וקונה חומרים, וכבר נורא מחכה לזה. כיף לשנות קצת את אייקון שמלת הכלה".
טל רובינשטיין־שולמן, 28, מפיקת אופנה ויועצת תקשורת מתל־אביב, נישאה לפני כעשרה חודשים:
"אני אדם לא טריוויאלי, אוהבת לצאת מהקופסה וכבר בגיל עשר הבנתי שאם להתחתן אז באוברול.
"אירגנתי את החתונה בחודש וחצי, וכיוון שלבעלי יש לב רגיש הכנתי אותו לזה שהמראה שלי יהיה שונה, אבל אלגנטי, לא מוזר אבל גם לא שמלה. לאמא שלי הראיתי את האוברול יומיים לפני החתונה, כדי למתן את השוק, והיא אמרה כצפוי שזה מחריד, אבל אחר כך, עם האיפור והשיער, אפילו היא אמרה שזה מהמם, ואני חושבת שגם בעלי אהב את זה מאוד. לחברות היה ברור שזה הכי אני והמון אנשים אמרו לי שרק אני יכולה להתחתן ככה, באוברול עם שכמייה, לטובת הצניעות מתחת לחופה.
"מי שעזר לי ללכת עם החלום שלי הוא שלומי ענתבי, התופר, שאליו הגעתי חדורת מטרה, הסברתי לו בדיוק מה אני רוצה ואחרי השוק שהוא חטף הוא צייר בדיוק את מה שרציתי וזה יצא יפהפה.
"כשאני מסתכלת על התמונות היום אני פשוט גאה בעצמי. היה לי הכי נוח בעולם, רקדתי משמונה בערב עד שלוש לפנות בוקר, ואם יש לי איזושהי חרטה זה על שלא הייתי יותר אקסטרימית. היום, נניח, במקום קשת יחסית סולידית בשיער הייתי מתחתנת עם כתר עם קומות על הראש. מבחינתי, להתחתן באוברול זה לומר לילדיי העתידיים שחשוב להעז, לא להתכופף עם הנורמות אלא לחלום ולממש את החלומות".
קורין ארד, 30, עוזרת אישית בחברה בתחום הגז מהוד־השרון, נישאה לפני כחצי שנה:
קורין ארד התחתנה בסלון האירועם "הקומה הרביעית" בתל אביב
"כשהתחלנו לתכנן את החתונה בחנתי המון שמלות ברשת ושום דבר לא משך אותי - הכל נראה אותו דבר וגם המחירים נראו לי מטורפים לגמרי. עד שנתקלתי בתמונות של מישהי שהתחתנה במכנסיים לבנים וגופייה מעוטרת בחרוזים והרגשתי שזה זה, שזאת אני. הלכתי לתופרת עם מכנסיים מהבית שאני אוהבת, תיארתי לה מה אני רוצה, הלכנו יחד לבחור בדים ותחרות בנחלת בנימין וזהו. כך הגשמתי את החלום.
"היה לי חשוב שהמראה יהיה קלאסי, לא מצועצע ולא מוגזם, קצת וינטג'י כזה. התייעצתי עם בעלי והוא עף איתי על הרעיון. אמא שלי עשתה בהתחלה פרצוף חמוץ ואמרה משהו כמו 'זה לא כלה', אבל אמרתי לה שעם כל הכבוד, זה לא מעניין אותי ומבחינתי אני פשוט כלה במכנסיים. לאורך התהליך שיתפתי אותם בתמונות ובחוויות עם התופרת, אבל הם ראו את זה ממש רק בסוף - ואז לשמחתי גם אמא שלי התאהבה. אני בטוחה שהיא לא הייתה בוחרת מראה כזה לעצמה, אבל היא פרגנה לי, וכשראתה אותי ביום החתונה עם האיפור והשיער היא, כמו כל האחרים, מאוד התלהבה.
"בעיניי זה היה סופר מיוחד, הרגשתי מעולה וקיבלתי המון מחמאות על המראה החדשני שלי, ואני מאוד גאה בעצמי שעשיתי את זה כמו שרציתי. אני טיפוס נון־קונפורמיסטי ומתבאסת מזה שאנשים תקועים עם כל מה שנורא רגיל".
