נכון להיום, הסינים מאוהבים בערן זהבי, אבל עדיין מתקשים להגות את שמו. הפתרון שלהם בינתיים נשמע כמו "צ'אווי". וכך הפך ערן זהבי שלנו למיסטר צ'אווי. אבל חוץ מקשיי ההגייה של שמו, נראה שזהבי הופך במהירות לסוג של קיסר בגוואנגז'ו – העיר הסינית העצומה והסופר־מודרנית הזאת וגם במחוז כולו, שבו חיים יותר מ־100 מיליון תושבים – אחרי שכבר במשחק הבכורה שלו, בשבת האחרונה, כבש שער ובישל אחד נוסף.
אבל הרבה לפני שזכה להתרווח בדירתו החדשה והמפוארת, ערן זהבי עבר שבועיים מטורפים, שהיו כמו רכבת הרים למי שנחשב בעיני רבים לשחקן הטוב ביותר בכדורגל הישראלי. אחרי הכל, בשלוש השנים וחצי האחרונות הוא שבר כל שיא אפשרי, הוביל את מכבי תל־אביב לשלוש אליפויות ולעלייה לשלב הבתים של ליגת האלופות.
ליוויתי את זהבי בימים האלה – החל ברגע שבו החליט להישאר במכבי תל־אביב ועד לרגע שבו נכנס לדירת היוקרה שלו בגוואנגז'ו. חשתי את ההתחבטויות הפנימיות שלו, ראיתי את הניסיון לשמור על פני פוקר ברגעים הקשים והרגשתי את רצונו להישאר במכבי, אבל מצד שני להיות קר רוח וריאלי ולהתחיל בהכנות לקראת השהייה הארוכה בסין.
אחרי כמה ימים תזזיתיים, שבהם הפך למעשה למיליונר, עם חוזה שמבטיח לו שכר של 50 מיליון שקל נטו לשנתיים וחצי – עסקה שמכבי תל־אביב הרוויחה ממנה שמונה מיליון דולר – זהבי התפנה להעניק ראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות".
ערן, בוא נתחיל מהסוף: אחרי כמעט שבועיים בסין, איך אתה מרגיש?
"אני מרגיש מעולה. יש לי פה חוזה לשנתיים וחצי עם אופציה לעוד שנה, ואני רוצה לממש אותה. אם יהיה לי טוב פה, אולי גם אאריך את החוזה. אני רואה את עצמי נשאר פה בשנים הבאות. בארץ אולי יגידו שזה שחצני, אבל אני מרגיש שאף אחד לא יוכל לשכוח אותי, גם כשאפרוש. גם בעוד מאה שנה לא ישכחו את מה שעשיתי בכדורגל הישראלי".
מתי בפעם הראשונה שמעת על ההצעה הסינית?
"בשנה שעברה קיבלתי הצעה מקבוצה בשם טייג'ין, ולא הלכתי לשם", הוא מספר. "לפני כחודש, כשהייתי עם הנבחרת בסרביה, שמעתי על ההצעה מסין. התגובה הראשונית הייתה לא להתלהב יותר מדי, גם ההצעה הקודמת הייתה דומה ולא הייתה רלוונטית עבורי. לא התייחסתי לזה יותר מדי. הצבתי דרישות גבוהות, אמרתי שרק אם יקרה משהו יוצא דופן, מטורף, יהיה על מה לדבר".
אחרי שחזר מסרביה, זהבי הכין את המזוודות לקראת נסיעה זוגית לחופשה בתאילנד, אלא שבעודו מחכה בטרמינל, נחשפה הצעת המיליונים הסינית.
"כבר הייתי על המטוס כשזה פורסם. ואז הסכומים רק עלו. הייתה פגישה של רונן קצב ואדם קידן, שהם הסוכנים שלי (השלישי הוא גלעד קצב –נ"צ) בלונדון עם הסינים, ופתאום הרגשתי שהסינים מגיעים לסכומים שאי־אפשר להתעלם מהם".
ואחרי שזהבי הבין שיוכל להרוויח 50 מיליון שקל נטו בשנתיים וחצי, הוא כבר היה נחוש לעזוב את מכבי.
"בחופשה בתאילנד כל היום הייתי בטלפון, דיברתי עם מיץ' גולדהאר, הבעלים של מכבי תל־אביב. בגלל הפרשי השעות, היינו צריכים לתזמן את השיחות, כשהסינים היו לחוצים לסגור. הם הגיעו למספרים שדרשתי, אבל הרגישו שאנחנו לא מתקדמים".
בחופשה בתאילנד זהבי לא הרפה מהודעות הטקסט עם גולדהאר. בשלב מסוים המריא מבנגקוק לטורונטו, שם המתינה לו דירה חלומית של הבעלים ללילה, והשניים קיימו שתי פגישות.
"היה לי חשוב להגיד לו פנים אל פנים שאני לא רוצה שדרוג לחוזה, אלא שייתן לי ללכת לעסקה שיכולה לסדר לילדים שלי את החיים", הוא משחזר. בתוך כמה שעות נפגש זהבי פעמיים עם גולדהאר, עד שקיבל ממנו לדבריו את המסר הבא: "הוא אמר לי בצורה ברורה – שמונה מיליון דולר למכבי תל־אביב, או כלום".
זהבי ראה כיצד שעון החול אוזל. אשתו כבר עשתה את דרכה לעבר נמל התעופה. ואז גולדהאר הזמין את הטייס הפרטי שלו, שלקח את זהבי במסוק יוקרתי עד לטרמינל. בסביבתו של זהבי הבהירו לסינים את המצב וכבר כמעט הרימו ידיים. אבל אז הסינים הפתיעו כשהסכימו לשלם למכבי תל־אביב שמונה מיליון דולר.
כשחזר מקנדה לפני שלושה שבועות, זהבי נחת בארץ והגיע לאימון של מכבי, אולם מה שהיה אמור להיות אימון הפרידה שלו הפך לתחילתה של דרמה נוספת. הוא התבקש לעלות על האוטובוס לנתב"ג, לקראת המראה של מכבי למחנה האימונים באוסטריה. הוא היה עצבני מאוד, אבל הגיע לנמל ועבר את ביקורת הדרכונים. אלא שאז, ברגע האחרון, הושג הסיכום הסופי מול הסינים, וזהבי לא עלה למטוס.
מה קרה באותן שעות גורליות?
"לפני חודש, בהצעה הראשונה שלהם, הסינים הציעו למכבי רק שלושה מיליון דולר. זה היה לגיטימי שמכבי לא יקבלו את ההצעה. זה באמת לא הגיוני ללחוץ את מכבי לשחרר אותי תמורת סכומים כאלו. בקיץ שעבר חידשתי את החוזה והסרתי את סעיף השחרור שעמד על שני מיליון יורו. פתאום, לפני שבועיים וחצי, הסינים העלו את ההצעה לחמישה מיליון דולר, ואז כבר הייתי בטוח שמכבי יקבלו אותה", מספר זהבי.
ואז?
"ניסינו לדבר, למצוא פתרונות. הרי בכדורגל אין שחור או לבן, לא יכולים להגיד לשחקן שלא משחררים אותו, וזהו. מאז ההגעה שלי למכבי, הכל תמיד היה בהבנה ובכבוד הדדי ובשיא הכיף. אבל פה כולם כבר היו מבולבלים. במכבי ידעו שאם לא נותנים לי ללכת ומצד שני לא משדרגים לי את החוזה, הם מונעים ממני אופציה מטורפת. מצד שני, אם משדרגים לי את החוזה, מפסידים הרבה כסף, שהם יכולים לקבל מהסינים. זו עסקה של הרבה כסף, והמצב היה מסובך".
ואז, ביום ראשון שעבר, אחרי עבודה של המנהל המקצועי של המועדון, ג'ורדי קרויף, כדי לנסות להשאיר את זהבי במכבי תל־אביב, גולדהאר הגיש לו הצעה חדשה. זה התחיל עם שכר לעונה הראשונה של שלושה מיליון דולר (מתוכם מיליון דולר כמענק חתימה) ועוד מיליון דולר לכל אחת מארבע העונות הבאות, אבל עם אפשרות לקבל מענקים שונים, של מיליון דולר נוספים, בעקבות זכייה באליפות או עלייה לשלב הבתים באחד המפעלים האירופיים.
זה נשמע מפתה, אבל יחד עם ההצעה הגיעו גם התניות להישארותו של זהבי במכבי תל־אביב, ובסופו של דבר התפוצצה העסקה. גולדהאר התנה למשל את חידוש החוזה מדי שנה בכך שזהבי לא ייפצע, ישלים מכסה של 75 אחוז ממשחקי הקבוצה (כלומר ישחק מינימום 60 דקות בכל משחק) ויבקיע או יבשל 20 שערים.
אט־אט משהו בזהבי החל להישבר. "האמת? התאכזבתי מההתניות שגולדהאר הציב לי", הוא מודה. "אתה יכול להכניס התניות כאלו, ובכל פעם לא מתקדמים בגללן וזה לא נפתר. אם למשל לפני מכבי הייתי מקבל כזה חוזה, כשאף אחד לא יודע מה היכולות שלי, ואתה רוצה ביטחון לכסף שלך, הייתי מבין. אבל שלוש שנים וחצי נתתי את כולי ויש לי ספר של קבלות. עדיף שהיו אומרים שלא יכולים לעמוד מול הסינים, זה היה לגיטימי".
בתחילה, אי־הוודאות גרמה לזהבי לחוש שהוא נשאר במכבי. "הייתי עצוב, היה לי קשה לעזוב, יש לי אנשים שאוהבים אותי והיו לי המחויבות והזכות לעשות אותם שמחים. גרמתי לאלפי אנשים במדינה הזו להיות שמחים, זה דבר שיהיה לי חסר מאוד עכשיו. החלטתי שאני נשאר בארץ, אם זה בגלל שילדים אוהבים אותי, שאני דמות דומיננטית שמשפיעה על דברים שקשה לקנות בכסף, עם יכולת לעשות דברים טובים, עם מעמד, כבוד והערכה. אלה עוצמות שאתה מתמכר אליהן".
אבל אז, עדיין ביום ראשון שעבר, דווקא אחרי שזהבי כבר החליט שהוא נשאר במכבי, הגיע רגע המפנה.
"שכבתי לי בכיף במיטה", הוא משחזר, "ואז הגיעה שיחת טלפון עם התניות נוספות. ארזתי מהר את המזוודה, שעתיים לפני הטיסה לסין, דחפתי דברים לשנתיים וחצי ב־20 דקות. אמרתי למכבי: 'אתם יודעים מה? תהיו בריאים'. התקשרתי לאשתי שי, שבכלל יצאה עם בני רוי לקניון: 'מאמי, תגיעי עכשיו. אני טס'. דווקא המהלך הזה מראה על האופי שלי".
אבל הטלפונים ממכבי לא הפסיקו להגיע לזהבי ביום ראשון שעבר, שהיה יום הטיסה לסין. גם בשרוול העלייה למטוס באיסטנבול, וגם בנמל התעופה אטאטורק. אפילו כשהבואינג הטורקי חצה את הודו בדרכו לסין, גולדהאר וזהבי שוחחו באמצעות האינטרנט האלחוטי במחלקת העסקים וניסו למצוא פתרון – אבל זהבי לא הרגיש שזה מתקדם באמת.
מי שעוד ניסה לתווך עד הרגע האחרון היה ג'ורדי קרויף. העזיבה של זהבי הייתה כנראה גם הסיום שלו בתפקידו.
"ג'ורדי היה מאוד בתמונה", מספר זהבי. "היה שלב שכעסתי עליו, כאילו הוא נלחם עליי יותר מדי ולא משחררים אותי. אבל המלחמה להשאיר אותי הגיעה רק ממנו. בתכלס הוא נלחם בשביל להשאיר אותי, אבל בתוכי הרגשתי שזה לא מגיע מכל הגורמים. אני מבין את גולדהאר שכנראה חשש מעסקה כזו. זה להתחייב על הרבה כסף. זה הכסף שלו והוא יכול להשקיע איפה שהוא רוצה. ג'ורדי הבין שאם המועדון רוצה להתקדם לרמה אירופית גבוהה, הם צריכים לשמור את הישראלים הכי טובים ולהשקיע בזרים הרבה כסף. מצד אחד הציעו לי הרבה כסף, ומצד שני הפילו את זה על סעיפים שהיו אמורים לבטח להם את החוזה ואולי שווים 100 אלף דולר. קרויף הבין את זה".
מה הרגשת באותם רגעים?
"בוא נהיה אמיתיים ונגיד בצורה גלויה: מכבי לא רצו להגיד 'לא' לעסקה הזו ולכסף של הסינים. הרגשתי שבסוף הם פחדו מהשדרוג שהוצע לי, ואז החלו בכל שלב לסגת עם התניה כזו או אחרת. כדאי שכולם יידעו שבהעברה הזאת, המרוויחה הכי גדולה הייתה מכבי. היא קיבלה על שחקן ששילמה עליו סך הכל 400 אלף יורו – שמונה מיליון דולר. הכנסנו הרבה כסף יחד. אני לא זוכר עסקה כזו בכדורגל הישראלי".
אבל אחרי החתימה עם הסינים, כך מספר זהבי – למעט הודעת טקסט קצרה, גולדהאר לא נפרד ממי שהיה הכוכב הכי גדול שלו, הכניס לקופתו כסף רב ושבר שיאים רבים. השיחה האחרונה ביניהם לפי זהבי התקיימה ביום שלישי שעבר.
זהבי אמר לגולדהאר שהוא נכנס לשיחה אישית עם המאמן הסרבי דראגן סטויקוביץ', אחרי שעבר את הבדיקות הרפואיות. רגע לפני שחתם אפילו שלח לגולדהאר הודעת טקסט שהוא בדרך לחתום וכי הוא מודה לו על הכל ומעריך אותו. התשובה הקצרה הגיעה רק ביום שאחרי: בלי שיחת טלפון ובלי ציטוט באתר הרשמי של הקבוצה, שבו הגיב גולדהאר לא אחת על עזיבות או על החתמות של שחקנים אחרים.
במהלך הראיון, זהבי נזהר לא לבקר את ההתנהלות של גולדהאר, אבל ככל שהזמן חולף, הרגש מציף אותו. "אין לי כעס על גולדהאר, אני לא יכול להרשות לעצמי לכעוס עליו. אני בסך הכל גדלתי עם המועדון הזה, הוא נתן לי את ההזדמנות להמשיך להתפתח. יותר מכך, כל בעלים ישראלי, כבר אחרי השנה וחצי הראשונות שלי היה מוכר אותי לאירופה, והיו לי הצעות, אבל הוא חתם איתי על שלושה חוזים שונים, פתח ושידרג אותם בכל פעם מחדש. אז אני מכבד אותו, וכשאחזור, זה יהיה רק למכבי. בכל פעם שהוא נתן לי חוזה גבוה יותר, הייתי טוב יותר. הוא היה בסדר איתי לאורך כל השנים, אבל אני חושב שבסוף הוא פחד מעסקה כזו גדולה.
"אתה רואה מולך אדם שמשלם המון כסף ורוצה ביטחון על מה שהוא משלם בשביל הצלחות. הדבר האחרון שאפשר להגיד עליי זה שאני נאיבי. אין סנטימנטים לאף אחד. אף אחד לא משלם לי כי אני יפה או בגלל האופי, רק בגלל השערים שהביאו אותו להצלחות. אבל הרגשתי שאם זו הגישה כלפיי במועדון שעשיתי בשבילו הכל, אז לא צריך את זה. אם אלו ההתניות שמציבים לשחקן שפיספס רק 12 דקות בעונה, שמבקיע בלי הפסקה, אז למה אני צריך את זה?"
כמה כדורגלנים ישראלים לדעתך בכלל היו יוצאים לשחק בסין?
"אף אחד. הרי החוזה שלי במכבי היה גבוה מאוד. הדבר היחיד שהעסיק את כולם מהרגע הראשון היה כמה כסף ערן זהבי הולך לקבל, מה יכולים לקנות בכסף הזה. הייתי עובר ברחוב בארץ ואנשים היו זורקים לי ברחוב, 'אפשר הלוואה?' רק כסף, כסף, כסף. ואז אני מתחיל לחשוב שאם הייתי נשאר במכבי בחוזה המשודרג, ולא הייתי נותן גול, או מה היה קורה אם חס וחלילה לא הייתי מבקיע בגביע הטוטו? היו אומרים שאני לא שווה את הכסף?"
זה שאומרים שהלכת בעקבות הכסף מפריע לך?
"כולם מדברים על האקזיט שלי. חבר'ה, אני עובד כל יום יותר קשה מכולם, לא גנבתי מאף אחד, מגיל חמש אני רק עובד קשה. מסתכלים רק על הכסף שלי. בא בן אדם כמו איל ברקוביץ' שאין לו מושג מה קורה ומפרסם טור שבו הוא אומר שזהבי עובד על גולדהאר. אז שיידע שבכלל לא ביקשתי ממנו חוזה חדש ומשודרג, אז למה הוא כותב שטויות? אחרים אמרו שאני טס לסין כדי לסחוט את מכבי. נראה למישהו פה שאני איזה מסכן? שאני צריך לתפוס טיסה לסין כדי שמכבי יחזירו אותי? למה מזלזלים?"
כי נתפסת כמזוהה מאוד עם מכבי, אפילו כבר אמרו שאתה גדול מאבי נמני, אבל אז הגיעה הצעה כספית גדולה ועזבת.
"מי לא רוצה למקסם קריירה? אבל בוא אגיד לך משהו יותר מזה. הטלפון הזה שאתה רואה פה לידנו, כשאני בארץ הוא לא מפסיק לקבל הודעות פרגון. מבטיח לך שאם אהיה בסין שלושה חודשים ולא אהיה טוב, לא הכוכב שכולם זכרו שעזב את ישראל, הטלפון יהיה רגוע. אף אחד לא יתקשר לשאול אותי לשלומי, איך אני מסתדר בסין ואם אני צריך עזרה".
אז הבחירה בסין היא כסף נטו?
"ממש לא. אמרתי לאשתי שי שיש רגעים שאדם צריך לדעת להתמודד עם אתגרים חדשים. בארץ כל הדלתות היו פתוחות בפניי. אם אני רוצה משהו, אקבל אותו. עכשיו יש לי אתגר חדש, אני בעולם חדש שבו אין לי את הדברים האלו ולא פותחים לי את הדלת בכל מקום, ואני ווינר שאוהב אתגרים חדשים וקשים".
לשחק בלי ג'ורדי
בדירתו בגוואנגז'ו, זהבי הניח מדי בוקר תפילין, שמע על הפיגוע באיסטנבול ובעיקר היה מחובר למכשיר הסלולרי שלו. תוך כדי חשבון נפש גלוי מאוד, הוא מספר עתה לראשונה מדוע מכבי תל־אביב לא זכתה באליפות הרביעית ברציפות.
"ברור שמבאס שאני עוזב את מכבי כשאני לא אלוף. היה לי בראש שאני חייב להישאר כדי להחזיר את האליפות. לא יכול להיות שאני קפטן ולא זוכה באליפות או בגביע. זה לא האופי שלי. אבל לקינו בעונה החולפת בדברים הקטנים, שזה היה הכוח שלנו. תראה, עשינו יותר נקודות מאשר בשנה שעברה, הייתה לנו מתחרה כמו באר־שבע שרדפנו אחריה, אבל תמיד צריכים להיות נוקשים ורק להעלות את הסטנדרט", מספר זהבי ואז חושף, "הרגשתי התרופפות כשג'ורדי קרויף לא היה בארץ בשל מות אביו. התעסקנו בתקשורת, אפילו נפלנו יותר מדי במקום הזה, היינו בכיינים".
למה אתה מתכוון?
"היינו יורדים לחדר ההלבשה ובמקום להתעסק בתוצאה, אומרים שהשופט ככה וההוא ככה. כל הזמן שמעתי שמחפשים אצלנו תירוצים. הלחץ עלה אצלנו. תמיד אמרנו שיהיה בסדר בסוף, שלא נדאג כי באר־שבע תבוא לבלומפילד וננצח. וזה לא קרה. כשאתה אומר שיהיה בסדר, צריך שיהיה בסדר. וכמובן, כשג'ורדי לא היה, הייתה התרופפות. כשהוא במתחם, אנשים במתח".
תן דוגמה.
"למשל, אסור להכניס מכשיר סלולרי למתחם. כשהוא לא שם, זה יכול להיכנס. לא היה לשחקנים פחד שייקנסו באלפיים שקל. בדיעבד, גם לי יש אחריות בנושא הזה כקפטן ואני לא מסיר אותה. גם כשהערתי לשחקנים מסוימים, זה לא עבד. לא היה מי שיאכוף את החוק. אם קרויף היה בארץ, הסיכויים שלנו לזכות באליפות היו גבוהים בהרבה".
אחרי שעזבת, המניות של מכבי בירידה וגם קרויף בדרך החוצה.
"אם זה יקרה, זו תהיה מכה גדולה. בכלל, במכבי עזבו דמויות מרכזיות מאוד בשנה וחצי האחרונות. שרן ייני, מרטין ביין ואני, קרלוס גרסיה שהיה אישיות בחדר ההלבשה ויואב זיו, שהיה מודל לכולם. לפעמים שווה להשאיר דמויות מסוימות, גם אם לא משחקים. אתה מרוויח משהו שקשה מאוד לקנות אצל שחקנים אחרים. אבל למרות העזיבות, ברור שמכבי יכולה לקחת אליפות העונה. יש בה שחקנים מצוינים ויש שחקנים שרוצים להוכיח את עצמם".
איך אתה חושב שמכבי תסתדר בלעדיך?
"אני לא מאמין שאם עזבתי, מישהו שהיה על הפנים שלוש שנים יפרח. דווקא כשאתה משחק ליד שחקנים יותר טובים, היכולת שלך יכולה רק לעלות. ימים יגידו".
יום רביעי שעבר היה אמוציונלי במיוחד לזהבי, כשחתם על החוזה באופן רשמי. "לא הפסקתי לבכות, פתאום הכל ירד לי: שאני עוזב את מכבי תל־אביב. העט רעד לי בחתימה. רונן קצב אמר לי: אם אתה לא רוצה, אתה עוד יכול להתחרט. כל הדברים מהשנים האחרונות עברו לי בראש. ואז הלכתי לכתוב באינסטגרם שלי לאוהדים, ושוב לא הצלחתי לעצור את הדמעות".
ביום שאחרי, זהבי כבר ראה במלון בסין את משחקה של מכבי בליגה האירופית נגד גוריצה. "הם יסתדרו בלעדיי. הם חסרים לי. אני אוהב את אוהדי מכבי ומבטיח לחזור אליהם בסיום החוזה. אני שמח שהם מנצחים".
מי לדעתך היה בלחץ גדול יותר לפני החתימה שלך: אוהדי מכבי או הפועל תל־אביב?
"כשאמרתי שלא הבנתי את העוצמות שקיבלתי מאלפי האוהדים והחברים, התכוונתי גם לאוהדי הפועל ששלחו לי הודעות ורק חיכו שאעזוב, כמו אוהדים אחרים מכל הליגה. אוהדי מכבי היו לחוצים יותר".
אולי הגיע הזמן לסולחה עם אוהדי הפועל?
"אין לי כעס על הפועל תל־אביב, ואולי זה הזמן שהאוהדים שלה יידעו את האמת. ההנהלה הקודמת שלהם ידעה שהם לא רצו לשלם לי, אבל עשו ספינים תקשורתיים והסיתו את הקהל. הדבר הכי טוב שקרה לי בדיעבד זה שחתמתי במכבי. הרי הורדתי 40 אחוז מהשכר שלי לעומת פאלרמו. אז איפה פה עניין הכסף?"
מה הרגע שתזכור לנצח ממכבי?
"היו הרבה רגעים קסומים. אני מתלבט בין השלושער, עם ה־2:3 בדרבי, לבין באזל. אתה יודע מה? אני הולך על הערב של הדרבי. בבאזל הבקענו 2:2 והיה עוד שבוע להכריע התמודדות. בדרבי שיחקנו בעשרה שחקנים ובסוף ניצחנו. כבשתי שלושה שערים. זה היה אולי הדרבי הכי גדול בהיסטוריה".
מי היו המאמנים שהכי השפיעו עליך בקריירה?
"אני לוקח שלושה. את ההתקדמות הגדולה ביותר עשיתי אצל פאולו סוזה, שהכי השפיע לי על הקריירה והפך אותי משחקן טוב מאוד לשחקן מצוין שמבקיע. אלי גוטמן גם השפיע עליי. הוא זה שנתן לי הזדמנות ראשונה והאמין בי כל הזמן, אבל שיחקתי אצלו בתפקידים אחוריים יותר. סוזה הפך את הקריירה שלי מטובה למטורפת. והשלישי הוא פאקו. אחד הטובים שאימנו אותי. הוא נכנס לפרטים הכי קטנים ומוצא פתרונות במשחק".
בכלל רצית לשחק במועדון גדול באירופה. לא בסין.
"יכולתי ללכת למועדונים אחרים. החלומות שהגשמתי דרך מכבי עלו לי בחלום לשחק במועדון גדול באירופה. קיבלתי מיליון יורו לעונה, לא רציתי לרדת בכסף וללכת לשחק בסביליה שהתעניינה בי או בבטיס. חשבתי על העתיד הכלכלי שלי. יש לי משפחה וילדים. אני לא מצטער לרגע, כי חוויתי במכבי דברים שלא הייתי מקבל בשום מקום אחר".
ספר על הצעה מעניינת.
"לפני שנתיים הסוכן שלי רונן קצב אמר לי שלסטר מתעניינת בי. לא רציתי אפילו לשמוע על זה. הם רק עלו ליגה והיה לי טוב במכבי".
אבא במשרה מלאה
גוואנגז'ו היא עיר של הפכים: פיצה מול נודלס; צ'ופסטיקס מול מזלגות; בנייני פאר בעיר החדשה מול גטאות עניים בפאתיה; מכוניות פאר מול ריקשות ואופניים מימי הביניים. אבל הכדורגל כאן פופולרי מאוד. כל בר שכונתי מחזיק מסך של מאה אינץ' ומשדר את משחקי היורו. הסינים עצמם מחוברים הרבה יותר לכדורגל ולספורט בכלל מעבר לים, מאשר לליגה שלהם. גם חולצות, ברחוב או בחנויות, הן בעיקר של כדורגל אנגלי או של האן־בי־איי.
זהבי עצמו הפנים את כל החוויות שעבר בשבועיים הראשונים שלו בסין, וכבר הגיע לתובנה לקראת הגעת משפחתו בשבוע הבא, בשלב הראשוני רק לכמה ימים.
"אני מרגיש שההגעה שלי לסין עם המשפחה רק תחזק את הזוגיות והמשפחתיות שלנו", הוא מסביר. "כשאני בארץ, אני לא יכול לצאת דקה החוצה. אני רוצה לצאת עם רוי לגינה או לקניון, וזה כמעט בלתי אפשרי, אבל אני עושה את זה. אני האבא הכי חם. בארבע אני שם הכל בצד והולך לקחת אותו. אנחנו משחקים כדורגל בפארק, או הולכים לג'ימבורי. על הילדים שלי לא אוותר לרגע, אבל דווקא בסין החיבור יהיה עוד יותר חזק. אהיה יותר עם שי וזה מה שחשוב לי. בארץ זה היה הרבה יותר קשה, כי היה לי תפקיד, ולא רק על המגרש. פה אהיה רק שלה ושל הילדים, וזה היה אחד השיקולים שלי".
נראה כי התפקיד של האב משמעותי מאוד אצל זהבי, מאחר שאביו עזב את הבית לפריז בגיל צעיר, ומי שגידלה את ערן ואחיו אבי, הייתה האם אתי. זהבי ואביו נמצאים בנתק, אחרי שזה עוד בחר לדבר נגדו בתקשורת. "אני לא מדבר עם אבא שלי, אנחנו בנתק. הוא שלח הודעת בהצלחה דרך אשתי שי. אם הוא היה שולח לי הודעה, הייתי עונה לו וזהו. הוא כבר דיבר בתקשורת, אז מה שווה ההודעה הזו? אשתי אמרה לו שלהתקרב אליי, זה לא דרך ראיונות בתקשורת".
מלבד האישה שי והילדים, זהבי קשור במיוחד לאמו ולאחיו אבי. "לאמא שלי יהיה קשה מאוד, וכמובן גם לאחי. עבור אמא שלי כל משחק היה בילוי. היא יכלה להרשות לעצמה להגיע במסוק, אבל נסעה עם אוהדים של מכבי. אנחנו אנשים הכי פשוטים".
מה יהיה הכי חסר לך?
"המשפחה, החברים, הקידוש בשישי. הבית שלנו תמיד היה מלא באנשים. יש פה אתגר מנטלי גדול ומקצועי, כי זו ליגה חדשה. הרי לא הייתי מגיע אם לא הייתי רשום בטופ של הטופ של נעל הזהב, במקום גבוה. הסינים ראו את השם שלי בטבלה, לצד השמות הכי גדולים בעולם. ולאלה שאומרים שהליגה הישראלית חלשה וזה לא קנה מידה, אז הכל חרטה".
כבר במשחקו הראשון בשבת שעברה, זהבי נכנס לאצטדיון שדגלי ישראל נתלו בו ותמונתו השתלטה על שער חוברת המשחק. אחרי 60 דקות, כשהתוצאה הייתה 1:1, הוא נכנס, הבקיע את שער היתרון ועוד בישל לניצחון 2:4.
הפידבקים הגיעו מהר מאוד, במיוחד אחרי שזהבי חגג עם דגל ישראל בסיום. אוהדים התעמתו כדי להשיג חתימות שלו, השחקנים מחאו לו כפיים, הנשיא ירד רק כדי לנשק אותו, ובעל המועדון כבר יצר איתו קשר.
אחרי המשחק זהבי אכל במסעדה טובה, הרים עם חברי הקהילה היהודית כוס לחיים והמשיך לכמה מסיבות. בדרך לכל המקומות הללו, הוא כבר הסביר לצ'אס, הנהג הפרטי שלו, שאותו הזמין לארוחות כאחד החברים, שאייל גולן הולך לככב ברחובות גוואנגז'ו עם מוזיקה רועשת במכוניתו. "לא האמנתי שכך אתחיל, תמיד אמרתי שרושם ראשוני הוא דבר חד־פעמי, ולכן היה חשוב שפתחתי עם שער. רצתי מיד לקחת את דגל ישראל, אני רואה את עצמי כשגריר של ישראל בסין".
אבל פה אתה שחקן חדש.
"בזמן שאתה פה איתי, הבנת שמעריכים אותי. בראייה שלהם, הם הביאו סופרסטאר. זו ההעברה הכי גדולה שלהם במועדון. אנשים פה קוראים עיתונים. אז אני עדיין לא פופולרי כמו בישראל, אבל האוהדים כבר קופצים עליי. אני חושב שאנשים מיצו אותי בארץ, פתאום נהייתי מובן מאליו, התחלתי להיות בעיני אנשים שיעמום אחד גדול".
ואז זהבי מספק משפט מפתח: "זה אולי יחסר לאגו שלי. מצד שני, אני נהנה להיות אני ורוצה לחזור להיות פשוט. לפעמים בא לי שאף אחד לא יסתכל עליי. אני מעריך את הפרסום ולאן שהגעתי. אם מישהו חושב שזה קל, אז צריך להכיל את כל זה. קשה להתייחס לכל אחד ולהיות סבלני ולחייך. אם בישראל הייתי כוכב, אז כאן, אם אבקיע אותה כמות שערים, האפשרויות בלתי מוגבלות, מטורפות. יש לך שוק ענקי למרצ'נדייז, ועוד".
עדיין קפטן הנבחרת
אבל ערן זהבי, למי ששכח, הוא עדיין קפטן נבחרת ישראל. ובעוד חודשיים בדיוק הוא ישחק מול נבחרת איטליה בבכורה של מוקדמות הגביע העולמי.
אתה לא חושש שיכולתך המקצועית עלולה להיפגע בליגה הסינית?
"לא יודע אם אפגע מקצועית, אולי דווקא אשתפר".
בכל זאת, אתה קפטן נבחרת ישראל.
"זה אחד מציוני הדרך שלי בקריירה. אני לא מכיר הרבה אנשים שזכו בכבוד הזה. יגידו שהנבחרת לא טובה ולא נגיע לשום מקום, אבל ברגע שאני לובש את המדים הלאומיים, ונגד סרביה עם הסרט של הקפטן, התרגשתי מאוד. ראיתי את היורו, ראיתי איך וויילס הצליחו, והבנתי עד כמה כרגע אנחנו נבחרת נחותה מהן. העיקר שכולם צבעו את זה ככישלון. זה היה פופוליסטי ולא רציני. בוסניה, וויילס ובלגיה הן נבחרות טובות מאיתנו". •
דירת הפאר החדשה של ערן זהבי נמצאת בקומה ה־40 של מגדל W היוקרתי בגוואנגז'ו. הוא משלם עליה 9,000 דולר דמי שכירות, אבל בסכום הזה הוא מקבל גם מנקה שתבריק את ביתו פעמיים בשבוע, ארוחות בוקר בבית המלון היוקרתי השוכן ליד וכניסה חופשית לבריכת השחייה ולחדר הכושר.
הדירה החדשה נמצאת באזור שבו קיימת קהילה יהודית המונה 200 חברים, בהם בעיקר אנשי עסקים שעושים את קו תל־אביב־גוואנגז'ו כמה פעמים בשנה, בעיקר בענפי הטקסטיל וההנעלה. את הדירה זהבי כבר צילם מכל זווית אפשרית וגם חווה "משבר שטיחים" עם אשתו, שלא ממש התלהבה מהם. לזהבי בן בכור בשם רוי, בן שלוש, ותאומות בנות שנה, דור וגיל, שנשארות בינתיים בארץ עם סבתא, אמו של ערן. בגוואנגז'ו ילמד רוי בגן בינלאומי, שמורה יהודייה תגיע אליו מדי יום שישי, לערוך קבלת
שבת וללמד מסורת יהודית.
בבית הכנסת של העיר מתכנסים עשרות יהודים מדי ערב שבת, עם מאכלים מרוקאיים מסורתיים, שאותן מכינות המבשלות הפיליפיניות. חברי הקהילה, גם החילונים, נושאים תפילה, ואז מתחילה הארוחה: סלטים, טחינה, חריימה חריף ובשרים בצלחות חד־פעמיות, בטעם של בית.
כמו שזה נראה כרגע, זהבי לא מתכוון ללמוד סינית, הבעיה שהיא שמרבית הסינים אינם דוברי אנגלית, ואפילו בסימנים קשה לתקשר איתם. אחד ממורי הדרך הראשונים של זהבי היה עמוס מחטובי, איש עסקים המחלק את זמנו בין גוואנגז'ו למיאמי ולקח אותו בערב לבתי קפה באזור נהר הפנינה, כדי להציג לו את החיים הטובים בעיר.
עוד אירחו את זהבי צמד הדוגמנים דרור מוראלי וחברתו שירן בצלאל, שנחשבת לדוגמנית מובילה בסין. הם פגשו באקראי את בני הזוג זהבי במהלך חופשה בתאילנד והמליצו להם על מקומות בעיר שבה הם מתגוררים כבר שלוש שנים.
בינתיים זהבי כבר עשה את כל הסידורים לקראת הגעתם, בשבוע הבא, של אשתו שי, הוריה ובנו רוי, בטיסה מהונג־קונג. משם כבר יאסוף אותם, ברכבו, נהגו האישי.
