"שמוליק היה בחופשה בגלל הלידה של אלירן, וביום הראשון שהוא חזר לעבודה במוסך הרכבת בחיפה קרה האסון", שיחזרה אתמול בדמעות נטלי בן־שמעון את אותו יום נורא במלחמת לבנון השנייה. "הוא הביא כיבוד לחברים, והם הספיקו לחגוג את הלידה, אבל כשהם יצאו מההפסקה נפל הטיל. אפילו לא הייתה אזעקה".
אור בן־שמעון היה בן 3 כשאחיו הקטן אלירן נולד, וכשאביו נהרג. אמו, נטלי, לא הספיקה אפילו להיפרד מבעלה. "שמוליק בדיוק דיבר אז עם אמא שלו, הספיק להגיד לה 'בוקר טוב אמא', ואז השיחה נותקה", היא נזכרת בבוקר של 16 ביולי 2006, כשמטח הקטיושות פגע במוסך הרכבת. "אני דיברתי איתו עשר דקות קודם וידעתי בדיוק איפה הוא נמצא. כשהדלקתי את הטלוויזיה ראיתי איפה נפלו הטילים, וניסיתי לחייג אל שמוליק אבל לא הייתה תשובה. נסענו לבית־החולים והתפללנו שהכל יהיה בסדר, אבל כשהעובדות הסוציאליות התקדמו לכיווני הבנתי שקרה אסון".
לאחר האסון במוסך הרכבת, שבו נהרגו מלבד שמוליק עוד שבעה עובדים נוספים, עזבה נטלי את הארץ עם ילדיה ונסעה לגור ליד הוריה בטורונטו, קנדה. "היה קשה להישאר בבית שעשינו בו הכל יחד", היא סיפרה. "כל דבר בבית שלנו הזכיר לי את שמוליק, ורציתי להעניק לילדים שלי סביבה רגועה יותר, אבל כל הזמן עוברת בי המחשבה לחזור לחיות בישראל".
כיום לומדים אור בן ה־13 ואלירן בן ה־10 בבית־הספר על שם אנה פרנק ברחוב אילן רמון שבטורונטו. הרוב המוחלט של התלמידים בבית־הספר הם יהודים, והשיעורים מועברים בעברית וכוללים לימוד תכנים על מורשת וחגי ישראל, לצד לימודים כלליים. ועכשיו, עשור לאחר אותה מלחמה שבה איבדו את אב המשפחה, מתכננת המשפחה לחזור לישראל — בינתיים רק לביקור — לכבוד חגיגות בר־המצווה של אור.
"אני מאוד מתרגש לקראת טקס בר־המצווה בישראל, עם כל המשפחה שלי", מספר אור, שבימים אלו משנן את שתי פרשות השבוע שיקרא — פרשת "בלק" בטקס בקנדה ופרשת "פנחס" בישראל. "בחרנו לקיים את הטקס בבית־הכנסת העתיק בצפת, כי זה בית־כנסת עתיק ומיוחד ואני מרגיש שהמשאלה של אבא שלי הייתה שאני אעלה לתורה בבית־כנסת כזה. אין לי ספק שזו הייתה הבחירה שלו".
נטלי מספרת כי שמוליק אומנם נהרג לפני עשר שנים, אך הוא ממשיך ללוות אותם בכל צעד ובכל החלטה. "אור כל הזמן שואל מה אבא היה עושה ומה אבא היה אומר, ואנו מקבלים החלטות כל הזמן לפי ההיגיון הבריא של שמוליק", היא מספרת. "שמוליק מאוד אהב ספורט, ים ואקסטרים, וגם הילדים. הרבה פעמים אני זורמת איתם, כי אני מרגישה שזה מה ששמוליק היה עושה".
