לפני שבוע ימים
שכבתי עם הדיכאון שלי
והוא מאהב עדין.
והוא פתח לי את התחת
בשאלות קיומיות.
והוא מקריא לי כתבות קצרות מווג,
והוא משרטט את שדיו
הזקורים בקצות האצבעות,
משל היה אדריכל.
והוא גדול בתוך החדר הזה
והוא גדול בתוכי.
והוא מחליק פנימה
כמו אור ברק לחדר
ומפליא את אשכיו באחורי
כמו שני כדורי רעם.
והוא חומק החוצה כמו שוך הגשם
ומטפטף עליי כמו היות הגשם.
ומנחם אותי כמו פרי שנולד מן הגשם.
וחם עליי כמו שרב על אדמה בתולה.
מתוך: מעין, כתב עת לשירה, גיליון מס' 12
