כחלק מהסכמים בינלאומיים עליהם חתמנו כשהיינו שיכורים, אנחנו מחויבים להתייחס לטיילור סוויפט אחת לחציון. והנה, בתזמון מושלם - סוג התזמון היחיד שסוויפט מכירה - הגיע הסכסוך שלה עם קים קרדשיאן וקניה ווסט סביב אזכורה בשיר החדש והמטושטש שלו, Famous לשלב הביקוע הגרעיני. אתם מכירים את הסיפור ממקורות כגון "האינטרנט" וה"חדשות": ווסט וקרדשיאן טענו שסוויפט אישרה מראש את מילות השיר, כולל השורה הנשגבת "אני הפכתי את הביצ' הזו למפורסמת". סוויפט הכחישה, וקים העלתה לסנאפצ'ט קטע משיחת טלפון שבו טיילור לכאורה נשמעת תומכת בשיר ובווסט. סוויפט הגיבה באינסטגרם וטוויטר - אסור לקפח אף רשת חברתית בסיפור הזה - הכחישה שאישרה את מה שממילא לא שמעה וסיכמה בטענה שקניה וקים ביצעו בה רצח אופי. זה היה רהוט, הגיוני, מדכדך.
וכך, למרות הפיתוי להרגיש כאילו סוויפט נתפסה, לראשונה, בזווית מביכה - הגיעה תגובתה הסדורה והמשכנעת ושוב סגרה את הדלת לחדר המכונות הנסתר. אי־אפשר לשמוע מה קורה שם. זה היה השיא (עד לירידת הטור לדפוס) של ניסיונות עזים בשבועות האחרונים לאתר סדקים במונוליט האטום הזה, טיילור סוויפט, אך לשווא. היא נפרדה מקלווין האריס, והוא שבר את חוקי הפאסון והתעצבן עליה בטוויטר בגלל שיר שכתבה לו - היא התאפקה ולא הגיבה. תמונות הפפראצי שלה עם טום הידלסטון, כוכב קולנוע וחתיך בריטי (ואולי הבונד הבא), בחופים מסולעים נטושים - שאף צלם לא מגיע אליהם לולא הוזמן - העלו סברות כי היחסים הם חלק מקמפיין יחסי ציבור מפלצתי בתחכומו. מומחים לשפת גוף נדרשו לנחש את מידת האותנטיות של הקשר. אבל, כמובן, ללא הועיל. לנסות למצוא משהו אותנטי בסוויפט משול לריצה אל תוך קיר. היא לא מתלהמת, לא נשברת, לא מתלכלכת, לא מזיעה, לא דולפת ולא מסירה איפור. לעולם מצוחצחת, כמו משטח נירוסטה, כשאתה מסתכל לתוכה אתה מקבל רק את ההשתקפות של עצמך. היא לא מועדת בלשונה ולא פועלת באימפולסיביות. רוב שיריה מתארים דרמות רגשיות אך נדמה שהן נמשכות שלוש דקות, כאורך השיר. השוו את להיטי ה"אוי זרקו אותי" של סוויפט ללימונדה של ביונסה - כוכבת־על שעדיין מסוגלת, מבעד לכוריאוגרפיה ולתלבושות, להוציא אלבום על משבר הנישואים שפרץ בגלל שבעלה בגד בה. השוו את הטמפרמנט המהונדס של סוויפט לאווירת הפורענות שריהאנה משרה.
יכול להיות שצד אנושי בה ייחשף רק אם היא תקרוס מתישהו. קשה לתאר את המאמץ והמשמעת שדרושים כדי להיאסף לסילואטה מהודקת כל כך מדי יום. כל עוד היא מושלמת, חסרת סדקים, היא אמנית לא מעניינת. קווים שטוחים של נוף ללא צל. ואני רוצה את טום הידלסטון בחזרה.
