לפני כמה שבועות קיבלה ארבל קינן (22) שיעור בפרופורציות. בעוד צעדיה הראשונים על מסלול הדוגמנות הבינלאומי הוליכו אותה אל פסגה מקצועית מפתיעה — השתתפות בתצוגת האופנה המדוברת של מעצבת־העל ומלכת הפאנק הבריטית ויויאן ווסטווד בשבוע האופנה במילאנו — נאלצה הדוגמנית הישראלית להתמודד עם משבר במולדת. בינה לבין שי חי, הקולגה שלה לריאליטי "האח הגדול", התגלע קרע שהסעיר את ביצת הסלבס.
למי שהחמיץ, מקורביו של שי חי טענו בתקשורת כי הוא הגיע אל ארץ המגף במיוחד לפגוש את קינן, לאחר שסיפרה לו כי היא מדוכדכת וכי אמה אינה מבקרת אותה. אך אבוי, כשנחת נודע לו כי היא נמצאת בעיר סמוכה לרגל עבודה. כוכב הריאליטי השנוי במחלוקת כעס, והקשר המשולש — שי חי, ארוסתו תניה גרבר וקינן — שהחזיק חודשים אחרי שכיכבו על המסך הקטן, נפרם באבחה אחת.
"הופתעתי מאוד לגלות את סיפור המקרה בתקשורת", היא מתייחסת לסערה בכוס הקאווה. "נפגעתי מהדרך שבה הוצגו הדברים, ומכך ששירבבו לסיפור את אמא שלי. העובדות שצוינו שם הן בגדר סיפורי סרק ואין להן כל אחיזה במציאות. החודשים במילאנו היו אחת התקופות המשמעותיות בחיי. הייתי שם לצורכי עבודה ולא לחופשה. לשמחתי הצטלמתי כמעט כל יום, ולצערי בדיוק בסוף השבוע שבו שי הגיע, הטיסו אותי לצילומים מחוץ למילאנו. החיים של דוגמנית הם דינמיים, אינטנסיביים ולא צפויים. הצטערתי שלא הצלחתי לפגוש אותו, נדהמתי מתגובתו החריפה והקיצונית, מכך שהוא מחק אותי מהפייסבוק, מהאינסטגרם ומהווטסאפ בפתאומיות וכלאחר יד, ונעלבתי עוד יותר מהתגובה של תני. הייתי מצפה ממנה לגשר על הפערים ולהרגיע את הסיטואציה ולא הרגשתי את התמיכה שלה כחברה. אני מאחלת לשי ותני הצלחה בכל מה שיבחרו לעשות".
מצאת עם מי להסתכסך. את לא מפחדת מצבא האמת של שי חי?
"יש מעריצים שאם הם אוהבים מישהו, הם אוהבים אותו עד הסוף. המעריצים שלו מאוד נאמנים. הם נשארו איתו אחרי התוכנית. הוא נכנס להם ללב. אבל בבית לא היו ממש יחסי שנאה או אהבה. בסך הכל מדובר באנשים נורמליים שנכנסו לבית אחד לתקופה. סיימנו את החיים שם, ובואו נחזור למציאות".
"אני סוג של טום בוי, אוהבת להיות בסביבת בנים. זה גם הסטייל שלי בלבוש. בעיניי זה מאוד סקסי, ללבוש מידות גדולות עם ג'ינס קצר. מי אמר שצריך תמיד צמוד. אני אוהבת סטריט סטייל ולא לובשת מותגים. לא תמצא דולצ'ה וגבאנה בארון שלי".
"הייתי תלמידה מצטיינת בתיכון, כל התעודה 99. חרשנית? ריטלין! לפני כן הייתי תלמידה מאוד בעייתית, סבלתי מבעיית קשב וריכוז ולא יכולתי לשבת על הכיסא. כל הזמן הוציאו אותי מהכיתה. הציונים שלי היו מידות נעליים. הריטלין שינה לי הכל. הפכתי לתלמידה מחוננת, אפילו רצו לשלוח אותי להירשם ללימודי מתמטיקה באוניברסיטה, אבל עבורי זה היה אוברסייז".
"גדלתי בצפון תל־אביב, השנייה מבין חמישה אחים ואחיות. תמיד הייתי רזונת. הבנות היו מביאות לתיכון כריך של לחם דל קלוריות עם גבינה לבנה, עגבנייה ומלפפון, ואני כל יום הייתי באה עם פאקינג דונטס. זללתי את כל הג'אנק בעולם. היום עברתי מהפך ואני אוכלת בריא, זה עושה לי טוב. אני גם חולה על ספורט, כל יום, כל הסוגים: חדר כושר, גלישה, סטודיו, ריצה".
"בתקופת השירות הצבאי הייתי הולכת ברחוב ואנשים היו שואלים אותי אם אני מדגמנת. החלטתי לנסות. לא הייתי בטוחה בעצמי. ידעתי שאני בחורה יפה, אבל לא היה לי מספיק ביטחון עצמי".
"לאחר השחרור טסתי למילאנו. הצטלמתי ואמרו לי לחזור לפני שבוע האופנה. כשהגעתי לשם בפעם השנייה הייתי כולי מחוצ'קנת. אמרו לי: ארבל, את חייבת לטפל בזה, את צריכה לחזור לארץ. במשך חצי שנה לקחתי רואקוטן. התביישתי לצאת מהבית, זה נראה נורא. לא ידעו למה זה קרה לי — סטרס, שינויים הורמונליים. בדרך כלל זה קורה לנערים ונערות בגיל ההתבגרות. ובכל זאת, במילאנו המתינו לי. אבל רגע לפני שעליתי למטוס, קיבלתי את ההצעה מהטלוויזיה, ודחיתי את הנסיעה בכמה חודשים".
"בחודש יוני טסתי שוב למילאנו, אבל הייתי צריכה לעשות בוק חדש. הסוכנת שלי אלינור שחר החליטה לשנות לי את התספורת, ועברתי משיער ארוך וחלק לתספורת קצרה עם פוני ותלתלים, בהשראת דוגמנית בינלאומית בשם מיקה. כשהייתי ילדה השיער שלי היה בקבוקים־בקבוקים, ועם השנים הפך למתולתל. מכיתה ז' הייתי מפנפנת, ואז התחלתי החלקות. אחרי שהסתפרתי לא הכרתי את עצמי. בימים הראשונים אכלתי תסביך, אבל ידעתי שאם אשדר ביטחון עם התספורת שלי זה ילך אש. תכלס, היא יותר מאפיינת את האישיות שלי. לא חוזרת בינתיים לחלק".
"כשעבדתי עכשיו במילאנו קמתי כל יום בחמש בבוקר וחזרתי ברכבת ב־11 בלילה. גם בסופי השבוע עבדתי. לא היה לי זמן לנשום. עשיתי את מקס מארה, טווין סט, הצטלמתי למגזינים. הייתי בשוק. אני בן אדם מאוד חברותי וגרמתי ללקוחות ולצוות לצחוק. חלקם הזמינו אותי לעוד עבודות. דוגמנית צריכה לא רק להיות יפה, אלא גם בעלת אישיות. להקרין משהו מעצמה על הסביבה. במילאנו לא חוויתי בכלל את חיי הלילה, באתי מפוקסת וחדורת מטרה. הלקוחות אמרו ששידרתי קוליות".
"זימנו אותי לאודישן ראשון אצל ויויאן ווסטווד שהציגה קולקציית גברים. עברתי אותו, ואז הוזמנתי למדידות. שם הבנתי שגם סתיו סטרשקו לוהק לתצוגה. ויויאן באה אליי ואמרה, 'יו אר ורי נייס'. זהו?! אין איזה 'יו אר ביוטיפול'? ארבע שעות לפני התצוגה הודיעו לי שאדגמן שני לוקים שונים, כלומר שאצא פעמיים למסלול. זאת הייתה הפתעה גדולה עבורי. במשך כמה שעות הם שינו את הלוק 20 אלף פעם. פתאום קראו לי לעלות על הבמה עם הלוק הראשון. לא ידעתי מה קורה עם הלוק השני, אם בכלל יהיה. בדרך למסלול שמעתי את הצעקה, 'דה לוק איז דאן' — מכנסונים קצרים, גופיית פאייטים וז'קט פרווה. לפני שעלינו ויויאן הקרינה סרטון תמיכה במייסד ויקיליקס, ג'וליאן אסאנג', מה שהפך את התצוגה שלה לאקט פוליטי, אבל לא שמתי לב. הייתי כולי בסטרס. שלא תהיה לי נפילוש אאוט אוף דה בלו. אבל עליתי בביטחון ברמות, הלכתי פגז, הרמתי לעצמי. אחרי התצוגה הם הודיעו לי שהם רוצים שאבוא ללונדון להצטלם לצילומי הלוק בוק שלה, וזה מה שקרה".
"התצוגה של Moto Guo (מעצב שבסיסו במלזיה — א"ה) הייתה הזיה אחת גדולה. איפרו אותנו כמו מחוצ'קנים ושמו לנו סלוטייפ מתחת לעין כדי שניראה כאילו אנחנו פוזלים. אמרתי: אוי ואבוי! ביקשתי מהמאפרת, 'תרחמי עליי, אני מרגישה מאוד לא נוח עם חצ'קונים, זה מחזיר אותי אחורה'. היא שמה לי מעט איפור, אבל אז הגיעה המאפרת הראשית ואמרה שצריך עוד. אמרתי: 'פליז, פליז, בי קרפול. יש לי זיכרונות לא נעימים'. פתאום עברה שם דוגמנית מאופרת, הסתכלתי עליה ופרצתי בצחוק. המאפרות הסתכלו עליי, אז הסברתי: 'עשיתן אותה כל כך מכוערת'. התיישבתי על כיסא בצד שרק לא יתקרבו אליי, שרק לא יצלמו. פתאום בא צלם אחד וקרא לי לבוא לעמדה. המון צלמים עמדו שם ושלפו מצלמות. אני הולכת ועוד צלם צועק: תמונה. עשיתי לו תנועה גסה עם היד, בבקשה תשחרר אותי".
"אני מתה להצליח, לא רואה בעיניים. יש לי המון תיאבון. הכל פתוח מבחינתי. קודם כל לחזור בספטמבר למילאנו ולראות מה יקרה שם. אחרי שתי תצוגות שבהן דיגמנתי בגדי גברים, אני רוצה להשתלב בשבוע האופנה לנשים. אני אוהבת אתגרים, זו גם הסיבה שהסכמתי ללכת לתוכנית ריאליטי. גם במקום משעמם יש לי אנרגיה, אני יודעת שאמצא עם מי לדבר ואעשה כיף ואיהנה. זו הייתה הזדמנות ללמוד להיות אדם מאופק, בוגר, רציני. אני הכי שטותניקית בעולם, חסרת טקט במובן הכי חמוד. בסך הכל הייתי בבית האח חודשיים, עד שנקעתי את הרגל כשירדתי ממיטת הקומתיים. תמיד הייתי עושה שטויות וקופצת ממנה, אבל בדיוק כשהחלטתי להיות אלגנטית, הופ, קיבלתי נקע חמור עם חשש לקריעת גיד. לקחו אותי לבית חולים, והצוות הרפואי של התוכנית החליט להוציא אותי מהבית. רק כששכבתי מגובסת חודש בבית שלי, הבנתי מה בדיוק הלך בחוץ סביב התוכנית".
"אני מתה שיהיה לי חבר. יש לי מספיק זמן בחיים לקיים עכשיו זוגיות. היה לי בן זוג תקופה ארוכה, זאת הייתה אהבה ראשונה. הפרידה הייתה קשה, אבל זה עבר. מאז לא היה לי מישהו רציני. אולי החשיפה מרתיעה בחורים, אולי האישיות והביטחון העצמי. לכל מהלך שאתה עושה בחיים יש פלוסים ומינוסים. לבן אדם שיוכל להתמודד עם זה יהיה הכי כיף בעולם. אני מתה לאהבה, מתה לתת, מתה שייתנו לי. חולה על זה". •
