רק חול וחול, זה לא רק ביטוי של ראשית שנות ההתיישבות בארץ, אלא זו גם מציאות חייה הנוכחית של אמנית החול אילנה יהב שעיסוקה הוא אנימציה בעזרת חול. כבר עשר שנים שיהב חורשת את העולם בטקסים ואירועים שאליהם היא מוזמנת כדי להציג את ציורי החול המרהיבים שלה, שנולדים לנגד עיני המתבוננים ונעלמים כעבור רגע. "באמנות שלי אני משתמשת במה שהעניק לי האל: חול, ידיים ונשמה. בחול התאהבתי בגלל הפשטות שלו", היא אומרת.
יהב מגיעה לכל מקום בעולם עם שלושה קילוגרמים של חול והמון כישרון ורגש, ומעצבת סיפורים שלמים שנולדים על שולחן האור בתגובה למגע ידיה. היא כבר חתומה על הופעות בוותיקן, בקרמלין, מול מלכי ספרד ובלגיה, בהונג־קונג, בארצות־הברית, בדרום אפריקה ובכל רחבי אירופה.
בארץ משום מה, מכירים אותה פחות, אבל היא הופיעה בטקס פרס ישראל, ועשתה לא מעט שיתופי פעולה, בין השאר עם עברי לידר, יהודה פוליקר, אביב גפן, כשאנימציית החול שלה מככבת על מסכים גדולים בהופעות שלהם.
בימים אלה היא עסוקה בהכנות לקראת פרויקט חדש, "פנטזיית קול החול" ביחד עם זמר הטנור יותם כהן. "כשהציעו לי להופיע עם יותם, חשבתי 'מה לי ולאופרה. אני אוהבת מוזיקה קלאסית אבל לא אופרה. אבל אז הלכתי להופעה שלו והאיש הגדול הזה פשוט שבה את ליבי. ליותם אין אגו, הוא אדם מאוד צנוע ויש ביננו חיבור נפלא", היא אומרת.
את המופע המשותף שלהם פותח יותם בשיר "אהבה בת 20" כשאילנה חושפת בפני הקהל את סיפור חייה ואהבתה לאיציק יהב, נווט בחיל האוויר שמטוסו הופל בשמי סוריה באחד הימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים. תוך כדי שהיא מציירת בחול מטוסים נופלים היא מספרת על הדפיקה הנוראה בדלת, ביום השני של המלחמה. "אני ידעתי מי יעמוד שם, ידעתי מה הם ילבשו, ידעתי מה הם יגידו. אבל כשזה קרה באמת זה לא היה דומה לשום דבר שדמיינתי", היא נזכרת. צעירה מאוהבת, בתחילת היריון, היא שוקעת בתהום של השבעה, עד שלפתע מגיע טלפון מאשתו של הטייס שהיה עם בעלה במטוס, ומספרת לה שדודה מאוסטרליה ראתה בשידורי החדשות צילומים של פנטום מופל בסוריה, והיא חושבת שראתה מצנח נפתח. רבים מאנשי הטייסת ניסו לשכנע אותי שזה לא ייתכן, לא הגיוני שהוא הצליח לצנוח וחי בשבי הסורי, אבל אני נאחזתי בתקווה בציפורניים, היא אומרת. "נאחזתי בסימנים כמו צבע השקיעה, האש המרצדת של נרות השבת, טיפה של גשם שנאחזה בשמשה של החלון", כל דבר כזה רק חיזק אותי שמשהו טוב עומד לקרות".
ואז, יומיים לפני שכרעה ללדת, היא ראתה את איציק בעמוד השער של עיתון צרפתי. "הוא היה לבוש במדים של הצבא הסורי, ונראה כמו ילד שאיבד את דרכו", היא נזכרת. לבנה הבכור, שאותו פגש בעלה רק אחרי שחזר מהשבי, היא קראה "דרור".
"את סיפורי השבי של איציק אני מלווה ביצירת דמות אישה בחול, ולאחר מכן משחירה את הלוח. מתוך השחור ועל רגע של קטע נגינה בפסנתר, אני יוצרת בור ובתוכו נראה אדם כשמעליו גדר תיל וציפור המביטה כלפי מטה. בהמשך אל הבור מושלך חבל והשבוי יוצא מהבור ותינוק בזרועותיו". את כל אלה כאמור היא מציירת בעזרת חול ויותם מצטרף אז ב"שיר משמר" של נתן אלתרמן וסשה ארגוב. "שמרי נפשך, נפשך שמרי, שמרי נפשך/ שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך", הוא שר, ואילנה מרגישה שבכל הופעה כזאת היא מזכירה שוב את בעלה, שבחלוף השנים נפטר ממחלת הסרטן שבה חלה בעקבות חשיפה לאסבסט במהלך השהות בשבי.
"הוא היה ספון בתוך מגירה, ושכב כל היום בחשכה מתמדת אפוף באבק של אסבסט. אבל הוא חזר אליי אחרי שמונה חודשים ונולדו לנו עוד שלושה ילדים", מספרת אילנה, "ואחרי שיצא לפנסיה מהצבא הוא החליט, בניגוד לחברים אחרים, לא לחפש קריירה חדשה, אלא להצטרף לעבודה האמנותית שלי. מאז ועד מותו לפני שלוש שנים בילינו 24 שעות ביממה ביחד".
שיתוף הפעולה של בני הזוג יהב בתחום האמנותי הוליד את אחד הפרויקטים הכי מתוקשרים של הטלוויזיה הישראלית: הדמויות של תוכנית הסאטירה החרצופים. "עיצבנו למעלה ממאה בובות חרצופים, כשההנחיה הייתה לעשות דמויות גרוטסקיות", מתוודה יהב ומודה שהיא לא הייתה שלמה עם חלק מהכיוונים שאליהם לקחו את הדמויות. "מה שעשו עם דן מרידור למשל, זה באמת היה משהו שמערכת התוכנית לקחה מאוד רחוק עם הכל ה'מיצי מיצי' שהדביקו לדמות. סיפרו לי שגם שמעון פרס נורא נעלב שעשו אותו מכוער כל כך, אבל הוא קיבל יחס של חמלה, יחסית לשולמית אלוני, למשל".
הבובה הראשונה שעשו הייתה של יצחק רבין, אבל הוא לא זכה להופיע בתוכנית. עוד לפני שהתוכנית עלתה לאוויר הוא נרצח, והבובה שלו נגנזה.
"אבל את הסאטירה עזבתי ועכשיו אני בפן אחר לגמרי", היא אומרת על הפיסול בחול, למרות שבביתה שבכפר־סבא היא עדיין מציגה לראווה שורה של דמויות מימי החרצופים.
"כל העניין של הפיסול בחול התחיל בלי כוונה. קליפ שעשיתי ואיציק צילם. קראתי לזה 'בין חול למכחול' ושלחתי לכמה חברים. מפה לשם, מישהו העלה את זה לרשת, וזה נעשה ויראלי, והפך לי את החיים תוך שבועיים. מצאתי את עצמי מחפשת מזכירה שתשב ותענה על אלפי המיילים שהגיעו מכל העולם".
את העיסוק הפרטי שלה בחול היא הרחיבה לשיתופי פעולה עם יוצרים שונים, כמו למשל יותם כהן וגם הרקדן חמי גולדין שהוא אחיו הבכור של הדר גולדין. "אנחנו קרובי משפחה והופענו יחד ביום האישה הבינלאומי. בכלל שיתופי הפעולה עם רקדנים זה משהו שהייתי רוצה לפתח", היא אומרת.
עכשיו, שלוש שנים אחרי מותו של בעלה, אילנה עדיין מרגישה שכל מופע שלה הוא חיבור מחדש. "מדהים איך החיים מגלגלים אותנו. האופציה לוותר היא נורא נוחה ומפתה", היא אומרת. "יאללה. אילנה. תרפי. לכי לישון מתוך הצער. אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי. לא בגלל העניין הכלכלי. בגלל הבדידות. אני מרגישה שבכל ערב שאני עולה על הבמה ומדברת, אני מנציחה את בעלי. אני מספרת עליו ואני מרגישה שזה חשוב. הלוואי שהייתי אישה מאמינה... אני לא יודעת אם הוא באמת יודע..."
אז ב־10 בספטמבר הקרוב, היא תשיק את ההופעה הראשונה עם יותם כהן, ש"שר שירים בכל מיני שפות. נפוליטנים, סן רמו, אופרות, שירים ברוסית. ובין לבין הוא מספר על עצמו, על החיים בקיבוץ, על מה עובר על ילד בחברת הילדים שמחליט שהוא רוצה להיות זמר אופרה, ואיך זה מסתדר עם העבודה ברפת. עד שפרץ ויצא לעולם והפך להיות זמר אופרה בינלאומי", היא מסבירה.
