וחמד נהג ברכב ללא רישיון, פגע ברוכב אופניים, הפקיר אותו למוות ונמלט מהמקום בבהלה. גם למיקי לא היה רישיון נהיגה כשנעצר, אבל במשך 14 שנים דהר על האופנוע שלו בכבישי הארץ בלי לעשות חשבון לאיש. לא לעצמו, לא למשפחתו ולא לנהגים אחרים. דני בכלל לא זוכר את התאונה שבה היה מעורב כשרכב על האופנוע ללא רישיון, אבל חושב שנהג תחת השפעת סמים. גם עלי, כמו שאר הנהגים, לא הבין מה עשה עד שנעצר, למרות שכבר היו לו שבעה תיקים קודמים. עכשיו ארבעתם יושבים, לבושים מדים כתומים, בבית סוהר צלמון מול כלאי אביגיל סיטרוק, קצינת החינוך של הכלא, כחלק מקבוצה חינוכית־טיפולית "עוצרים בכתום", שנועדה לטפל בעברייני תנועה לפני שהם משתחררים וחוזרים לכבישים.
שבוע חלף מאז תאונת הדרכים הנוראית בצומת פורדיס, בה חצה נהג משאית, שלחובתו 102 עבירות תנועה, את הצומת באור אדום ופגע ברכב משפחתי. בתאונה נהרגו אנג'ליק נעים, בתה התינוקת קלואי ואחותה אולגה אשקר. ארבעת האסירים לא צריכים את התאונה הזאת כדי להיזכר במה שעוללו. התאונות שלהן מלוות אותם מאז כל יום. והם לא היחידים: חלק גדול מתאונות הדרכים בכבישי הארץ נגרמות על ידי עברייני תנועה סדרתיים. חלק לא מבוטל מהם מגיע לכלא מאוחר מדי, אחרי שהיו יותר מדי זמן פצצות מתקתקות על הכבישים, וגרמו למותם ולפציעתם של רבים. המספרים העגומים מדברים בעד עצמם: כיום יושבים בבתי הסוהר ברחבי הארץ כשש מאות אסירים ועצורים על עבירות תנועה.
בשירות בתי הסוהר החליטו לנצל את שהותם בכלא ופתחו בבתי הסוהר השונים ברחבי הארץ קבוצות פסיכו־חינוכיות לעברייני תנועה — "עוצרים בכתום". שם, במשך 12 מפגשים בני שעתיים כל אחד, לומדים האסירים מה משמעות העבירות שביצעו, מה ההשלכות של נהיגה לא אחראית ופראית, וכיצד עליהם לחזור לכביש כשישתחררו. "במהלך הפגישות כל אחד מהאסירים מספר את הסיפור שלו", מספרת כלאי סיטרוק, מנחת הקבוצה. "חלק מהם פגעו באחרים, וחלק נפגעו בעצמם. אם הם לא היו נעצרים עכשיו — הם היו ממשיכים לפגוע באחרים או נפגעים בעצמם".
"פשוט זילזלתי"
מיקי, בן 33, מצפון הארץ יושב בכלא צלמון כבר שמונה חודשים. 14 שנים נהג על אופנועים ללא רישיון ופעמיים היה מעורב בתאונות דרכים. "יש לי יותר ממאה תיקים של עבירות תעבורה", הוא מספר לחבריו לקבוצה. "בתאונה האחרונה עמדתי בצומת עם חבר, אחרי שחזרנו מהפאב. בחורה שהייתה קצת שתויה, כמונו, ודיברה בטלפון, לא שמה לב אלינו ונכנסה באופנוע שלי. היא גררה אותי שלושים מטר. התעוררתי באיכילוב עם אגן שבור, כל הצלעות שבורות ועצם הבריח שבורה. גם הברך נפתחה לי. בסופו של דבר יצאתי אשם כי נהגתי בלי רישיון. קיבלתי 12 חודש בפנים".
לפני המעצר הנוכחי מיקי כבר הספיק לשבת שנתיים ושלושה חודשים במעצר בית ולקבל שנתיים מאסר על־תנאי על עבירות אחרות. "יומיים אחרי שהעונש על־תנאי נגמר — קרתה התאונה", הוא מספר. "כמו בכל שבת בבוקר יצאתי לרכיבה נורמלית ומסודרת, למרות שלא היה לי רישיון. גם במקרה הזה בחורה יצאה מעקיפה, וכשחזרה — לא שמה לב אליי ונכנסה בי. היום, אחרי הקבוצה, אני מבין שזה בכלל לא משנה שלא הייתי אשם בתאונות".
מה למדת בקבוצה?
"פגשתי אנשים עם תיקים הרבה יותר כבדים משלי, אנשים שהיו מעורבים בתאונות עם הרוגים. זה מפחיד, מבגר ומרסן. הדבר הכי משמעותי היה המפגש עם קצין המשטרה. הוא הכניס אותנו למציאות שבה הוא דופק על הדלת של משפחות הנפגעים, ומספר להן — 'אבא מת בתאונה'. אני לא נרקומן, אבל אני מודע לזה שאופנוע ונהיגה מסוכנת זו התמכרות קשה. היום אופנועים פחות מעניינים אותי. אני כבר אבא לילדים ואזהר".
מוחמד, בן 34, מדרום הארץ, נהג 15 שנים ללא רישיון. הוא היה ממשיך לנסוע כך עד היום אלמלא התאונה שבה היה מעורב. מוחמד עלה על כביש מהיר, פגע ברוכב אופניים, שמת מאוחר יותר מפצעיו, ונמלט מהמקום. עד היום קשה לו מאוד לשחזר את מה שאירע שם. "קיבלתי שבע שנים", הוא אומר. "קשה לי עם הידיעה שהפקרתי בנאדם. היום אני מצטער ומתחרט על כל יום שנהגתי בלי רישיון. אם הייתי מודע לזה והייתי נכנס לקבוצה טיפולית כזו לפני העבירה — בחיים לא הייתי עולה על רכב ללא רישיון".
הקבוצה שינתה את חייך?
"למדתי בה שמי שעולה על רכב בלי רישיון הוא כמו אדם שמסתובב עם אקדח טעון. אוטו זה הכלי הכי מסוכן כדי להרוג את עצמך או להרוג אנשים אחרים".
דני, בן 35, ממרכז הארץ יושב בכלא צלמון כבר מספר חודשים. הוא נתפס כשנהג ללא רישיון על אופנוע גנוב ונמלט כשניסו לעצור אותו. עוד קודם היה מעורב בתאונות דרכים נוספות. "הייתה לי תאונה קשה שאני אפילו לא זוכר מה היה בה", הוא מספר. "כנראה נהגתי בהשפעת סמים. מישהו חתך אותי ונכנסתי במעקה בטיחות. התעוררתי בבית חולים ועברתי שיקום ממושך בבית לוינשטיין".
מה עבר לך בראש כשנהגת ללא רישיון?
"לא חשבתי על ההשלכות שיכולות להיות מזה. לא היה לי בכלל שיקול דעת. אם הייתי צריך לנסוע למקום כלשהו, פשוט הייתי יורד מהבית, עולה על האופנוע ונוסע. בקבוצה הבנתי שרק אדם חסר אחריות עולה על רכב או אופנוע בלי רישיון ובלי ביטוח. היום אני יודע שהייתי יכול לפגוע במשפחות שלמות. זה נבע מחוסר שיקול דעת וחוסר אחריות. חשבתי שאני עדיין ילד בן 15 ושאף אחד לא יתפוס אותי, וטעיתי.
"בקבוצה פגשתי אנשים שהתחילו כמוני והמשיכו עם מאסרים ארוכים יותר אחרי שהרגו אנשים. כשהייתי נוהג, הייתי כל הזמן בפרנויה ששוטר יעצור אותי, לכן נסעתי די מהר, מנסה להתחמק ממרדף. בכל שנייה שלי על הכביש הייתי מסכן את עצמי, את הולכי הרגל ונהגים אחרים. למי שהיום נוהג כך, הייתי מציע שילך לקבוצה כמו שלנו מחוץ לכלא שתפתח לו את העיניים; שיידע שההשלכות יכולות להיות הרסניות. כל אדם יכול להרוג ולהיהרג על הכביש. כשהשוטר דיבר איתנו, הוא אמר, 'לכם לפחות יש משפחות שמגיעות לבקר אתכם בכלא. משפחה שכולה הולכת לבקר את בן המשפחה שנדרס בבית הקברות'".
"תודה לאל שלא הרגתי"
עלי, בן 30, ממרכז הארץ, הגיע לכלא צלמון אחרי שנהג ללא רישיון בדרכו למשפט תעבורה בחיפה. מאחוריו כבר שבעה תיקים על נהיגה בשכרות, נהיגה תוך פסילת רישיון ומרדפים. "הייתי אמור להגיע למשפט עד עשר ולא היה לי איך להגיע, אז עליתי להגה חופשי, בלי דאגות. נהגתי בביטחון עצמי למרות שלא היה לי רישיון. השוטר שתפס אותי שאל אותי, 'יש לך משפט על רישיון ואתה נוהג בלי רישיון?'"
למזלו הרב, עלי לא היה מעורב בתאונת דרכים. "תודה לאל ותודה לבית סוהר שעשה לי את הקבוצה לפני שחס וחלילה הייתי עושה תאונה והורג מישהו או הורג את עצמי. הקבוצה העירה אותי, עזרה לי לראות את נקודת החולשה שלי. כשנכנסתי למאסר היה לי אוטו ליד הבית. אמרתי לעצמי שכשאצא מהכלא, אחזור לנהוג. אחרי שסיימתי את הקבוצה אמרתי לאבא שלי: 'תמכור את האוטו'. אני לא רוצה לנהוג כל עוד אין לי רישיון. אני חושב שגם מחוץ לכלא צריכים ללמד את מה שאנחנו לומדים פה".
כלאי סיטרוק מנחה את הסדנאות "עוצרים בכתום" לצד קצינות החינוך רס"ר חגית קמרלקר ורס"ר אביבה טוג־בינאי. במפגשים צופים האסירים בסרטונים מהארץ ומחו"ל, שעוסקים בתאונות ובסכנות שבהן, ומשתפים את חבריהם בעבירות שביצעו. אחת החוויות המכוננות היא המפגש עם קצין ממשטרת התנועה שהיה בעברו גם קצין נפגעים. זה מספר להם על הרגעים הנוראיים שבהם היה צריך להודיע למשפחות על מות יקיריהן בתאונות.
"אנחנו מאתרים שתי קבוצות עיקריות של אסירים — כאלה שיושבים על עבירות תעבורה, ואסירים שיושבים על עבירה אחרת, אך בתיק שלהם רשומות הרבה עבירות תנועה והתנהגות בריונית על הכביש", מספרת סיטרוק. "הקבוצה שלנו נועדה לשנות דפוסי התנהגות ולגרום לאסירים להבין מה קרה להם. אנחנו רואים, בשב"ס, את תקופת המאסר כהזדמנות לתת לאסירים כלים כדי שיהיו מודעים יותר לעצמם ואחראיים לעבירות שביצעו. אנחנו רוצים שיחזרו לחברה מועילים יותר. זאת השליחות שלנו".
הקבוצות טובות רק לאסירים?
"הקבוצות נכונות לכל נהג באשר הוא. אפילו לי הן חידדו את ההבנה עד כמה הן חשובות. לפעמים כולנו נוהגים על אוטומט וממהרים. לצערי, החברה שלנו מקלה בכל הנוגע לעבירות תעבורה. אם היינו נוהגים כל הזמן עם התחושה שתכף אנחנו הולכים לעשות תאונת דרכים, הכל היה שונה. אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו תמיד כמה אחריות יש לנו על הכביש, ועד כמה הנהיגה עלולה להיות מסוכנת". •
