בווינה עשיתי הליכות כל יום 6־7 ק"מ, לפי מד צעדים באייפון, שהחליף צבע מכתום לירוק, שאומר שאני בסדר. חזרתי לארץ ושוב היה כתום, ואמרתי – יאללה, לצאת לשבילים של רמת־השרון לפחות שלוש־ארבע פעמים בשבוע
כבר שנים אני על ניו בלאנס. מצאתי את חנות המפעל במקביל לרחוב שוקן בת"א, זולה ומומלצת ויחס נהדר, ומאז אני שם
אני כמו פו הדב, אוהב דבש, וגם נראה כמוהו. אבל אני מוצא לי כל מיני ריבות דיאטטיות כביכול
בחיים לא עשיתי. וגם מאמן הכושר שלי ממליץ לי לסחוב בעצמי
אני לא אינטרנטי. נאמן למכולת
לחם בריא, עם חתימת האגודה הישראלית לסוכרת, מחיטה מלאה
ארקפה הרצליה, הסניף המקורי. מכור. שם אני מדסקס עם רובי דואניס את העונה הרביעית של
"סברי מרנן"
הפייבוריט זה חצי חינם בהוד־השרון. בילדותי הייתה לאבי מכולת ברחוב הרצל בתל־אביב ואחר כך ביהודה המכבי, ובגלל זה אני מחובר לקניות. עזרתי לו במכולת ולמדתי ממנו חיקויים של בן־גוריון. הוא הצחיק את הקונים. עמד מאחורי הדוכן וחשב שהוא בהבימה
וינה, פעם ראשונה, עם יעל אשתי, יוצא מן הכלל. חזרתי עם שטרודל תפוחים
עושה סיבוב קניות ברמת־השרון, דרך העוגות של דורית ושוק "ריחות וטעמים" לקנות ירקות ופירות ישר מהאדמה, פוגש את הנכד אייל ומאכיל אותו, חוזר לבשל חריימה הכי חזק בעיר, ואז מתפלאים שלא נולדתי מרוקאי. בין 6 ל־7 מגיעה כל הפמליה, אני, כמו בטלוויזיה, עושה קידוש, ויושבים למשחקי חברה
לאטה, סוג של קפוצ'ינו מוחלש
