לכבוד הסתיו שכבר מורגש באוויר, וכמנהגי כמעט בכל שנה, אני מתכבד להגיש היום את תחזית הגשמים שלי לחורף הקרוב. אני עושה זאת לפני החזאים המקצועיים, שחוששים ומחכים לרגע האחרון, ולא על פי מפות סינופטיות, סטטיסטיקות מטאורולוגיות וצילומי לוויין, אלא בדרכי הצנועה והפרימיטיבית – על פי פריחת החצבים.
מסורת עממית אומרת שככל שזו שופעת יותר, כך יירבו הגשמים, ואני שב ומתנצל בפני ידידיי הבוטניקאים, שנוזפים בי וטוענים שפריחת החצבים נקבעת לפי גשמי החורף הקודם ולא על פי משקעי החורף הבא. מבחינה מדעית הם צודקים, כמובן, אבל מצד שני, עד עתה היו התחזיות שלי מדויקות, ואני לא מתווכח עם הצלחות, בייחוד לא עם ההצלחות שלי. אני גם מבקש להוסיף שאני חזאי עצמאי, לא מקבל שכר מאיש, לא תלוי בלוויינים, בבלונים, במטוסים, במכשירי מדידה, בתקציבים ובכוח אדם.
איך החיזוי שלי מתבצע? ובכן, כיוון שאני עיתונאי רציני ומעמיק, יצאתי השבוע לתחקיר רציני ומעמיק: פתחתי את החלון והסתכלתי בחצבים שאצלי בגינה, ומיד הבחנתי שרבים מהם פורחים, יותר משפרחו בשנה שעברה. אחר כך יצאתי לשטח, הן מהבחינה המקצועית והן מהבחינה המוטורית: כיתתי את גלגליי בין הרים וגבעות, דילגתי על סלעים וצלחתי מהמורות, ולא נחתי עד שלא בדקתי כמה מושבות של חצבים בצפון הארץ, שבחורף הקודם – בניגוד לדרום הארץ – לא זכה למספיק גשמים. ראיתי פריחה יפה של חצבים בנחל ציפורי, בנחל יודפת ובתל יודפת, ובעוד שני ריכוזי חצבים שלא אגלה את מקומם כי לא כל שכיית חמדה צריך לגלות לכל הציבור כולו. מצאתי שגם פריחתם של כל אלה שופעת משהייתה לפני שנה, ועל כן אני חוזה שהחורף הבא – לפחות בצפון הקרוב והרחוק – יהיה גשום מקודמו. אם יתברר שטעיתי, אגיד שהתחזית שלי לא הובנה כהלכה והוצאה מהקשרה. אל תצפו להתנצלויות.
רכבת העמק מחדשת את פעילותה, ושניים טוענים לבעלות על ההישג: שר התחבורה וראש הממשלה. מר נתניהו אף פירסם פוסט שמוכיח את טענתו. אינני יודע אם הוא עצמו כתב אותו או האווטאר שלו בפייסבוק, אבל על פיו יש לו על חידוש הרכבת זכות ראשונים בת 50 שנה.
"יהללך זר ולא פיך", נכתב במשלי, אבל ראש הממשלה העיד שם על מסילתו בעצמו: "עוד בהיותי חייל צעיר, כשניווטתי בעמק יזרעאל על תוואי הרכבת הטורקית הישנה, חלמתי על היום שבו נחדש את התוואי עם רכבת חדשה משלנו. היום הזה הגיע".
אפתח בהערה לשונית: המילה תווי אינה משהו שקיים בשטח, אלא שרטוט שמתאר תוכנית לסלילת מסילה או כביש. ועל כן, על תווי המסילה אי־אפשר לנווט, אך בניגוד למסילה עצמה, קל מאוד לחדש: נוטלים עיפרון ומתווים אותו על נייר, בערך כמו לצייר את הפצצה האיראנית ולהנחיל לאויב תבוסה.
אשר לעניין עצמו: קודם כל, יפה שמר נתניהו טוען לזכות ראשונים על סמך אירוע מימי בחרותו. יכול היה לכתוב: "עוד בהיותי ילד קטן, כשטיילתי בטיול השנתי בעמק יזרעאל על המסילה הטורקית הישנה, חלמתי וכו'" – ולהרוויח עוד כמה שנים שבהן השר כץ לא חלם על כלום. אבל הדבר שבאמת מושך את תשומת הלב הוא הניווט עצמו, שתיאורו הפעים אותי מאוד. גם אני ניווטתי בצבא, אך מעולם לא פקדו אותי חלומות כחלומות נתניהו. אני זוכר רק חלום ניווטים אחד, ששבתי וחלמתי תוך כדי הליכה, ובו ראיתי את עצמי ישן. פעם אחת אף התעוררתי באמצע החלום הזה וראיתי שהוא נכון. בכל מקרה, הייתי סתם חייל עייף, קפוא, מטונף, חסר שינה ונטול חזון. פעם אחת אף ניווטתי באזור החוף, ראיתי את הים התיכון, ולא עלה בדעתי לחלום על היום שבו נציב בו אסדת קידוח. חבל, יכולתי לטעון היום לבעלות על מאגר לווייתן. בקיצור, אני מציע שנברר מה היו שאר האזורים שבהם ניווט החייל הצעיר בנימין נתניהו כדי שנדע מה מחכה לנו בהמשך.
אבל הדבר הכי חשוב בפוסט של נתניהו, הדבר שמשך את תשומת ליבי יותר מכל דבר אחר, הוא שיטת הניווט שנקט: "ניווטתי על תוואי הרכבת הטורקית הישנה", הוא כתב. ככל הזכור לי, ניווט לאורך מסילה, כביש, קו מתח, לא מעיד על רמה גבוהה ובדרך כלל הוא אף אסור. אבל בכל זאת, סיירת מטכ"ל היא סיירת מטכ"ל, והניווטים בה בוודאי מקצועיים ומורכבים מאלה שאני התנסיתי בהם. על כן פניתי לכמה קצינים לשעבר באותה יחידה – איש מהם, אני מוצא לנכון להדגיש, איננו אהוד ברק – קראתי להם את הפוסט של נתניהו וביקשתי תגובה של בעלי מקצוע רציניים ממני.
"הוא ניווט לאורך המסילה?" תהה אחד מהם, שהיה קצין בכיר ביחידה, "אנחנו קראנו לניווט כזה תחמנות".
"זה לא מכובד. אם מישהו אצלנו היה מנווט לאורך מסילת רכבת או עמודי חשמל, היינו אומרים לו, מה זה צריך להיות?" אמר הקצין השני.
"סיפור מוזר מאוד", אמר הקצין השלישי, הלא הוא ידידי אליק רון, שלא חפץ בעילום שמו, "ביבי היה ידוע אצלנו כנווט טוב. אני לא מבין מדוע הוא ניווט בשיטה הזאת". ואז גם התווה באוזניי פתרון לסוגיית העימות של ראש הממשלה עם שר התחבורה, למי שייכת הזכות על חידוש המסילה הטורקית הישנה: "אני מציע שביום חנוכת המסילה הם יגזרו שני סרטים", הוא אמר, "ביבי יגזור סרט בקצה האחד שלה, וישראל כץ יגזור סרט בקצה האחר. זה היה מקובל באימפריה העותומנית".
