"רציתי לכתוב ספר", הוא אומר עכשיו, "וידעתי שלא אוכל לעשות זאת במהלך השגרה, שבה אני עובד 16 שעות ביממה, הולך לישון בשלוש־ארבע לפנות בוקר
ואחרי ארבע שעות כבר עומד על הרגליים. אז ארזתי בטרולי קטן לפטופ ונעלי הליכה ונחתתי בבית המלון היחיד שהיה פתוח מחוץ לעונה. ביום השלישי לשהותי שם, המסך של הסלולרי נדפק — יכולתי לענות לשיחות, אבל לא לצלצל, וגם זה תרם לתחושת הבדידות. היו ימים שבהם יצאתי לסופר כדי לקנות מוצרים לארוחות צהריים וערב שבישלתי בחדר, והיו ימים שבהם לא ראיתי אף אדם. לא הדלקתי את הטלוויזיה, עניתי למיילים שנכנסו, יצאתי להליכות וכל יום כתבתי חמישה עמודים. לפחות".
לפחות אתה מקליד מהר?
"לא, אני מקליד בשתי אצבעות כמו דביל. אחת השגיאות שעשיתי בחיי היא שלא לימדתי את עצמי הקלדה עיוורת. בחיים הבאים שיהיו לי לא אתן לזה לקרות".
הראיון המלא - ביום שישי ב"7 ימים" ובאפליקציה הסלולרית של "ידיעות אחרונות"
