אֲנִי צְרִיכָה לִכְתֹּב אֶת מוּסִיקַת
הַדֶּלֶף שֶׁשָּׁמַעְתִּי לַיְלָה־לַיְלָה
בְּהֶרְיוֹנִי — אוֹתוֹ טִפְטוּף מֻשְׁקָט
שֶׁהִתְחַבֵּר כָּל לַיְלָה לְבָּלָדָה
שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ שׁוּם דָּבָר שָׁלֵו.
שָׁכַבְתִּי בֵּין שִׁכְבוֹת הַמַּרְמֶלָדָה
שֶׁל הַחֲלוֹם שֶׁהֶעֱלָה הַלֵּב,
אָמַרְתִּי: מִישֶׁהוּ בַּחוּץ שָׁכַח
לִסְגֹּר אֶת הַצִּנּוֹר וְהוּא דּוֹלֵף
וְכָל הַלַּיְלָה הַטִּפְטוּף נָכַח.
מתוך: התאומה הנראית / הוצאת הקיבוץ המאוחד
