ליד היקב של דונלד טראמפ בווירג'יניה מתגורר אוהד מושבע של ברני סנדרס. בחזית האחוזה שלו, המשקיפה על המדשאות של טראמפ, הוא תלה שלט המעוצב באותיות הדומות להפליא לאלה שבהן משתמש המועמד הרפובליקני בלוגו של העסקים שלו. "רוח אידיוטית", הוא כתב על השלט, כשם השיר של בוב דילן. "זהו דיור מוגן לעריצים חסרי מרפא", נכתב מתחת באותיות מוזהבות, בסגנון הטראמפי המוכר, עקיצה כלפי השכן שמתמודד לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית והוא היפוכו של ברני סנדרס, שאמנם כבר לא יהיה נשיא, אבל פועל בכל הכוח למען הילארי קלינטון.
בכל פעם שטראמפ מגיע עם פמלייתו לבקר באחוזה שלו, שאותה העביר לא מכבר לבנו אריק, הוא רואה את השלט שהפך אתר עלייה לרגל של דמוקרטים מרחבי המדינה הבאים להצטלם לצידו. בצידי הכביש המוביל לעיירה שארלוטסוויל במדינת וירג'יניה, בין חנויות לממכר נשק ותחמושת לבין בתי עסק קטנים המציעים בקבוקי ליקר וסיגריות, ניצבים שלטי בחירות ענקיים של קמפיין טראמפ לנשיאות. במדינה זו, אחת ממדינות המפתח לניצחון, מובילה קלינטון בסקרים בפער של חמישה אחוזים, אולם המדשאות המטופחות בחזיתות הבתים והאחוזות המפוארות נמצאות בכיס של היריב הרפובליקני. הנוכחות של קלינטון בשלטי החוצות כמעט שלא ניכרת. באזור הזה של וירג'יניה, מדינה שבה ניצח ברק אובמה פעמיים, התחושה היא שהגעת לטראמפלנד. על גבעה המשקיפה אל אגם מלאכותי קטן רובצים במלוא הדרם נכסיו של איל ההון מניו־יורק: מלון בוטיק, מינימום 500 דולר ללילה בחדר אחורי, אולם חתונות מפואר שבו יכולים החתן והכלה להצטלם על רקע השקיעה ולהרגיש בטוסקנה, או לארח את קרוביהם באולם נשפים מרוהט בכבדות אירופאית ובמרכזו מזרקה קטנה, שלאחר החופה מוצפת בזיקוקים מלאכותיים. בין המלון לעמק נמצא חדר הטעימות של היין שנושא את שמו של טראמפ: אפשר לטעום חמישה סוגי יינות תמורת 12 דולר, או לרכוש בקבוק במחיר התחלתי של 40 דולר.
לא רחוק משם, במונטיצ'לו, שוכנת אחוזתו של תומס ג'פרסון, הנשיא השלישי של ארצות־הברית ואחד מהאבות המייסדים של האומה האמריקאית, שחיבר את הכרזת העצמאות וכתב שהאל יצר את כל בני האדם שווים, דבר שלא הפריע לו להעסיק עבדים באחוזתו ולקיים יחסים עם שפחה שחורה שאף ילדה כמה מילדיו. במושגים של היום היה מדובר בניצול מיני של אישה חסרת ישע, אולם ברוח התקופה ההיא נחשב ג'פרסון למי שהיטיב עם עבדיו, דבר שעורר עליו ביקורת בקרב אנשי וירג'יניה. מובן שאין הרבה קווי דמיון בין ג'פרסון לטראמפ, אולם ההמונים הנוהרים ליקב של טראמפ כדי לטעום מהתוצרת שלו משלבים במסלול שלהם גם ביקור באחוזת ג'פרסון, שהפכה למוזיאון. אם לג'פרסון היה מותר להחזיק כאן אחוזה, אומרים אוהדיו המקומיים של המועמד הרפובליקני, למה לטראמפ אסור? הרי גם הוא בן המקום, אף שאינו מתגורר בו.
מִיפקד הארגזים
ביום שני השבוע, בשעות הצהריים, היה אולם הטעימות ביקב של טראמפ מלא מפה לפה: אנשים עשו דרכם ממרחקים כדי לגעת בתהילה. היין שלו אמנם גרוע (טעמתי), אבל זה לא הפריע להם לרכוש ארגזים, שקיות מלאות בבקבוקים וגם מזכרות שנועדו לפאר את שמו: כובעים עם הלוגו "נחזיר את אמריקה להיות נהדרת", מכלים מוזהבים לקירור שמפניה עם שמו (120 דולר למכל), חולצות פולו עם הלוגו שלו (70 דולר), ועוד שלל מוצרים במחירים מופקעים. אם יפסיד טראמפ בבחירות הוא יוכל להתנחם בכך שהמרוץ הזה הזניק את עסקיו: במלון שלו בווירג'יניה, ליד היקב, אי־אפשר להשיג חדר פנוי עד סוף נובמבר. ההתנפלות בעיצומה.
אבל לא זה מה שמטריד את מטה קלינטון. החשש הגדול שם הוא מפני "תאים רדומים" של מצביעים, כאלה שלא הצביעו בעבר ולכן אין לסוקרים אפשרות לבחון אותם במדויק. תרחיש האימים של קלינטון הוא שביום הבחירות ינהרו אותם מצביעים לקלפיות בתחושה שהם שותפים למהפכה שנועדה לבעוט בפוליטיקה הישנה ובממסד המסואב.
"טראמפ מבטא בקול רם מה שאנחנו חושבים ומרגישים כבר הרבה שנים", אמרה לי שריל ג'ונסון, שיצאה מחדר הטעימות של טראמפ עם ארבעה בקבוקי יין, כובע מצחייה וחולצת פולו. היא נהגה כל הדרך מקליבלנד, אוהיו, רק כדי לראות במו עיניה את מה שהיא הגדירה "הפלא של הפוליטיקה האמריקאית". גם אוהיו היא מדינת מפתח, וקלינטון נאבקת שם בקרב צמוד עם טראמפ. "בנובמבר זאת תהיה הפעם הראשונה שאלך להצביע", אומרת ג'ונסון. "עד עכשיו לא טרחתי. כל הפוליטיקאים מושחתים. נכון שזה מרגש לראות אישה שיכולה להפוך לנשיאה, אבל לא הילארי. היא לא הגונה. היא נוכלת. היא מכסה על השחיתויות של בעלה. אני אצביע לטראמפ כי הוא סוף־סוף אומר בקול רם שדפקו אותנו כל השנים. הוא לא פוליטיקלי קורקט וזה מה שיפה אצלו". כשביקשתי לצלם אותה, היא נרתעה: "המשפחה שלי תהרוג אותי. יש שם הרבה דמוקרטים. אבל אני בטוחה שטראמפ ינצח. נכון, הוא לפעמים מעליב, אבל בתוך־תוכו הוא אדם טוב".
מהרגע הראשון שיווק טראמפ את עצמו כווינר: בקולו הרועם, בשפתו הבריונית, תוך שהוא רומס נשים, היספנים, מוסלמים, נכי מלחמות ואת מי לא. הישגו הגדול ביותר עד כה הוא שהצליח לערער את מעמדה של הילארי קלינטון ולדחוק אותה החוצה ממשבצת המועמדת הבלתי מנוצחת, עליה התייצבה עם המסר הבעייתי: מגיע לי. גם אוהדיה השרופים של המפלגה הדמוקרטית חשבו שזהו מסר לא מספיק ולא משכנע, שהיא לא מצליחה לעורר התלהבות, שהיא מתבוססת יותר מדי שנים בפוליטיקה הישנה. מאחורי גבה החלו ללחוש כי היא מועמדת חלשה, שאם המפלגה הדמוקרטית הייתה מצליחה להביא מועמד יותר אטרקטיבי, טראמפ לא היה מגיע כל כך רחוק בסקרים.
לעימות הראשון, שהתקיים לפני כשבועיים בניו־יורק, התייצבה קלינטון כשמעליה מרחפת העננה של מצבה הבריאותי. בצמרת המפלגה הדמוקרטית דיברו ברצינות על תרחיש שבו יצטרכו להחליף אותה רגע לפני הבחירות, ותהו האם המעידה שלה במהלך טקס הזיכרון לפיגועי 11 בספטמבר אכן הייתה בגלל דלקת ריאות, או שהיא מסתירה משהו חמור הרבה יותר שצריך לעורר דאגה.
טראמפ, שהפך מזמן מקוריוז למועמד לגיטימי, הגיע לעימות כשמאחוריו שובל של סקרים שמנבאים לו ניצחון במדינות המפתח וגם הובלה ברמה הארצית. הוא עלה לבמה באוניברסיטת הופסטרה בלונג איילנד כמי שבא לקטוף את פירות הניצחון, וירד משם עם פירות באושים.
באותו עימות זכתה קלינטון בניצחון מהדהד: היא עמדה נינוחה על הבמה, ניכר בה שהתכוננה היטב, ולא רק שהצליחה להדביק לטראמפ את תווית המשוגע, היא גם נראתה כמי שנהנית מכל רגע. טראמפ נשמע מתנשף, וכאשר שלפה קלינטון את הסיפור על מיס יוניברס לשעבר, אלישיה מצ'אדו, שטראמפ לעג למשקלה וכינה אותה "מיס פיגי", הוא היה קרוב לאיבוד עשתונות. "מי אמר לך את זה?" הוא שאל את קלינטון, ונראה כמתאגרף ברגע שהוא עומד לזרוק את המגבת. טראמפ לא רגיל להיות מובס, בטח לא על ידי אישה. מאותו רגע, מעידים אנשים הקרובים לקמפיין שלו, הוא החל להתנהג כמו "טיל בלתי מונחה". הוא האשים את המיקרופון שלא היה תקין וגרם לו להישמע מתנשף, הוא האשים את התקשורת בכך שהיא בונה את הילארי, הוא טען בקולי קולות שניצח בעימות. אך הדבר החמור יותר הוא שהחריף את השתלחויותיו כלפי נשים. למשל, בעצרת הבחירות שבה חיקה את המעידה של הילארי קלינטון. כמו סטנדאפיסט סוג ג' טילטל טראמפ את גופו באופן מוגזם כדי להראות מה קרה לה בדרך מהמדרכה למכונית בעצרת הזיכרון. הקהל באסיפת הבחירות הריע לו, אבל על הקהל שלקולותיו הוא זקוק יותר מכל – המתנדנדים והעצמאיים – זה עשה רושם רע. בעיקר על הנשים.
הניצחון של קלינטון בעימות ואובדן העשתונות של טראמפ השפיעו על הסקרים באורח דרמטי: ההובלה של טראמפ במדינות המפתח, מפלורידה ועד אוהיו וגם נבדה, נמחקה לחלוטין. ביום ראשון הקרוב, כאשר ייפגשו המועמדים בסנט לואיס לעימות השני מתוך שלושה, יצטרך טראמפ לצפות לנס משמיים, או לשלוף שפן מהכובע, כדי לשקם את מעמדו. אם קלינטון תנצח גם בעימות הקרוב, זו יכולה להיות נקודת הכרעה במרוץ, שכן ההצבעה של אלו השולחים את הטפסים בדואר כבר החלה. מדובר לא רק באמריקאים המתגוררים בחו"ל, אלא גם בתושבי אותן מדינות בארה"ב שמאפשרות הצבעה מוקדמת באמצעות הדואר. על פי הערכות הסוקרים, 40 אחוז מהמצביעים במדינות המפתח המכריעות ישלשלו את פתקי ההצבעה שלהם בימים הקרובים, כך שאחרי העימות ביום ראשון לא יהיה לטראמפ זמן למקצה שיפורים.
מצד שני, טראמפ כבר הוכיח בעבר שהוא יכול להפוך את הקערה על פיה. את ספר החוקים של המרוץ שלו הוא כתב בעצמו, ובכל פעם שהפרשנים והפוליטיקאים מיהרו להספיד אותו, הוא הצליח לקום ולסחוף אחריו את ההמונים.
מכה מתחת לחגורה
השבוע נערך העימות המסורתי בין הסגנים. מייק פנס, מושל אינדיאנה, מחזיק בדעות חשוכות לא פחות מאלה של טראמפ. הוא מתנגד קיצוני להפלות בכל מקרה ובכל מצב, והוא מביא איתו לזירה עוד נכס שהרפובליקנים כל כך אוהבים: מראה נשיאותי. הוא מדבר לאט, באיפוק, ואין בהופעה שלו שום אלמנט של וולגריות או התלהמות. הוא גם לא עשה מאמץ מיוחד להלל ולקלס את הבוס שלו, אלא הגן עליו במשורה. פנס נראה יותר כמי שמנסה לסלול את דרכו למרוץ 2020 מאשר לדאוג שטראמפ ינצח ב־2016. לעומתו, לסנאטור טים קיין הייתה הופעה תזזיתית, הוא נראה כמו פצצת אנרגיה ומילא בנאמנות את תפקיד כלב התקיפה של הילארי קלינטון. מבחינה פוליטית אין לעימות הזה שום משמעות: אמריקה תצביע בעד הילארי או טראמפ. איש לא בוחר נשיא לפי מי שמיועד להיות סגנו.
לעימות הקרוב, בין הגדולים, מגיע טראמפ כשעל גבו כמה דבשות. ה"ניו־יורק טיימס" חשף שהוא לא שילם מסים במשך כמעט שני עשורים. טראמפ לא הכחיש את הפרסום, להפך. "זה מוכיח שאני חכם. זה מהלך גאוני", הגיב. "רק אני, שמכיר טוב כל כך את חוקי המס, אוכל לתקן אותם". אלא שהציבור האמריקאי רואה בתשלום מסים ביטוי של פטריוטיות ואזרחות טובה. האדם הפשוט, שחי ממשכורת שלא מספיקה לכלום ומשלם מיסים כחוק, מביט בהשתאות על הדרכים הפתלתלות שבהן צעד טראמפ כדי להפוך את עצמו לעשיר יותר. "הוא לקח מאמריקה בשתי ידיים והשאיר אותנו לשלם את החשבון", אמרה על כך הילארי קלינטון. במקביל פורסמו סרטוני וידיאו המראים את טראמפ בחברת "שפנפנות" של פלייבוי באירועים של המגזין שבהם השתתף. קשה להעריך אם זה יזיק לו במרוץ או דווקא יחזק את תדמיתו כ"גבר־גבר" בעיני בוחריו, שמרביתם לבנים בעלי השכלה נמוכה.
גם לקלינטון יש כמה צרות שהיא צריכה להתמודד איתן. מייסד אתר ההדלפות "ויקיליקס", ג'וליאן אסאנג', איים השבוע לפרסם לקראת הבחירות מידע שיחסל אותה. אחר כך חזר בו ואמר שזה לא רק נגדה, אלא נגד המערכת הפוליטית בכלל. טראמפ עצמו איים כי בעימות הבא יציג את בגידותיו של ביל קלינטון ואת התנהלותה של הילארי, שידעה לטענתו על הבגידות, אספה חומרים מביכים על הנשים שהיו איתו, ויש הטוענים שאפילו שכרה בלשים פרטיים שיעקבו אחריהן כדי לסייע לביל להתמודד עם התביעות שהגישו נגדו. לאחר העימות הראשון הסתפק טראמפ ברמז עמום כשאמר: "רציתי להגיד דבר קשה על הקלינטונים, אבל לא אעשה זאת כי אני לא רוצה לפגוע בצ'לסי". עכשיו הוא מתכוון להכות בנשיא לשעבר ממש מתחת לחגורה.
"טראמפ עושה טעות דרמטית", אמר השבוע אדם המקורב לקמפיין הרפובליקני. "דווקא כשאמריקה כבר התרגלה אליו, כשהצליח להציג דמות נשיאותית יותר ועלה יפה מאוד בסקרים, הוא בעט בהכל. העימות בניו־יורק הוציא אותו מדעתו. עכשיו הוא הולך לעימות בסנט לואיס כאשר הוא בירידה משמעותית בסקרים, וזה משתקף גם בעצרות הבחירות שלו: הוא כבר לא מצליח למלא אולמות כמו פעם".
בימים האחרונים מתכוננת קלינטון לעימות במלוא המרץ. "היא מקיימת את האימונים בשעות הלילה, כדי להתרגל להופעה ממושכת בדיוק בשעות שבהן יתקיים העימות", אמר לי אחד מדוברי הקמפיין. "היא מקדישה לזה שעות. אחרי העימות הראשון היא בטוחה בעצמה שתוכל הפעם להפיל את טראמפ לקרשים".
טראמפ, לעומת זאת, סבור שאין טעם בהכנות מיוחדות. "אנשים מתכוננים שעות וימים ובסוף, ברגע המכריע, הם עומדים על הבמה ולא יכולים להוציא מילה מהפה", אמר השבוע. בסביבתו הקרובה מבטיחים שלמד מטעויות העבר והפעם תהיה ידו על העליונה. "הילארי פשוט לא הגונה", אמר לי לאחר העימות הראשון דיויד פרידמן, יועצו הבכיר של טראמפ לענייני יהודים וישראל ומי שמיועד להיות שגריר בישראל אם טראמפ ייבחר. "טראמפ ינצח כי הציבור מבין שאי־אפשר לסמוך עליה".
מחווה לבוב דילן
במטה קלינטון רשמו השבוע הישג נוסף כשהצליחו לשכנע את סגן הנשיא לשעבר אל גור להצטרף לקמפיין. זה לא היה פשוט. גור, שהיה סגנו של ביל קלינטון והפסיד בבחירות 2000 למועמד הרפובליקני ג'ורג' בוש הבן על חודם של 537 קולות במדינת פלורידה, תלה את ההפסד בפרשת מוניקה לוינסקי, שהתפוצצה שנתיים קודם לכן. מאז כמעט שלא החליף מילה עם הקלינטונים. אלא שבשלב זה של המרוץ זקוקה קלינטון לתמיכתו של גור, שיודע לדבר אל לב הצעירים הרואים בו גורו של שמירה על כדור הארץ והגנה על הסביבה (בניגוד לנשיא לשעבר, בעלה של המתמודדת, שמדבר בעיקר אל הבוחרים הלבנים המבוגרים, מוקד הכוח של טראמפ). ואכן, מהשבוע הבא יהיה גור מגויס לקמפיין ויופיע לצידה של הילארי וגם לבד, מהלך שנועד לעורר אצל הציבור געגוע לימים שבהם ביל ואל היו חברים ואמריקה פרחה ושיגשגה. עדיין לא ברור מה שיכנע את גור להצטרף לקמפיין, והאם הובטח לו תפקיד בכיר בממשל אם קלינטון תנצח.
מי שהתגייסה כבר מזמן למען הילארי היא מישל אובמה. הגברת הראשונה חורשת את אמריקה בניסיון לשחזר את "קואליציית אובמה" שהעניקה לבעלה את הניצחון: נשים, צעירים, שחורים והיספנים. במפלגה הדמוקרטית מתלחשים מאחורי גבה כי יש לה את היכולת והכישורים להתמודד בעצמה, ומתחילים לסמן אותה כמועמדת לנשיאות בבחירות 2020 אם הילארי תובס. היא עצמה הודפת את הדיבורים הללו. "אין לי כל עניין בזה", אמרה לפני ימים אחדים. "אני רוצה לנשום, לנסוע במכונית עם חלון פתוח, לחשוב ולהתרחק מהפוליטיקה". אבל בינתיים היא עמוק בתוך הפוליטיקה, תוקפת את טראמפ בכל הכוח. "כשהם יורדים נמוך", אמרה מישל אובמה על מטה טראמפ, "אנחנו עולים גבוה", משפט שהפך לסלוגן בקמפיין של קלינטון.
השמש החלה לשקוע על הגבעה מול היקב של טראמפ, אבל מגרש החניה היה עדיין מלא עד אפס מקום. "תראי איך טראמפ מצליח להביא לכאן אנשים. יש בו משהו ממגנט. הוא מצליחן, וזה מה שאמריקה צריכה", אמרה לי אישה בשנות הארבעים לחייה שפגשתי בפטיו המעשנים בצד. "צריך לתת הזדמנות למשהו חדש. מה יש לנו להפסיד?" בדרך משם חלפתי שוב על פני האחוזה של השכן. הבטתי בשלט, והשיר של בוב דילן זימזם לי בראש: אכן, רוח אידיוטית. ¿
