לפני כשלושה שבועות הופץ הקדימון ל"חמישים גוונים של אופל", סרט ההמשך ל"חמישים גוונים של אפור", שניהם מבוססים על הטרילוגיה הארוטית שריגשה מיליוני בורגנים ובורגניות מסביב לעולם והפכה את הסאדו־מאזו לנושא שיחה לגיטימי בארוחות ערב משפחתיות. הקדימון להמשך מעלליהם הדביקים, תרתי משמע, של המיליונר עם בעיות השליטה כריסטיאן גריי, ובת טיפוחיו אנסטסיה סטיל רשם 114 מיליון צפיות תוך 24 שעות, והתייצב בראש מצעד הצפיות של כל הזמנים. בין נשיקה סוערת במקלחת לנשף מסכות אירוטי, הסרטון משתדל להבטיח לקהל המודאג שהסרט יספק את הסחורה. ובינתיים, עד ש"חמישים גוונים של אופל" יתייצב על המסכים, בתזמון מעניין דווקא ביום האהבה בפברואר הקרוב — דקוטה ג'ונסון, כוכבת הסדרה, מנסה להתאושש מההמולה והפרסום ש"חמישים גוונים" הביא לחייה לפני כשנה וחצי.
"כשהסרט יצא, זה היה וואו! הפרסום המאסיבי והמהיר הזה הוא משהו שאני לא בטוחה שאצליח לעכל אי פעם", התוודתה ג'ונסון כשנפגשנו במרפסת של מלון בוטיק המשקיף על ונציה. "ידעתי שברגע שייצא הסרט, זה ישנה את החיים שלי. אני לא יודעת אם הייתה איזו דרך להתכונן לבום הזה. ואז זה הגיע, וזה היה מדהים, ויש לי מעריצים נהדרים. אני חבה להם את כל העבודות שקיבלתי מאז 'חמישים גוונים של אפור".
את לא נבוכה כשמזהים אותך? כשניגשים אלייך ברחוב? כשמבקשים חתימה וסלפי?
"אני נבוכה כשאנשים ניגשים אליי, וחושבת שאולי היינו יחד בתיכון — אני תמיד מאשימה את עצמי כשאני לא מזהה מישהו. אני לא יודעת אם יש מישהו שיכול להתרגל לפרסום שכזה".
"חמישים גוונים של אפור" גרף מעל חצי מיליארד דולר ברחבי העולם, וג'ונסון הפכה ליקירת עולם האופנה — מרוחה על שערי מגזינים נחשבים ומותגים כמו "גוצ'י" ו־"דיור", ששמחים לעטוף אותה בקולקציות החדשות לכבוד המצלמות. לצד המעריצים והשטיחים האדומים, ג'ונסון והסרט בכיכובה חטפו הרבה הצלפות שוט: המבקרים הכו ב"חמישים גוונים" ללא רחם, והסרט אף זכה בחמישה פרסי "פטל הזהב" המוענקים לסרטים הגרועים של השנה, כולל הפרס הגדול — הסרט הגרוע של השנה. ג'ונסון וג'יימי דורנאן, שכיכב לצידה, "זכו" בפרסי השחקנים הגרועים של 2015.
נפגעת מהביקורות ומהזכייה בראזי?
"אני חושבת שכל אדם שמבקרים את עבודתו יכול להיפגע קצת. אישית, אני לא קוראת ביקורות, גם בגלל שאני שברירית, אבל התגובות השליליות ל'חמישים גוונים של אפור' היו די צפויות. בסך הכל, היה לי מעניין לעבוד עם הסיפור הזה, אני גאה בסרט ולא מרגישה צורך להרחיק את עצמי ממנו או להתבייש בו או בדברים שעשיתי בו. לשמחתי היו אנשים רבים שכן אהבו את הסרט. זה גרם לי גאווה ואושר. הוא פתח לי דלתות. אחרי שסיימתי לקדם את הסרט, אני חושבת שהדחקתי את הכל. נכנסתי לתהום רגשית. ואז המשכתי הלאה".
ג'ונסון למדה את הלקח מהוריה, שניהם בעלי יצר הרס עצמי וחיבה לחומרים אסורים — השחקנים מלאני גריפית' (שפרצה בענק בשנות ה־80 עם סרטים כמו "נערה עובדת" ו"משהו פראי") ודון ג'ונסון (כוכב הסדרה הפופולרית "מיאמי וייס"), שחוו את ההסתבכויות, הגירושים, ההתמכרויות והגמילות לעיני המצלמות. כבת לדור שלישי של אצולה הוליוודית – סבתה מצד אמה, טיפי הדרן, כיכבה בסרטים "הציפורים" ו"מארני" של אלפרד היצ'קוק, וסבלה מההטרדות ומהאובססיה שהוא פיתח כלפיה – ג'ונסון נזהרת, ונראה שהטעויות הפומביות של ההורים שלה לימדו אותה משהו על סכנות התהילה.
מערכת היחסים בין גריפית' וג'ונסון הייתה בעייתית וסוערת, רצופה משברים ופרידות. הם נישאו כשגריפית' הייתה בת 18, אבל התגרשו לאחר חצי שנה. בשלהי שנות ה־80, ג'ונסון עודד אותה להיכנס למכון גמילה, וב־1989, הם התחתנו בשנית והבת דקוטה נולדה. גם הפעם האושר היה קצר: ג'ונסון, שסבל מדעיכת הקריירה שלו, התנחם באלכוהול וסמים. בסופו של דבר, הזוג התגרש וגריפית' התחתנה ב־1996 עם אנטוניו בנדרס, אותו הכירה בצילומי "זוגות בהחלפה". הוליווד הסקפטית לא נתנה לזוג הרבה זמן, אבל בניגוד לתחזיות, השניים שרדו עד 2014. כשדקוטה הייתה בת עשר, היא הופיעה יחד עם אמה בסרט "טירוף באלבמה", שביים בנדרס. "יש לי בהחלט זיכרונות טובים", אומרת ג'ונסון.
היו לך שאיפות כבר אז להיות שחקנית?
"כן, לקחתי את העבודה מאוד ברצינות. תמיד התעניינתי בעשיית סרטים ולא הייתה תוכנית גיבוי. גדלתי כשאני מוקפת באמנים, וזה מה שידעתי. למה שארצה לעשות משהו אחר? אני לא טובה במתמטיקה, אז לא הייתי יכולה להיות מנהלת חשבונות".
היית מודעת בצעירותך לפרסום של הורייך? מה למדת ממנו?
"בשלב מסוים כבר הייתי מודעת. אחרי שהתפרסמתי, שאלו אותי אם העובדה ששני הוריי מפורסמים הכינה אותי. אמנם תמיד ראיתי את ההורים שלי עוברים דברים דומים, אבל זו תחושה שונה כשזה קורה לך".
הורייך ניסו להניא אותך מהשואו־ביזנס?
"כן. הם מודעים לכך שמדובר בעסקת חבילה מפחידה. זה מקצוע שיכול להיות ביקורתי ומערער מאוד. זו יכולה להיות תעשייה מפחידה, אכזרית וקשה. לנשים לא קל בעסקי השעשועים – למה אמא שלי, שהיא שחקנית יוצאת דופן, כבר לא מופיעה בסרטים? כל הורה רוצה להגן על הילדה שלו מפני דברים כאלה".
במקרה שלך זה לא עבד.
"אני מניחה שלא."
מהי העצה הטובה ביותר שהם נתנו לך, בנוגע לחייך האישיים ולקריירה שלך?
"הם נותנים לי עצות כל הזמן. סבתי טיפי אמרה לי: 'תאמרי בדיוק מה שאת רוצה להגיד, ולא יותר'. וזה בדיוק מה שאני עושה".
למרות הביקורות, "חמישים גוונים של אפור" עשה רק טוב לקריירה של ג'ונסון. היא הספיקה לגלם את רעייתו של ג'וני דפ ב"חוקי הפשע", להשתולל ב"המדריך לסינגלס" שגרף 110 מיליון דולר בקופות ולהשתתף גם ב"גלים גבוהים", לצד טילדה סווינטון ורייף פיינס. "גלים גבוהים" יוצג בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של חיפה, שייערך במהלך חופשת סוכות וייתכן שבזכותו הבלתי ייאמן יקרה ומעריצי "חמישים גוונים" ימצאו את עצמם בפרמיירה קפוצה של חובבי קולנוע איכות.
עלילת "גלים גבוהים" מתרחשת באי איטלקי בים התיכון, שבו זמרת רוק מיתולוגית נופשת עם בן זוגה. לאי מגיע מפיק מוזיקלי פרוע יחד עם בתו הצעירה (ג'ונסון). הארבעה צוללים מהר מאוד למסכת של סקס, תשוקה וקנאה. "בהתחלה לא החלטתי אם אני רוצה להשתתף ב'גלים גבוהים'. הרגשתי שאני לא מוכנה שוב לעבוד", מספרת ג'ונסון. "הייתי צריכה להתאפס על עצמי, ולא הייתי מוכנה לעבור לאי בים התיכון. גם הרגשתי שהדמות הזו ממש מטורפת ולא רציתי לפקשש. טסתי לאיטליה וקראתי את התסריט. הייתה לי התמוטטות עצבים, ואמרתי למפיקים: 'אני מבזבזת לכם את הזמן. אני לא רוצה להרוס את זה'. ואז דיברתי עם טילדה והיא עודדה אותי."
ג'ונסון מעידה שהיא נהנתה לגלם מישהי שהיא בדיוק ההפך ממנה — "אמוציונלית, בוחנת גבולות מיניים, מציתה שריפות, פרובוקטיבית. היא לא מבינה את הנזק שהיא עושה. היא נאיבית למדי". את הצילומים באי הוולקני היא חוותה כסוריאליסטיים. "האנרגיה שיש לאי הזה היא חזקה וביזארית. כשהייתה מגיעה רוח חמה מאפריקה, מצב הרוח של כולם היה משתנה. זה היה כאוס. בגלל העוצמה הרגשית המתגברת של הסרט, לקראת סוף הצילומים, כולם בסט השתגעו קצת. הרגשתי מאוד חופשייה, בגלל שזאת הייתה סביבה יצירתית".
אכן הרגשת חופשייה. ניכר שאת משוחררת בסצנות העירום בסרט. טוב, אחרי 50 גוונים, זה בטח הרבה יותר קל עבורך.
"בניגוד ללא מעט שחקנים שמתקשים להתפשט, אין לי בעיה עם עירום בסרטים. בשבילי זה דבר טבעי, יפה. כמובן שאני לא אוריד את הבגדים פה באמצע הראיון, אבל כשאני עובדת, עירום הוא חלק מהגוף שלי. אני משתמשת בגוף בשביל האמנות שלי. ואם הסצנה מבקשת עירום, וזה עשוי בטעם, אז זה בסדר מבחינתי. לפעמים, המקומות הרגשיים אליהם אני צריכה ללכת כשאני עובדת על תפקיד יותר מפחידים אותי מאשר סצנה תובענית שדורשת חשיפה גופנית".
בקדימון ל"חמישים גוונים של אופל", ג'ונסון מסתתרת מאחורי מסכת נשף מסוגננת, מה שיכול להתאים גם לחייה הפרטיים. "אנשים תמיד יחשבו שהם מכירים אותי בעקבות הפרויקטים שלי, אבל הם לא", אומרת ג'ונסון. "למזלי יש לי משפחה וחברים נפלאים, שמקנים לי יציבות. אני עושה דברים שנותנים לי תחושה טובה: ללכת לקולנוע, לשמוע מוזיקה. מוזיקה היא חלק גדול בחיי. גדלתי על הרולינג סטונס ודיוויד בואי והם העניקו לי השראה. אני מעריצה גם את פטי סמית' (הרכילאים הצמידו לג'ונסון לא אחת רומנים עם מוזיקאים — א"ק)".
היית רוצה להיות כוכבת רוק?
"לא!"
רגע לפני שג'ונסון הולכת לדרכה, היא נעמדת ומשקיפה על העיר ונציה הפרושה במלוא הדרה, ואני מבחין בקעקועים שמעטרים אותה, ציפורים המעופפות על הכתף הימנית ו"אמור", אהבה בצרפתית, המסתתר על העורף, ותוהה לפשרם. "אני לא מתכוונת לגלות לך", היא חומקת, מתריסה, בעודה מתרחקת לעבר השקיעה. •
