אני נכנס לחדר קטנטן. מאחורי השולחן יושב גבר ממוצע קומה, כובע גרב מניילון שחור מכסה את כל פניו. אפילו את עיניו הוא לא מוכן לחשוף. "תבין, חיסיון זה שם המשחק בעבודה שלנו", מסביר האיש. "כל זיהוי שלי יכול לסכן את חיי". המסתורין שאופף אותו והקול שלא מתלוות אליו הבעות הפנים רק מגבירים את הסקרנות.
א' הוא מדובב בשירות המשטרה. זה שתפקידו לשבת בתא מעצר מצחין במשך ימים ושבועות כשהוא מתחזה לעציר, להתחבב על שותפו לתא החשוד בפשע חמור, ולגרום לו בדרכי נועם ותוך שיחה קולחת לפתוח את פיו ולהפליל את עצמו. עבודתו כמדובב מתנהלת תחת מעטה של סודיות מוחלטת, כך שגם כאשר פירותיה מגיעים לבית המשפט בדמות כתב אישום, הוא יעיד מאחורי פרגוד או בתחפושת. לא פעם יעדיפו במשטרה לחזור בהם מכתב אישום – ובלבד שלא להסתכן בחשיפתו של המדובב. "מדובר בדיני נפשות", מבהיר גורם במשטרת ישראל שמכיר את עולם המדובבים, "לכן מתחייבים אנשי המודיעין של המשטרה בפני המדובב לשמור לעולמי־עד על חיסיון גורף של זהותו".
זו גם הסיבה שהיה קשה כל כך לשכנע את א' לדבר. אבל בסופו של דבר הוא הסכים לראיון הבלעדי, המספק הצצה נדירה אל אחד התפקידים הרגישים, המסוכנים והחשאיים ביותר בתחום אכיפת החוק.
א' מדלג על שיחת ההיכרות. "תבין, כל מה שאתה יכול לדעת על החיים האישיים שלי זה שאני נשוי ובן 36", הוא אומר. "כל פרט נוסף יכול לשרוף אותי". חלק מהמדובבים, שמפעיל אגף המודיעין של המשטרה, הם שוטרים שמתחזים לעבריינים, ואחרים הם עבריינים לשעבר שאותרו וגויסו אחרי תהליך ארוך של הערכות וניתוח פסיכולוגי שנועדו לבחון את התאמתם לתפקיד. אני שואל את א' אם הוא עבריין לשעבר או שוטר, וכמה שנים הוא מופעל כמדובב. "אתה מנסה לדובב את המדובב?" הוא אומר, ועונה לשאלתי בצורה מעורפלת: "זה ממש לא משנה מאיפה הגעתי, אבל אני יכול לתת לך רמז: לא גדלתי בטכניון, גדלתי על הברזלים. העולם הזה מוכר לי היטב, ואני יכול להתערבב בכל סיטואציה שזורקים אותי לתוכה בתא המעצר. ואני מספיק זמן בתחום". זה מחזק את התחושה שהאיש שיושב לפניי הוא עבריין לשעבר שעובד בשירות משטרת ישראל.
האדרנלין מזנק לשמיים
"שיחת הטלפון, או קריאה למשימה בכל דרך אחרת, יכולה לתפוס אותי בכל שעה ובכל מקום", מספר א' על הרגע שבו שגרת חייו נקטעת והוא נקרא לסייע בפענוח של פשע חמור – רצח, אונס, שוד מזוין. זה השלב שבו הוא נעלם מסביבתו הקרובה למשך תקופה ממושכת, ותא המעצר הופך למקום עבודתו. "מהרגע הזה האדרנלין בדם מטפס לי ברמות־על, אני נדרך ומתפקס על המשימה", מספר א'.
בדרכו אל תא המעצר הוא נפגש עם המפעיל שלו. "מראים לי תמונה של החשוד כדי לזהות אותו, ועוד מספר פרטים בסיסיים עליו, וזהו. אני יודע מה העבירה שמיוחסת לו, אבל לא מספרים לי אפילו מילה על החקירה עצמה ואיזה ראיות יש בתיק. לפעמים אני יודע על הפרשה רק מהדיווחים בתקשורת, ולא יותר מזה". הדבר נועד למנוע מצב שבו המדובב "מוביל באף" את החשוד להודות, ולוודא שכל פרט מפליל שעלה בשיחות עם המדובב ייצא מפיו של החשוד וביוזמתו. זה חשוב במיוחד בכל הנוגע לראיות מוכמנות, כלומר – פרטים שאמורים להיות ידועים רק למי שביצע את הפשע עצמו ולחוקרי המשטרה, ולכן הם בעלי משקל גבוה במיוחד בהרשעה. "התוצרים שמצליח לספק המדובב יכולים לשמש כסיוע לראיות הקיימות, אך הם אינם עומדים בפני עצמם, ויש צורך בראיות תומכות", מדגיש גורם משטרתי.
לפני כניסתו של המדובב לתא הוא בונה יחד עם המפעיל את סיפור הכיסוי שלו. המדובב מקבל שם פרטי ושם משפחה שתואמים את המראה שלו, את סיבת המעצר ואת סיפור חייו, כדי שישתלב בתא המעצר מבלי לעורר חשד; גם לא אצל הסוהרים, שרובם לא יודעים ולא אמורים לדעת שמדובר במדובב. מפעיליו של המדובב מלווים אותו באופן צמוד ומנתחים בזמן אמת את עבודתו. שיחותיו עם החשוד מוקלטות בדרך כלל ומתועדות במצלמה שבתא המעצר, וברגע שהמדובב יוצא מן התא – למשל, באמתלה של יציאה לחקירה – הוא כותב מזכר שבו הוא מתמלל את שיחתו עם החשוד.
"להיות מדובב דורש מבחינתי כוחות נפשיים ומנטליים מאוד חזקים, ויש לי אותם", מעיד א' על עצמו. "כל אדם אחר שתכניס מהרחוב לתא מעצר לא יסתדר שם אפילו רגע אחד. אני נכנס לשם, לתא הג'יפה, ומיד מרגיש שהגעתי לסביבת העבודה שאני רגיל אליה. הדופק עולה ברמות מטורפות, אבל אני מרגיש בתא כמו שהגעתי הביתה. כשאני נכנס לתא, אני קודם מתקלח, אחר כך מצית סיגריה כדי לנקות את הראש. שם, ברגעים הראשונים בתא, עוד לפני שהוצאתי מהפה מילה, אני עושה את המעבר החד מהחיים בחוץ אל החיים מאחורי הסורגים. יש לי שיטות משלי ואת הדברים המיוחדים שלי שאני עושה בתא כדי להיכנס לתפקיד".
למשל?
"אני לא יכול לפרט. מה שכן, בתא אני הופך ליותר ממוקד ויותר חד, כדי לצוד כל ניואנס של החשוד, שותפי לתא המעצר. לא לפספס את הרגע בשיחה שיכול להיות פריצת דרך. אני עושה לחשוד המון טסטים מבלי שהוא בכלל יבין זאת. אני חושב כל הזמן איך אני רוצה לגשת אליו".
לאלתר בעשירית השנייה
המפגש בתא מתחיל עם הרבה שתיקות. המדובב צריך סבלנות רבה כדי לרכוש את אמונו של החשוד, שכבר מותש מהחקירות הרבות, נמצא במצב נפשי ירוד, וחש כמי שעולמו חרב עליו. האדם היחיד שאיתו יכול החשוד לדבר באופן חופשי הוא סניגורו, שמגיע לביקורים. בחקירות הוא שומר לא פעם על זכות השתיקה, או חושב פעמיים על כל מילה שיוצאת מפיו כדי לא להפליל את עצמו. במציאות הזאת צריך המדובב לפעול. "אני מגיע לתא בלי לשפוט מראש את החשוד", אומר א'. "אני מכניס לעצמי לראש שהתפקיד שלי הוא לעזור למשטרה להגיע לחקר האמת, לא להפיל את החשוד. אם החשוד אשם ויש ראיות, מה טוב. אבל אם אני חושב שהבן אדם חף מפשע אז אני אומר את זה, נקודה".
מה שיטות העבודה שלך כמדובב?
הוא עוצר לרגע, חושב ופולט מילה אחת בלבד: "לערבב".
תסביר.
"אני נכנס לתא וזורם עם כל מה שקורה שם. בתא יש הרבה שיחות סתם, אל תוך הלילה, כדי לנסות להבין מי הבן אדם שמולי. תוך כדי השיחות הכי סתמיות אני לומד אותו. התנאים בתא מאוד קשים, אבל זה לא משפיע עליי. כשאני נכנס לתא אני לא יודע כלום על החקירה, וככה כל מה שהחשוד אומר זה דברים שיוצאים ממנו ולא שאני מכתיב לו או מוביל אותו לשם. אין בן אדם שלא מדבר. זה טבע האדם, ואני ממתין לרגע הזה שהוא ירצה לדבר. גם 'שלום', שפתאום האסיר זורק לעברי אחרי ימים של שתיקה והסתגרות, מבחינתי זה סוג של התחלת הדיבור. לדעתי כמעט כל אחד ניתן לדיבוב".
אתה כלוא בתוך תא המעצר עם עבריינים כבדים, אלימים. אתה לא פוחד ש"תישרף" כשאתה בתוך התא, או שתהיה מעורב בקטטה אלימה?
"מי שלא פוחד הוא טיפש. אני יודע שלא באתי לקונצרט, ואני לא בלרינה. אני מכיר את העולם הזה, ומוכן לכל סיטואציה אפשרית בתא המעצר. הפחד לא משתק אותי, להפך. הוא הופך אותי ליותר חד ומפוקס על המשימה. אני ננעל על המשימה ומנתק את עצמי מכל רגש. אין מצב שאני פתאום מתחיל לסמפט את החשוד, אחרי שאני שומע שעות על גבי שעות את הסיפורים על הילדים שלו, על המשפחה שלו ועל החיים שלו. אני ממוקד מטרה. אני יודע שהגעתי לתא לצורך עבודה בלבד, כדי לסייע למשטרה לפענח פשע. זה גם הפוך: אני לא מפתח שנאה לחשוד בגלל סוג העבירה שהוא חשוד בה. למשל, אם אני בתא מול חשוד באונס של ילד, אני לא חושב על הפשע שלו, אחרת אני אפתח אליו אנטי חזק. אני מתנתק מלחשוב ולשפוט את מה שחושדים בו וממוקד בהקשבה וסבלנות לאיש".
המדובב עובד על התפר שבין הצורך שלנו כבני אדם לדבר לבין היכולת שלו לגרום לאנשים לדבר. "לא כל אחד יכול להיות מדובב", אומר גורם משטרתי שעבד עם מדובבים רבים. "מדובב חייב להיות שקול, כריזמטי, בעל יכולת לייצר שיח ולתקשר עם אדם שיודע שאסור לו לדבר איתו וחושד בו מלכתחילה, כי ככה הדריך אותו עורך הדין. הוא צריך גם להיות בעל אמינות גבוהה מאוד, להכיר את הקודים העברייניים, והכי חשוב – שלא יחפש לרצות את המפעיל שלו". עבריין מִרְמה לשעבר, או שהורשע במתן עדות שקר, לא יגוייס להיות מדובב בגלל החשש מאופיו ההפכפך. "למרות שמדובר בעבריינים לשעבר, עדיין חשובה לנו האמינות של המדובב, כי מהרגע שהוא מתחיל את עבודתו בתא הוא פועל עצמאית".
"מדובב זה חתול רחוב, לא לומדים את זה בטכניון", אומר א'. "יש לי יכולת הקשבה אין־סופית לחשוד, על כל דבר שבא לו לדבר עליו, בלי קשר לחשדות נגדו. יש לי סבלנות שלא נגמרת. עם כל הצניעות, אני מאלתר בחסד עליון. גם כשנדמה בשיחה שעוד רגע שורפים אותי, יש לי יכולת לשלוף תשובה בעשירית השנייה ולצאת משדה המוקשים. יכולת דיבור של עבריין, סקרנות, חוזק מנטלי ונפשי, לשבת רגוע ימים ושבועות בתא מעצר מצחין ומחניק בהמתנה לרגע הנכון, ובמיוחד – לדעת לזהות אותו אצל החשוד. אני בעל יכולת של שחקן, להיכנס לדמות ולחיות אותה עד הסוף בתא המעצר. היכולת לחוש את החשוד היא מאוד חשובה. אם אני מרגיש שאין לי יכולת להתחבר אליו, אחרי כמה שעות אני יכול להגיד: 'זהו, אני יוצא מהתא'".
לא רק שלא לומדים את זה באוניברסיטה, אלא שגם במשטרה אין "בית ספר למדובבים". לפני שהוא קופץ למים הקרים, המפעילים מתדרכים את המדובב בכללי "עשה ואל תעשה", ובכל פעם שהוא יוצא מתא המעצר הם יושבים איתו ומנתחים מה היה כדי שיוכל לשפר בהמשך. אבל בכך זה מסתכם. "לא לומדים להיות מדובב - נולדים עם זה", אומר הגורם המשטרתי.
הפעלת מדובב הוא תרגיל חקירה קלאסי, הנמצא בשימוש כבר עשרות שנים. אך למרות שכל עבריין מודע לאפשרות ששותפו לתא הוא מדובב משטרתי, זה עדיין מצליח. כל עורך דין מתחיל מזהיר את הלקוח שלו מפני שותפיו לתא המעצר, אבל כמו שמסביר גורם במשטרה, "טבע האדם זה לדבר. תמיד מגיע הרגע שבו החשוד מרגיש שהוא חייב לפרוק את מה שיש לו על הלב, אחרי ימים קשים של חקירות ובדידות. ברגע שהחשוד מגלה ש'נפל אצל מדובב', הוא מבין שאין טעם בהמשך השתיקה וההכחשה מול החוקרים. ואז הוא מתחיל לדבר".
המדובב הוא כלי חקירה נוסף וייחודי שעומד לרשות צוות החוקרים לצד איסוף ראיות פורנזיות (כמו טביעות אצבע ודגימות די־אן־איי), חקירה פרונטלית, עדויות, ועוד. "חשוב לנו לבסס את התיק על כמה שיותר ראיות מוצקות, שהמדובב רק מחזק אותן בתוצרים שלו", מבהיר הגורם המשטרתי. "אבל המדובב יכול להיות שובר השוויון בחקירה תקועה. לתוצרים שהוא מספק יכולה להיות השפעה מכרעת על היכולת לפצח חשוד הנחשב כקשה לפיצוח בחקירה הפרונטלית".
יש שני סוגי מדובבים: הפאסיבי והאקטיבי, שממש מוביל את החשוד אל ההודאה. בעבר פסלו בתי המשפט הודאות שניתנו בפני מדובבים שהובילו את החשוד להודות על ידי מתן עצות כוזבות שמגיעות לכאורה מפיו של חבר לתא המעצר. לכן, אומר הגורם המשטרתי, מקפידים כיום שהמידע המפליל ייצא מפיו של החשוד מתוך רצונו החופשי אל אוזניו של המדובב שקנה את אמונו אט־אט בתא המעצר.
מאחר שחשודים מודעים לאפשרות שמישהו משותפיהם לתא הוא מדובב, הם עלולים לנצל זאת כדי לשתול דרך השיחות התמימות איתו דיסאינפורמציה שתגיע לשוטרים ותציג אותם כחפים מפשע. במשטרה מודעים היטב לכך ומדגישים שזה לא מספיק כדי להפיל את התיק, בדיוק כמו שהפללה בידי מדובב לא מספיקה כדי להרשיע. "המדובב הוא עוד כלי שיכול לסייע לחוקרים לדלות מידע על הפשע כדי להגיע לחקר האמת. הוא לא קבלן של הצלחות. מבחינתנו, אם מדובב סייע להסיר את החשד מעל חשוד שאנו מחזיקים בו, אנחנו רואים בכך הישג לא פחות מפענוח".
גורם משטרתי נותן כדוגמה מקרה שאירע לפני כשנה וחצי, כאשר הכניסו מדובב לתאו של חשוד באונס. אחרי זמן־מה המדובב יצא מהתא ואמר למפעיל שלו: "אני חושב שהאיש חף מפשע. הוא היה במקום אחר בזמן האונס". התברר שהחשוד נתן למדובב אליבי, שנבדק והתברר כאמין. מאחר ששמר על זכות השתיקה, הוא הסתיר זאת מחוקרי המשטרה. דווקא השיחה עם המדובב הביאה לשחרורו.
"נכון, אני יודע שיש סטיגמה על מדובב שנעול לדובב את החשוד להודות", אומר א', "אבל אני מחפש אצל החשוד רק את האמת. למפעילים שלי אני מעביר רק את מה שאני קולט מהאיש ושומע ממנו. אני לא מחפש מתחת לאדמה להוציא הודאה מהאיש. היו פעמים שאמרתי לחוקרים: 'חבר'ה, לדעתי הבן אדם חף מפשע'. אני לא מרגיש שאני עובד אצל המשטרה. אני מרגיש שאני מסייע להם למצוא את האמת. האמינות שלי בתור מדובב הכי חשובה לי - בפני החוקרים של המשטרה, בפני בית המשפט. אני לא אעשה צחוק מעצמי ואוציא בעורמה הודאה מחשוד רק כי תפסתי אותו ביום חלש, כשהוא שבור, ובסוף זה לא יתאים לראיות שיש למשטרה בתיק. אני לא מחפש להיות נחמד לחוקרים, להראות להם שהצלחתי בכל מחיר, גם על חשבון החשוד".
כדי לחזק את דבריו אומר א': "אני מקבל שכר יומי על כל יום בתא המעצר, ולא משנה מה התוצאות. אני יכול לשהות ימים ואפילו שבועות בלי להביא שום תוצרת לחוקרים, ועדיין אקבל את השכר על העבודה שלי". מה גובה השכר? "לא משהו שאתה נהיה ממנו עשיר גדול", הוא אומר. יש גם בונוס על מאמץ מיוחד שהשקיע המדובב. שוב, בלי קשר לתוצאות. "אבל זה לא מה שמעניין אותי. מה שחשוב לי זה רק להוציא את האמת. לפעמים אני עוזר לחשוד להוציא את האמת ולנקות ממנו את החשד".
אתה יכול לספר על תיק חקירה שסייעת לפענח?
"יש הרבה תיקים, אבל אני לא יכול לחשוף, כי זה עלול לשרוף אותי".
אבל האנשים שישבו איתך בתא יזכרו את הפרצוף שלך.
"תתפלא, אבל החשודים לא מצליחים לזכור את הפרצוף שלי. כאילו זה נמחק להם מהזיכרון, דווקא מזה אין חשש, אפילו אצל המפעילים שלי במשטרה". למעשה, לעבריין שהופלל על ידי המדובב אין שום דרך לאתר אותו, אלא אם יפגוש אותו במקרה ברחוב והוא ייראה לו מוכר. מדובב מקצועי יידע איך לצאת בשלום גם מסיטואציה כזו. כדי להפחית את הסיכוי שזה יקרה מקפידים לבחור לתפקיד מדובב אנשים בעלי מראה חיצוני רגיל ככל האפשר, כאלה שלא ייחרתו בזיכרונו של החשוד. אדם בגובה 1.95 מטר, או מישהו שכל גופו מכוסה קעקועים, לא יופעל כנראה כמדובב.
איך מצליחים לעבור את השעות, הימים, ולפעמים השבועות בתא מעצר?
"גם עבריין וגם אזרח נורמטיבי שנכנס לתא מעצר וכלוא בין ארבעה קירות עם עוד אנשים, מתחולל שינוי בתוך הנפש שלו. אני מצליח להרגיע את עצמי כשאני אומר לעצמי שזאת עבודה ויש לי מטרה. בלילה, כשאני לבד עם עצמי ומרגיש נפילת מתח, אני חושב על אשתי שנותנת לי כוח".
אשתך יודעת על עבודתך כמדובב?
"לא מוחלט".
אז איך אתה מסביר לה את זה שאתה נעלם לכמה ימים או שבועות?
הוא צוחק: "אם אני מצליח לערבב עבריינים כבדים, אז ככה גם עם אשתי ועם כל מי שצריך. אני מסתדר ויש לי תשובות טובות".
מה מחזיר אותך כל פעם מחדש לתא המעצר?
"קודם כל זאת פרנסה שמשלבת הרפתקנות. אני חולה אקשן, וזה ממש חלק ממי שאני. אני אוהב את הרגע שבו יש מילה טובה אחרי עבודה מוצלחת, וגם הסיפוק שיש לי כשאני מצליח לעזור לפענח פשע או לעזור לאדם להוכיח שהוא חף מפשע".
ואז הוא מסכם בארבע מילים את עבודתו: "החיים והמוות ביד הלשון".
