אני יורד במדרגות ועוד מדרגות ומרגיש כמו בתוך חלום. על פניי חולפים אברכים חרדים, מסתכלים בתמיהה בחילוני שחולף על פניהם ולא מוציאים הגה. שלט עם חיצים מכוון אותי עוד ועוד למטה. בדרך פזורות שקיות סופר אדומות, ויש ריח חריף של שתן וצואת תרנגולות באוויר. אני ממשיך לרדת עד שאני מגיע למרתף המואר באור חזק. במרכזו פירות צהובים. חרדי כבן 40 לוקח את אחד הפירות ובוחן אותו בזכוכית מגדלת כאילו היה יהלום, מסובב את הפרי סביב־סביב ומניח אותו באכזבה חזרה בארגז.
ברוכים הבאים לאחד ממאות מרכזי המכירה של ארבעת המינים, הפזורים ברחבי העיר בני־ברק. קצת לפני יום כיפור מתחילה הפעילות במרכזים האלה ואני נמצא כאן במטרה אחת בלבד: למצוא את האתרוג היקר ביותר.
עוד לפני שאני יוצא למשימה אני מתקשר למגדל האתרוגים נחום לוריא מכפר חב"ד כדי לקבל ממנו עצה טובה: "ראשית אתה צריך להבין מה נחשב לאתרוג יפה", הוא מסביר. "האתרוג צריך להיות לא קטן מדי, סימטרי ובלי שום פגם. את הפגמים לא מספיק לבדוק במראה חטוף, אלא עם זכוכית מגדלת. אפילו שריטה קטנה או לכלוך קטן יכולים להיחשב כפגם. לשליש העליון של האתרוג מקדישים יותר תשומת לב ופגם בשליש הזה נחשב חמור יותר מאשר בשאר האתרוג".
למה השליש העליון כל כך חשוב?
"זה כמו שפגם אסתטי ברגל של אדם נחשב פחות נורא מפגם אסתטי על המצח".
אז כמה עולה האתרוג היקר ביותר?
"האתרוגים הכי טובים בדרך כלל נמכרים לראשי חצרות ורבנים. הרבנים כמובן לא מגיעים בעצמם, אלא שליחים מטעמם, והמחיר הוא לרוב סמלי כי זו זכות גדולה לתת אתרוג לאישיות כזו".
מה זה אומר סמלי?
"1,000, אולי 2,000 שקל".
למה בכלל אתרוגים כל כך יקרים?
"גידול אתרוגים זו מלאכה מאוד קשה. העץ עצמו הוא בלתי מורכב, כלומר זה חייב להיות העץ המקורי ואסור להרכיב אותו על זנים אחרים. זה עץ מאוד חלש שלא מחזיק הרבה שנים וכל כמה שנים צריך בעצם לשתול עצים חדשים. אי אפשר כמעט לרסס את הפירות כי זה עושה סימנים על הפרי. יש לי פועלים מיוחדים שדואגים שאתרוג אחד לא ייגע באתרוג אחר כדי שלא יהיו סימנים".
אז בטח האתרוג הכי טוב נמצא אצלך בבית...
"(צוחק) יש אגדה על יהודי אחד שרוצה לקנות דגים לשבת אז ביום ראשון הוא קונה דג נהדר, אבל אחר כך, ביום שני הוא רואה דג יותר טוב וקונה גם אותו וכך הלאה בכל יום. אני טיפה מרגיש כמוהו. אני כל הזמן מחפש את האתרוג הטוב ביותר".
אז איפה אמצא את האתרוג הכי יקר?
"זה קצת קשה. בבני־ברק יש מכירה בשווקים של אתרוגים במחירים ששווים לכל נפש, ויש לפעמים חנויות או מקומות שמוכרים קצת יותר ביוקר".
מצויד בעצות של לוריא אני פונה לייעוץ נוסף עם מנדי ירוסלבסקי שלמשפחתו גם כן יש פרדס בכפר חב"ד. ירוסלבסקי מספר בגאווה על הייחוס של הפרדס שלו: "בשנת 1976 הסבא שלנו קיבל אתרוג מהרבי מלובביץ' בסוכות. מהזרעים של האתרוג הוא עשה ארבעה עצים ומשם התחיל הפרדס שלנו".
ירוסלבסקי מסביר לי שכמו בעולם הדתי, גם בעולם האתרוגים יש חלוקה לפי מוצא: "יש כמה זני אתרוגים. האתרוגים שחסידי חב"ד יעדיפו הם אתרוגים מחבל קלבריה שבאיטליה. יש גם אתרוגים תימנים, מרוקאים וארץ ישראלים. הארץ ישראלים מחולקים לתתי זנים: חזון־איש, אורדנג וכו".
ומה המחיר של האתרוג היקר ביותר?
"בין הסוחרים תמיד רצים סיפורים על סוחר ששמע מסוחר אחר שהוא מכר אתרוג ב־1,500 דולר, אבל אני לא מכרתי אף פעם במחירים האלה".
אז איפה אפשר למצוא את האתרוגים היקרים?
"הייתי מחפש אצל מה שמכונה 'סוחרי בוטיק', כאלה שמוכרים בבית או בחנות ולא ברחוב. אני מאמין שאתרוג יקר צריך לעלות סביב 800 שקל".
לא מצאתי את האתרוג היקר ביותר, אבל קיבלתי עצות של זהב.
"אתרוגי טובים – אתרוגים תימנים ואתרוגי החזון איש מהודרים ומובחרים — מחירים נוחים לכל כיס", מכריז שלט ענק באחד הרחובות המרכזיים של בני־ברק. שלט ברחוב אחר מכריז: "המרכז לארבעת המינים המהודרים ביופי והמיוחדים בכשרות", ועל לוח המודעות יש שלט באותיות כתומות זוהרות: "יהלומים במקלט. יש אתרוגים ויש יהלומים. ברחוב קהילת יעקב 72". לאן שלא תפנה בבני־ברק תיתקל בשלטי ענק שמכוונים אותך למרכזי מכירת אתרוגים.
הרבה פעמים לא מדובר בחנויות מסודרות, אלא במרתפים, חדרים בישיבות ואפילו בתים פרטיים שהוסבו למשך מספר ימים למרכז מכירה. אברכים חרדים בכל הגילים קונים סחורה ומנסים לעשות רווח מהיר בימים הספורים שלפני חג הסוכות.
לא רק סוחרי האתרוגים הזמניים מנסים לעשות כאן כסף. חנות למכירת תאורה מכריזה על "מבצע מיוחד של זכוכיות מגדלת עם תאורת לד לבדיקת אתרוגים במחירים ללא תקדים".
במחסן של חנות טליתות, שהוסב באופן זמני למרכז מכירה מאולתר, יושבים תומר וכפיר, שני בחורי ישיבות כבני 40 שלומדים בכולל. את השבועות האחרונים בילו בחיפוש אחרי אתרוגים שווים, או כפי שקוראים להם כאן: "מהודרים". הסחורה כאן עולה בין 150 שקל ל־400 שקל: "התחלנו לחפש אתרוגים מתחילת חודש אלול", מספר תומר, "יחד עם כפיר בחרנו את הסחורה אחד־אחד. אנחנו ממש מכירים את האתרוגים שלנו".
ומה כאן האתרוג היקר ביותר?
"יש פה אתרוג ב־400 שקל. תצלם אותו. הוא יפה כמו בציור. אני רק מקווה שהכתבה שלך לא תצא מכפישה".
מה זאת אומרת?
"שלא ייצא שאתה כותב רק על המחירים המטורפים של האתרוגים, ותהיה רמיזה כאילו אנחנו לוקחים כספים מהציבור".
אבל באמת למה האתרוגים כל כך יקרים?
"כשהאתרוג מגיע מהפרדסן ללקוח ייתכן שהוא עבר כבר שלוש או ארבע ידיים. אנחנו נמצאים ארבע או חמש שנים בשוק אז בהתחלה אתה מגיע לבעל מחסן קטן שקנה מבעל מחסן בינוני שקנה מגדול. לאט־לאט אתה לומד להכיר את השוק ולחתוך את המתווכים אבל זה עדיין יקר".
ואנשים מוכנים לשלם סכומים כל כך גבוהים?
"זה משהו שצריך להבין מנטלית. אנשים מוכנים לשלם בשביל המצווה. היה לי פה אדם שאמר לי: 'תן לי חמישה אתרוגים נקיים לגמרי ואשלם לך 1,000 שקל לכל אחד'. זה נשמע לך הגיוני? אולי לך כחילוני לא. ברור שזה לא המחיר הריאלי של הפרי אבל זו מצווה שאי אפשר למדוד בכלים כלכליים".
התנועה במרכזים השונים ביום שני האחרון, יום לפני ערב יום כיפור, הייתה דלילה למדי. גם אלה שכבר נכנסו, בדרך כלל לא קנו. המצב לא היה שונה אצל תומר וכפיר. כשישבתי שם נכנס בחור כבן 40 עם ילד, ביקש לראות את האתרוג הטוב ביותר, בחן אותו במשך כחצי שעה בדקדקנות ואחר כך טען שמצא בו פגם והחל להתווכח עם המוכרים.
תומר וכפיר הסבירו לו שהוא טועה. במהלך הוויכוח נשלף ספר עב כרס שנוגע להלכות ארבעת המינים אבל הבחור, שלא השתכנע, הלך משם. "ככה זה בימים שלפני יום כיפור. אנשים עדיין לא קונים", מסביר תומר, "הם בודקים את השוק. מרחרחים. משווים מחירים".
השניים לא מתרגשים, הם בונים על העלייה במכירות בימים שקרובים יותר לסוכות, אבל גם הם מודים שמדובר בעסק שיש בו סיכון לא מבוטל, משום שתוקפה של הסחורה פג בדיוק ביום שנכנס החג ואז, כמאמר הקלישאה, אפשר לעשות מהאתרוגים ריבות: "כמובן שלקחנו פה סיכון כלכלי של אלפי ואולי עשרות אלפי שקלים, אבל יש לנו ניסיון בזה ואנחנו מאמינים שהסחורה כל כך טובה שהיא תימכר. יש כאלה שנלחצים וקרוב לכניסת החג מוכרים יותר בזול, אבל מי שמחכה עד אז לוקח סיכון. אולי הוא לא ימצא את האתרוג שהוא רוצה. יש סוחרים שלא מוכנים למכור בזול גם כשהמועד מתקרב. הם מעדיפים להפסיד אבל ללמד את הקונים שאצלם המחירים לא יירדו, אבל אל תדאג - זה יתחיל להתחמם קרוב יותר לחג עצמו. יש פה ימים שבשתיים בלילה סואן פה יותר מדיזנגוף סנטר. לא תוכל להתקרב לחנות, יהיה פה בלגן לא נורמלי. הייתי חילוני פעם ואני אומר לך שבני־ברק היא העיר האמיתית ללא הפסקה".
אז מצאתי אתרוג ב־400 שקל אבל אין ספק שהוא לא האתרוג היקר ביותר.
למרות העצות של הפרדסנים לוריא וירוסלבסקי על "חנויות הבוטיק" אני מחליט לבדוק מה קורה בשוקי ארבעת המינים בעיר. עוברי אורח מכוונים אותי לעבר אולמות "ארמונות חן", אני הולך מספר דקות ומגיע לאולם ענק ובו עשרות ארגזים מלאים באתרוגים. לאכזבתי מתברר לי שהשוק כרגע הוא השוק הסיטונאי. שוק שבו בעלי דוכנים קטנים ברחבי הארץ קונים הרבה אתרוגים בזול כדי למכור אותם ברחובות הערים.
חגי רנד, סטודנט שנה ראשונה ללימודי עבודה סוציאלית, משכונת רחביה הירושלמית, יושב כאן ובוחר אתרוגים אחד־אחד. הוא יפתח בימים הקרובים דוכן בירושלים אבל לא רוצה להסגיר את המקום כדי שלא יגיעו מתחרים: "אני כבר 17 שנה בעסק הזה, מאז שהייתי ילד. בהתחלה הייתי מוכר סטים זולים של ארבעת המינים. סט כזה עולה 30 שקל ומתוכו הייתי מקבל חמישה שקלים. כנער אני זוכר שעשיתי 1,500 שקל וזה היה המון כסף. היום אני פותח דוכן קטן יחד עם עוד כמה סוחרים. למרות שאני צעיר הם קוראים לי 'סבא' בגלל הוותק שלי. זו כמובן לא פרנסה לכל השנה אבל כשכר סטודנט זו בהחלט אחלה הכנסה".
אני מסתובב באולם הגדול שבמוצאי יום הכיפורים יהפוך לשוק פרטי ומבין מהר מאוד שפה לא אמצא את האתרוג היקר ביותר. לשמחתי, מישהו מהנוכחים מכוון אותי לחנות שנמצאת ממש בצמוד לאולם.
אני מצפה לחנות בוטיק יוקרתית של מוצרי יודאייקה מכסף, טליתות ולידם אתרוגים עטופים במשי כחול ששווים את משקלם בזהב, אבל מתברר שמדובר בחדר צדדי סמוך לאולם, שהוסב כנראה לחנות. שלט קטן ומאולתר שהודפס במחשב ביתי מבשר כי כאן אוכל למצוא "ארבעת המינים מפוארים", אבל איכשהו אני לא מצפה למצוא דווקא פה את האתרוג המלכותי.
שלושה חרדים נחמדים, אחד מהם חסיד גור, שמחים לענות על כל שאלותיי בנושא האתרוגים אבל מבקשים שלא אזהה אותם בשמותיהם בעיתון. הם מסבירים לי שוב על הפגמים הקטנים באתרוגים שנקראים "בלעטיל" ונגרמים בעצם מפגיעת עלה באתרוג. הם מראים לי אתרוגים ששווים 400־100 שקל, אבל אני מתעקש לדעת אם יש אתרוג יקר יותר.
הם מתלבטים בתחילה אבל אז מוציאים מתחת לשולחן קופסה עטופה ובתוכה אתרוג שלדבריהם שווה 800 שקל. הם מחזיקים את האתרוג בידיהם ולא נותנים לי להחזיק אותו. אז איך נראה אתרוג כזה? כמו שרואים בציורים. הוא באמת סימטרי, בעין בלתי מזוינת ועם קוצר ראייה כמו שלי אני לא מבחין בפגמים. נחמד, אבל לשלם על אתרוג 800 שקל? הם מחייכים: "זה אתרוג מאוד נדיר. זה באמת כמו אבן יקרה וצריך למצוא משוגע שישלם על דבר כזה אבל יש משוגעים שיסכימו. יש כאלה שבשבילם זה כל כך חשוב שהם יסכימו לשים את הכסף".
הרגליים כבר כואבות מהליכה ברחובות בני־ברק, אבל לפחות מצאתי אתרוג ב־800 שקל.
אתרוג ב־800 שקל בהחלט נשמע יקר מאוד, אבל אני מחליט לנסות למצוא אתרוג יקר ממנו. אני מגיע בשעות אחר הצהריים של יום שני האחרון למרכז מכירות ברחוב רש"י בעיר סמוך לבית הכנסת איצקוביץ הידוע.
אני נכנס לחדר של אחד הכוללים שבו מתקיימת מכירה ובחדר מוכר ושני קונים, בוחנים בדקדקנות אתרוגים של "אתרוגי גרוס מחדרה": "אני לא מצליח למצוא אף אתרוג שימצא חן בעיניי", ממלמל אחד מהם, ומוכר האתרוגים מרגיע: "בסוף כולם הולכים עם אתרוג, לא עם לימון ולא עם תפוח".
אני שואל את הקונים כמה זמן יכול להימשך חיפוש אחר האתרוג: "זה יכול לקחת כמה ימים שלמים", אומר אחד מהם, "בשנה שעברה היה לי מזל ומצאתי אחרי שעה וחצי, אבל לא תמיד זה ככה".
"אתה צריך לחכות לקליק עם האתרוג", מספר אחד מהם, "אתה רואה אתרוג ויודע שהוא שלך. זה כבר לא משנה אם יש בו פגמים, או שהוא קצת לא סימטרי, אתה פשוט מרגיש את זה. כמו עם אישה".
אז אולי לא מצאתי את האתרוג היקר ביותר אבל בהחלט קיבלתי שיעור לחיים.
