כמה שבועות לפני שהוכרז כחתן פרס נובל לספרות - וכמושא לוויכוחים מתישים כמיטב המסורת - דווח בתקשורת על בוב דילן בהקשר קצת יותר שכיח: עוד מארז בדרך. הפעם מדובר ב־36 אלבומים המתעדים הופעות שנערכו ב־1966 לבדה. בשנה שעברה הסתפקו אנשיו של הטרובדור במחצית מהכמות, במארז שסיכם את רגעי השיא של 1965־1966. האוסף הזה עוד עשה רושם של כרטיס כניסה למוחו הקודח של גאון בשיא אונו. היום כבר ברור שמדובר במלחמת התשה: בוב דילן נגד כרטיסי האשראי של מעריציו האדוקים. נראה מי יישאר אחרון על הרגליים.
אמנם, תעשיית המוזיקה רק מחרחרת ולא מתפגרת בזכות שני מותגים רווחיים: נוסטלגיה ואדל. אבל דילן תעשיות כבר הפכו לחריג שקשה למצוא דומה לו. לעיתים נדמה שהציווי התנ"כי "פרו ורבו" לא הופנה לבני האדם, אלא לתאגיד התיעוד האובססיבי שפועל סביב דילן, זה שלא ימצא הקלטה שלו שאינה ראויה לראות אור. עוד בוטלג ועוד חזרה, עוד דמו ועוד קרקוש שהונצח באמצעים שגם מקגייוור לא היה מסוגל להמציא. החשיבות האמנותית מוטלת בספק, אבל את המנגינה של פס הייצור אי־אפשר להפסיק.
ועכשיו, עם הסטמפה של פרס נובל לספרות, יוכלו דילן ואנשיו לפנות לאפיקים חדשים ומניבים. כבר ביום הטלת הפצצה של ועדת הפרס הודיעה חברת ההוצאה לאור סיימון ושוסטר על הקדמת פרסום מהדורה חדשה המאגדת טקסטים של דילן. אחת כזאת כבר פורסמה ב־2014, אבל הגרסה הנוכחית תהיה מקוצרת וזולה יותר. זו היקרה, אגב, זינקה בתוך 24 שעות מרגע ההכרזה על הזכייה בנובל מהמקום ה־73,543 ברשימת רבי־המכר של אמזון למקום 209. גם האוטוביוגרפיה שלו, 'כרוניקות: חלק 1', לא נשארה מאחור.
סביר להניח שזה לא הסוף. סיימון ושוסטר, שעימה דילן קשור בחוזה, ודאי לא עיוורת למתרחש בתעשיית הבוקס־סטים, ואם על כל תקופה מוזיקלית של דילן אפשר להוציא מיליוני מארזים, גם כל פתק הוא ספר בפוטנציה. איש לא יודע מה קורה עם חלק 2 של 'כרוניקות' - ב־2012 דילן סיפר שהוא עובד על זה - אבל בינתיים למה שלא נקרא הערות, קטעי מחשבות ואולי גם רשימת קניות ותזכורות להתקשר לילדים.
בין אם מהללים את ההחלטה להעניק לו נובל או רואים בה זלזול עמוק, אין עוררין על גדולתו ועל תרומתו של דילן לתרבות. אז קונגרטיוליישנס, מכל הלב, רק אל תשכח: לפעמים הבוידעם הוא גם אופציה.
