למכבי ת"א הייתה אתמול הזדמנות לתפוס את ברצלונה בבית ובהרכב חסר. קשה להבין על מה התבססה הזחיחות ששררה בביצה התל־אביבית בימים האחרונים. אולי שלושת הניצחונות האחרונים ביורוליג ובדרבי גרמו לאנשים להאמין שרמי הדר הוא קוסם וכל הבעיות נפתרו. זברות לא הופכות כל כך מהר לסוסי מרוץ. קודם היו יכולים ולא רצו, עכשיו רוצים ולא תמיד יכולים.
ראשית, צריך לומר ביושר שבארסה מול מכבי זה לא כוחות. מכבי ת"א היא קבוצה בינונית, וגיא פניני לא יטיל מול ההגנה של ברצלונה חמש שלשות בלי שמירה כמו בדרבי. כל חדירה לרחבה של סוני ווימס, יוגב אוחיון ואנדרו גאודלוק נתקלה בחומה. קולטון אייברסון המשיך לשחק כמו גבר, ודווין סמית' שומר על ממוצעים ואיזן את הקבוצה בשני צידי המגרש. אבל אם סמית' הוא טופ סקורר במכבי (18 נקודות), זה רק מעלה תהיות לגבי תפקודם של גאודלוק (קלע כמעט חצי מ־19 הנקודות שלו כשהמשחק כבר היה גמור) ושל סוני ווימס.
אוחיון מחזיר לרמי הדר על האשראי שהוא מקבל, אבל זו לא הסיבה לחוסר הביטחון והיכולת של מקל. הטענה כאילו יכולת תלויה במספר דקות המשחק היא חצי אמת.
האמת: מספר הדקות המועט של מקל זו תוצאה של היכולת, ולא להפך.
השינוי שעשה רמי הדר בתרגילים של ארז אדלשטיין העלה לסדר היום את הטקטיקה. השמועה הרווחת: רמי ביטל את ארז ועוד קשקושים. אפשר לחשוב שהוועדה לאנרגיה אטומית ביטלה את תוכנית הגרעין של ישראל.
מקובל לחשוב שכדורסל הוא משחק מתוחכם. מעין שחמט של מאמנים שמזיזים כלים חיים. האמת שכדורסל הוא משחק פשוט, שמאמנים מסבכים אותו לפעמים. בחישוב עלות מול תועלת, זמן האימון שמוקדש לתרגול מהלכי התקפה לא שווה את התועלת שמפיקים מהתרגילים האלה במשחק. מאמן צריך להטמיע עקרונות וכללים, גם בהגנה וגם בהתקפה, ולתת לשחקנים לפעול בתוך המסגרת לפי המצב. כמה סלים עשו אתמול שתי הקבוצות מתרגילים?
הסיבה העיקרית לכישלון תרגילי התקפה היא בדרך כלל ביצוע לא טוב של השחקנים, לא תרגיל גרוע של המאמן. כששחקן לא חוסם, החבר שלו לא משתחרר, ושניהם אומרים שהתרגיל לא טוב.
ההנחה שמכבי ת"א תקלע 90 נקודות פלוס בכל משחק, ושהבעיה היא רק בהגנה, התנפצה אתמול. מכבי בקושי עברה 60 נקודות, כי ההתקפה מתחילה בהגנה ולא להפך. לגלאטסראיי ולז'לגיריס אין הגנה, שלא לדבר על תזמורת הטיילת של הפועל ת"א.
למה סוני ווימס הפסיק להתלונן שחסרה לו האופציה השלישית והרביעית?
אסביר לכם מהי האופציה השלישית והרביעית. קבוצה שמגיעה לזריקה טובה אחרי שבע שניות, לא תמיד כדאי לה לסדר את המשחק, כי לא בטוח שהיא תגיע לזריקה טובה יותר ב־17 השניות הבאות. בנוסף, כשההתקפה מסתדרת גם להגנה יש זמן להסתדר, והסיכוי לקחת ריבאונד התקפה יורד.
אם לקבוצה לוקח שש שניות לעבור את קו החצי, וגאודלוק מחזיק בכדור עוד 12 שניות, מכבי מגיעה לזריקה קשה בסוף שעון. גם טייריס רייס מצוין באחד על אחד. יורגוס ברצוקאס ידע שילחצו אותו, לכן שם את הכדור בידיים של בראד אולסון, ושלח את רייס לנוח בפינה עד שהמתקפה תתחיל, שלא יבזבז כוח בהובלת הכדור מול שלושה שומרים שניסו למרר את חייו במשמרות.
גאודלוק, שלא עלה בחמישייה בקובנה, מרגיש שהוא צריך להוכיח את עצמו, ולכן מחפש את הסל בכל מצב. רייס מוסר, מקבל ואז קולע חופשי ונהנה מהחיים. באיזו קלות השחקנים של בארסה מעיפים את הכדור מאחד לשני כמו במחניים, וכמה קשה לשחקנים של מכבי לוותר על הכדור. הרגלים רעים קשה לשנות.
אם אין לך שחקנים מהסוג של סטף קארי וקליי תומפסון, אל תנסה לחקות את גולדן סטייט.
למכבי ת"א יש בעיה בריבאונד הגנה. ריבאונד זו עבודה קבוצתית, שכוללת גם את הגארדים. כשהיריב מפציץ מחוץ לקשת, הכדורים נופלים רחוק מהטבעת. חשוב שגארד ייקח ריבאונד רחוק מהסל, כי זה חוסך מסירה ראשונה למוביל הכדור, והוא נמצא במצב מצוין לצאת קדימה. מתוך 29 הזריקות שהחטיאו הספרדים, 14 מהן היו שלשות. אוחיון, די־ג'יי סילי, גאודלוק, מקל ופניני לקחו ביחד רק שישה ריבאונדים. למה גארדים לא לוקחים ריבאונד? כי הם למדו שזו עבודה של גבוהים. אבל מה לעשות כשמאיק צירבס לא לקח אתמול אפילו כדור חוזר אחד ב־12 דקות.
בלי סגירה אין ריבאונד, ובאירוע יוצא דופן אפילו אוחיון קלע כדור המשך בהתקפה מעל אנטה טומיץ' (2.16). ג'ואי דורסי חגג מתחת לסל של מכבי (7 ריבאונדים בהתקפה), אבל אותו קשה לסגור כי הוא לוקח כדור חוזר גם מההחטאות של עצמו.
שחקני חוץ לא סוגרים בריבאונד כי הם לא אוהבים להשקיע בפרמטרים שלא מקבלים עליהם קרדיט ובונוסים.
את הריבאונד רושמים רק לזכותו של השחקן שקלט את הכדור. איפה מופיעים בטופס הסטטיסטיקה השחקנים שסוגרים?
לפני שנים פגשתי במדיסון סקוור גארדן בחור בשם ריצ'י סטיינלאוף. אדם קצת הזוי, שכל עולמו סטטיסטיקה של שחקני קולג'. הבחור היה מקליט וצופה במאות משחקים, עוקב אחר השחקנים הבולטים ומציע את המידע לקבוצות NBA לקראת הדראפט.
סטיינלאוף הסביר לי למה קבוצות נופלות בבחירת שחקנים ומתבססות בחלקן על סטטיסטיקה. למשל: אם שחקן קולט כדור חוזר, נהוג לרשום לזכותו ריבאונד, אבל הקרדיט מגיע גם לשחקנים שסגרו ומנעו מהיריבים להגיע לכדור.
עוד דוגמה: שחקן ברח לשומר שלו ב"דלת אחורית", וקיבל אסיסט לליי־אפ מתחת לסל. נהוג לתת למוסר את מלוא הקרדיט לאסיסט, ולקולע את שתי הנקודות על הסל. למה? 90 אחוז מהעבודה עשה הקולע בתנועה שלו ללא כדור, עליה הוא לא מקבל כלום. סטיינלאוף נותן לקולע 2.5 נקודות ולמוסר רק 0.5.
אם שחקן מעלה את השומר שלו על חסימה וקולע ג'אמפ שוט קליל, איפה מופיע בטופס הסטטיסטיקה הקרדיט לחוסם? שחקן שמצטרף לדאבל־טים גורם למסירה קשתית שמישהו חוטף. לחוטף נרשמת חטיפה. איפה הקרדיט לשחקנים שלחצו על הכדור?
רוב הקבוצות מחתימות את רוב השחקנים בעיקר בגלל ההתקפה. שחקן שלא קולע הרבה נקודות צריך להיות שומר גדול בשביל שקבוצה תחתים אותו. איפה מופיעה הגנה בסטטיסטיקה?
באחד המשחקים של הפועל ירושלים אמארה סטודמאייר קלע רק שלוש נקודות, וזו הייתה הכותרת. הכותרת הייתה צריכה להיות השחקן שעצר את סטודמאייר על שלוש נקודות.
