זה קרה ביום העשירי של המסע, אחרי ארבע וחצי שעות הליכה. הרמנו את הראש מהקרקע הלבנה אל הגבעה שמולנו, ומבעד לחריצי העפעפיים המכווצים מהרוח ראינו את מאות דגלי התפילה הצבעוניים מתנופפים ברוח המקפיאה ואת שלט העץ המורה שהגענו למעבר ההרים לרקה. השמיים היו נקיים מענן, והשמש החודרת השתקפה מהשלג ומהאגמים הקפואים.
מסביבנו שרשרת של פסגות חדות ומושלגות נחה בדממה מלכותית. קרחוני הענק כמעט והשכיחו מאיתנו את העובדה שרק לפני פחות משבוע עוד צעדנו בג'ונגלים לחים ולוהטים. קול הצחוק המתגלגל, צחוק של אושר וסיפוק, גבר על הרוח מחרישת האוזניים. האוויר הדליל, הקור חודר העצמות והשלג שהגיע עד הברכיים לא הטרידו אותנו יותר. הגענו לשיאו של הטרק. "מנסלו" (Manaslu), בשפת הסנסקריט, משמעותו "הר הרוח", ובמקום ההוא, למרגלותיהן של הפסגות הגבוהות בעולם, בהחלט הרגשנו את ניצחון הרוח.
שבועיים לקח לנו המסע המופלא "סובב המנסלו" – טרק שמקיף את ההר השמיני בגובהו בעולם, המתנשא לגובה של 8,156 מטר, וסביבו עוד עשר פסגות שגובהן עולה על 6,500 מטר. חוויה מדהימה הכוללת מפגש עם תרבות צבעונית, נוף מדהים של כפרים על רקע ההימלאיה ומעבר בשישה אזורים אקלימיים שונים, מג'ונגלים ועד פסגות מושלגות. המסלול עצמו נכנס לאחרונה לצמרת רשימות הטרקים הטובים ביותר בנפאל, ומגזיני מטיילים רבים בעולם טוענים שזהו הדבר הבא בתחום הטרקים במדינה זו. במשך שנים, מאז שנפתח לראשונה כטרק ב־1991, היה המנסלו יעד לחובבי אקסטרים בלבד, והמסלול כלל לינה באוהלים ודרכים בלתי עבירות. מאז הוא עבר כמה גלגולים, וב־2010 החל לצבור תאוצה בזכות שפע בתי ההארחה (או "בתי תה", כפי שמכנים אותם) שנפתחו בכפרים שלאורך הדרך. לינה ואוכל חם הופכים את הטרק לידידותי, נוח ונגיש הרבה יותר. בתי ההארחה הללו מאפשרים למטיילים לסיים כל יום במיטה ועם ארוחת דאל־באט חמימה וטעימה: שילוב של אורז לבן, מרק עדשים, ירקות בקארי, תרד מאודה וירק מוחמץ כלשהו. עם זאת, ברובם המוחלט של בתי ההארחה אין מים חמים זורמים, אף שניתן לבקש ממנהלי המקום לחמם דלי מים (בתשלום כמובן) ולהתקלח בעזרתו. השירותים הם תמיד שירותי "בול פגיעה", והשילוב הזה יוצר אתגר לא פשוט עבור מי שלוקח את הנוחות של העולם המערבי כמובנת מאליה.
את סובב המנסלו פוקדים כ־6,500 מטיילים בלבד בכל שנה, לעומת עשרות אלפים ואף מאות אלפים במסלולים המוכרים יותר (ראו מסגרת). העובדה שאין אליו כמעט גישה ברכב (בשונה, למשל, מטרק האנאפורנה הפופולרי), ריבוי מפולות הבוץ והסלעים בכמה מחלקיו, החוק שמחייב אישור מיוחד ומדריך שהופכים אותו ליקר יחסית, והיותו אחד המסלולים היותר מאתגרים פיזית בנפאל – כל אלה הותירו את סובב מנסלו מחוץ לרשימת הטרקים הפופולריים במדינה.
אבל דווקא זה מה שהופך אותו לפנינה של ממש, אלטרנטיבה שקטה, פחות המונית ויותר אותנטית לאלו שמעוניינים להימנע מהמוני המטיילים שגודשים את המסלולים המוכרים יותר בנפאל, אך מבלי להתפשר על הנוחות שבטרק לודג'ים, ומוכנים לשם כך לשלם ולהזיע קצת יותר. מבחינת תקציב, הטרק פחות מתאים למי שמתכננים לשהות בנפאל תקופה ארוכה ולעשות אותו כחלק מסדרה של כמה טרקים, או לאלה שיוצאים לטיול אחרי הצבא.
החובה לצאת לטרק עם מדריך חוסכת מהמטיילים הרבה כאב ראש. האחראי המקומי עוסק בניווט, בתכנון המסלול, באישורים ובלוגיסטיקה, והמטרקים חופשיים להתרכז במה שבאמת חשוב: ההנאה מהנופים המדהימים והחוויה הייחודית. אורך המסלול תלוי בקצב ההליכה – הזמן הממוצע נע בין 12 ל־16 ימים, כולל יום נסיעה בתחילת המסלול ובסופו.
את הטרק מתחילים בעיירה ארוגת־בזאר, שנמצאת במרחק של כ־100 ק"מ ועשר שעות נסיעה מטלטלת, קשוחה ויפהפייה מעיר הבירה קטמנדו, בדרכי עפר ובוץ המתפתלות דרך ההרים והכפרים. אנחנו העדפנו להתחכך עם המקומיים ולקחת אוטובוס 4X4 ציבורי, אבל אפשר גם לשכור ג'יפ פרטי עם נהג ולחסוך חלק מכאבי הגב. אפשרות נוספת היא להתחיל את המסלול מהעיירה סוטי־קולה, שנמצאת 10 ק"מ צפונית לארוגת, במעלה הדרך, והיא הנקודה הכי רחוקה אליה אפשר להגיע ברכב ממונע.
אנחנו בחרנו להתחיל מארוגת־בזאר. מסלול הטרק מטפס במעלה נהר הבודהי־גנדאקי הגועש, וככל שמתחילים אותו נמוך יותר זוכים לראות נופים מגוונים יותר. יתרון נוסף לעלייה ההדרגתית מהגובה הנמוך היא האפשרות שניתנת לגוף להתרגל לאוויר הדליל בגבהים. אבל בראייה הכוללת, ההבדל אינו משמעותי. כך או כך, בשבועיים הקרובים לא תשמעו רחשי מנוע ולא תריחו בנזין.
בהתחלה עוד חשבנו שמדובר בדרך קלה. טעינו. למעשה, המנסלו נחשב לאחד הטרקים הקשים מסוגו בנפאל. הקושי העיקרי נובע משעות ההליכה הרבות – בין שש לשמונה שעות ביממה, מהמרחק המשמעותי – כמעט 200 ק"מ, מהעליות והירידות הרבות, ומההתמודדות עם הגובה והקור. מצד שני, המסלול אינו מצריך יכולת טיפוס הרים מיוחדת. ניסיון סביר בטרקים וטיולים וכושר גופני טוב יספיקו. הקור והקושי הפיזי מתגמדים אל מול המסע המדהים.
הימים הראשונים של הטרק מאופיינים בנוף סובטרופי: אזורים כפריים לחים וחמים, זרועי שדות אורז ומוקפים בג'ונגלים עמוסים פרחים וחרקים צבעוניים ואינספור מפלים המשתלבים לתוך הנהר הראשי. חלק מהפלגים חוצים את מסלול ההליכה, והחציה שלהם מתבצעת בדילוג בין אבנים או על גבי גשרים תלויים ומתנדנדים.
את כל אלה מלווה תערובת מרתקת של כפרים הינדיים אותנטיים, כפרים בסגנון טיבטי ומאות מקדשים ובתי תפילה קטנים עם כיתובים וציורים בודהיסטיים. המפגש עם המקומיים הוא, ללא ספק, אחת מגולות הכותרת של המסע – מהילדים שמתרוצצים בין בתי העץ והאבן ומברכים לשלום את המטיילים בשביל, דרך החקלאים החורשים וקוצרים את שדותיהם באופן ידני, ועד מנהלי בתי ההארחה מסבירי הפנים.
הדרך עצמה נעה על שבילים צרים שתלויים לא פעם ממש על קצה התהום, או גשרים המרחפים גבוה מעל הנהר השוצף וקוצף מתחתינו. השביל הצר הזה לא נועד במיוחד עבור מטיילים. למעשה, זו הדרך היחידה שמשמשת את המקומיים כדי לעבור מכפר לכפר ולשנע סחורות, הכביש הראשי שלהם. שיירות של חמורים עמוסי כל טוב, ילדים קטנים שרצים לצד המצוקים, וזקנים יחפים שסוחבים על ראשם סלים ענקיים מלאים שקי אורז או בולי עץ ומברכים את העוברים בחיוך מבויש ב"נמאסטה", חלקו איתנו את הדרך.
בימים הבאים יילך הנוף וישתנה, ומזג האוויר יהפוך לקריר ונעים יותר. בגובה של 2,500 מטר לערך מתחלפים הג'ונגלים הטרופיים ביערות מחטניים, שיתחלפו עד מהרה ביער לח, ירוק וצפוף, שיפנה בהמשך את מקומו ליערות עונתיים המאדימים בשלכת, עם עצים מכוסים טחב והרגשה אירופית. בגובה של 3,000 מ' הולך הערוץ ונעשה צר יותר, המצוקים חדים יותר והדרכים תלולות יותר. בכל יום שעובר נראה המנסלו קרוב יותר ויותר.
שיא הטרק הוא, ללא ספק, בקטע שבין העיירה נמרונג (3,500 מ') ועד מעבר ההרים לרקה (Larke), ה"פס", בגובה של 5,106 מ', והירידה חזרה אל הכפר בימטנג, גם הוא בגובה 3,500 מ'. זהו קטע של ארבעה עד שישה ימי הליכה, כולל יום לצורך התאקלמות לגובה, המשופע בנופים מרהיבים של קרחוני ענק ופסגות הרים חדות, מושלגות ומלכותיות, מוקפות כפרים ציוריים, מקדשים, אגמים קפואים ושדות שבהם רועים עדרי יאקים.
הלילה שקדם לעלייה לפס לא היה קל. במחנה הגבוה לא נותרו חדרים פנויים, ונאלצנו להסתפק באוהל ובשתי שמיכות צמר ולישון בשק השינה עם הבגדים התרמיים כדי לשמור על חום הגוף. בארוחת הערב הצטופפנו באולם האוכל יחד עם כמה עשרות מטיילים והמדריכים שלהם, אוכלים דאל־באט, שותים תה, עטופים שמיכות, מעילים וכובעים. בחוץ השתרר חושך, ירד שלג ונשבה רוח, אבל הציפייה לקראת הבוקר חיממה את האווירה.
בשעה חמש בבוקר יצאנו לדרך, אל עבר היום ארוך, הקשה וגם המתגמל ביותר במסע. תיקים על הגב, עטופים באינסוף שכבות חורפיות. עזבנו את דראמסאלה (לא לבלבל עם העיר בצפון הודו), אסופת הבקתות והאוהלים המשמשת כמחנה היציאה למעבר ההרים ושוכנת בגובה 4,600 מ', והתחלנו בטיפוס. את אור הירח החליפה הזריחה הסגלגלה, ולאורה של השמש העולה נפרש מולנו במלוא הדרו מעבר ההרים לרקה, רגע השיא של המסע. צעדנו על השביל הצר, כאשר מאחורינו נופים מרהיבים של עמקים נמוכים ומעליהם פסגות מושלגות, נחלים שזורמים מתחת לשכבת קרח כל כך עבה, ששיירות חמורים עמוסים מטען עוברות מעליה. בזים חגים מעלינו בשלווה, עדרי יאקים מחפשים צמחייה קפואה, ועכברי שלג מתרוצצים בין הסלעים. בסופו של אותו היום, אחרי תשע שעות הליכה, ראינו סוף־סוף את הבקתות הקטנות של הכפר בימטנג, שם חיכו לנו מיטות חמימות, מנה של דאל־באט טעים ותה חמאת־יאק טיבטי שמנוני, חמים ומערסל, רגע לפני שעצמנו עיניים וחקקנו את היופי של ההימלאיה לתוך החלומות שלנו.
עונת הטרקים בנפאל קצרה למדי: אוקטובר־נובמבר או אפריל־מאי.
תחילת הטרק: העיירות ארוגת־בזאר או סוטי־קולה (הבדל של כשלוש שעות הליכה).
סיום הטרק: ביומיים האחרונים הטרק מתחבר עם הקטע הראשון של טרק סובב אנאפורנה. נקודת הסיום היא בעיירה בשי־שהאר, יומיים־שלושה הליכה ממעבר ההרים. לקראת הסוף ההליכה קצת פחות מרגשת, ומהכפר דרפאני כבר יש שביל ג'יפים, כך שאפשר לחסוך את היום וחצי האחרונים ולקחת ג'יפ.
לאורך כל הטרק יש בתי הארחה בסיסיים, כך שאין צורך לדאוג לאוכל או ללינה. מומלץ להביא שק שינה טוב ומחמם למקרה שלא יהיו מספיק שמיכות בכפרים הגבוהים או בדראמסאלה.
אפשר לשלב את סובב מנסלו עם טיול בעמק טסום (Tsum) היפהפה והמבודד. כשאנחנו טיילנו, המעבר אליו היה חסום בגלל מפולת בוץ.
הטרק מחייב מדריך צמוד ואפשר לעשות אותו בקבוצות של שני מטיילים לפחות (בנוסף למדריך). עלות מדריך נעה בין 15 ל־25 דולר ליום. עלות פורטר שיסייע בנשיאת הציוד: 10־15 דולר ליום.
אזור המנסלו הוא שמורת טבע, וכדי לטייל בו יש לשלם 10 דולרים ליום לאדם (מינימום 80 דולר לאדם לכל המסלול). מאחר שהיומיים האחרונים של המסלול עוברים גם בשמורת האנאפורנה, צריך לשלם כ־20 דולר נוספים לאדם.
עלויות לינה ואוכל - מ־2,500 רופי (כ־25 דולר) לזוג ליום בכפרים הנמוכים ועד 5,000 רופי לזוג ליום בכפרים המרוחקים והגבוהים - כולל שלוש ארוחות ביום, נשנושים, לינה ומקלחת. השכרת ג'יפ לנקודת ההתחלה – כ־160 דולר (תלוי בסוכנות).
עלות כוללת של הטרק לזוג - כ־1,300 דולר. זה כולל מדריך, לינה, אוכל, סבל, אישורים ונסיעות. המחיר לא כולל טיסות מישראל.
סובב אנאפורנה: יותר מ־100 אלף מטיילים בשנה
אנאפורנה בייס־קמפ: יותר מ־100 אלף מטיילים בשנה
פון־היל: יותר מ־100 אלף מטיילים בשנה
אוורסט בייס־קמפ, שלושת ה"פסים": יותר מ־36 אלף מטיילים בשנה
אוורסט בייס־קמפ: יותר מ־25 אלף מטיילים בשנה
