"עבדתי בחברת סטארט־אפ ואחד העובדים שם היה מטרידן סדרתי. בתחילה הוא נטפל לאחת העובדות שם באמירות מיניות בלתי נסבלות. היא הגישה נגדו תלונה אצל הממונה על הטרדה מינית במקום העבודה. אחרי תקופה קצרה עובדת נוספת סיפרה שגם אותה הוא לא מפסיק להטריד וגם היא ניגשה להנהלה והגישה תלונה. כשהוא עבר אליי, הודעתי לו חד־משמעית שלא אסבול התנהגות כזו כלפיי, אבל הוא לא התייחס. הרגשתי שאני לא מצליחה לנשום כשהוא לידי בעבודה. ההערות והמבטים שלו פגעו בי, וכשהרגשתי שזה עובר כל גבול מבחינתי פניתי להנהלה. ביקשו ממני לכתוב מכתב רשמי עם פרטי התלונה. הגשתי, ואז ערכו עימות בינו לביני 'כדי ליישר את ההדורים'. עד היום לא ברור לי מה זה ליישר את ההדורים. בזה נגמר העניין.
למחרת הוא שלח מייל לכל העובדים שאני התעמרתי בו מול הבוסים וליכלכתי את שמו. קולגות פנו אליי ונתנו לי להרגיש שהגזמתי, שהייתי אמורה לסבול את זה ולשתוק, נתנו לי תחושה מאוד לא נעימה. הרגשתי מטומטמת. בסך הכל רציתי שזה ייפסק ונתנו לי להרגיש שאני זאת שלא בסדר, כי אני עושה מזה עניין. הכי מרתיח אותי שאני הייתי השלישית שהתלוננה נגדו ולא עשו כלום. הרגשתי כל כך נטושה. הרגשנו את ההיררכיה, מי חשוב ומי לא. הבנות האחרות שנפגעו ממנו היו חייבות להמשיך לעבוד במקום שבו הן מוטרדות יום יום מסיבות כלכליות, אבל אני לא הייתי מסוגלת לחזור. נאלצתי לעזוב ועד היום אני בטראומה.
