יחסית למי שנולדה בחופי הזן של הוואי, לורן גרהאם היא חתיכת דרמה קווין. היא מאוד אוהבת לבכות. לפעמים הדרך שלה להחליט אם לקחת תפקיד היא לראות האם התסריט גורם לה לבכות. בדיוק כך בחרה את שני התפקידים הטובים בקריירה שלה: לורליי גילמור, האם החד־הורית מלאת הביטחון ב"בנות גילמור", ושרה ברוורמן, האם החד־הורית חסרת הביטחון ב"פרנטהוד". ובשני המקרים, כשהסדרות הסתיימו גרהאם הייתה שבורת לב לתקופה ארוכה. אם במקרה של "פרנטהוד" היא לפחות ידעה שהעונה השישית תהיה האחרונה, הסיום של "בנות גילמור" אחרי שבע עונות בא בהפתעה מוחלטת, גם לה וגם לקאלט העצום שנוצר סביב הסדרה.
מי שכאב לה אפילו יותר הייתה איימי שרמן־פלדינו, שייצרה בשנת 2000 סדרה פמיניסטית על לורליי ורורי גילמור, אמא ובת שגרות בסטאר הולו, עיירה לבנה בניו־אינגלנד, והולכות במשעולי החיים והאהבה תוך כדי דיבור שנון ומהיר ולגמרי לא מציאותי. שרמן־פלדינו עזבה את ניהול הסדרה אחרי שש עונות, ולא הייתה שם בסוף המאולץ. לפני שנה הגיע טלפון מנטפליקס, היא קיבלה שוב שליטה מוחלטת על התינוק, וייצרה את הבינג' שעזר לאמריקה הליברלית לעבור את חג ההודיה המדכדך בסוף השבוע האחרון.
החידוש של "בנות גילמור" מכסה שנה בחיים בסטאר הולו, בארבעה חלקים בני 90 דקות, שכל אחד מהם מתרחש בעונה אחרת של השנה. מתחילים, כמובן, בחורף. ביום שישי שעבר הגיעו משתתפי הסדרה לפרמיירה החגיגית בלוס־אנג'לס, שם חיכו להם מאות מעריצים, חלקם בקושי זחלו כשהקפה של לוק גלש לעולם.
"כשהסדרה נגמרה ב־2007 לא הסכמתי לקבל את זה", אמרה גרהאם, "הרגשתי שיש עוד כל כך הרבה מה לספר. לורליי היא הנפש התאומה שלי, היא תמיד אופטימית, ואני אוהבת את חוש ההומור שלה ואת העדשה דרכה היא רואה את העולם. זה תפקיד כל כך טוב".
עד כמה משתתפי הסדרה אהבו להיות חלק ממנה אפשר להבין מהעובדה שכולם חזרו לגרסה הנוכחית. כולל מליסה מקארת'י — סוקי, החברה הכי טובה של לורליי — שהפכה לכוכבת על בהוליווד, אבל עדיין מצאה זמן להשתתף בסצינה אחת שכמובן גרמה לגרהאם, איך לא, לבכות. "זה היה לקראת סוף הצילומים וחשבתי שכבר הזלתי את כל הדמעות שהיו לי, אבל מתברר שמצאתי עוד".
כל שלוש אהבות הנעורים של רורי חוזרות גם הן — דין, ג'ס ולוגאן — מה שנותן לאלכסיס בלדל, שהייתה בת 18 כשהחלה לגלם את רורי ועכשיו היא כבר בת 35, הזדמנות להמשיך ולהיקרע בין שלושתם. זו עדיין אותה סדרה מהירה, קלה ושופעת רפרנסים של תרבות פופולרית עכשווית, אבל הפעם יש בה גם טיפה יותר עומק, כולל קרע מורכב בין לולרליי ואמה אמילי (קלי בישופ), בעיקר בשל המוות של ריצ'רד גילמור. אדוארד הרמן, שגילם את האבא, מת מסרטן לפני שנתיים ושרמן־פלדינו החליטה לכתוב את המציאות הזו לתוך הסדרה. איך אומרת גרהאם: ""זה מה שתמיד חלמתי שהסדרה תחזור להיות, וכבר אמרתי שלא יכולתי להפסיק לבכות?"
לילית וגנר
אז מה חשבו המבקרים על האיחוד המרגש? "שלא כמו רימייק או שחזור של סדרות ישנות, שבאים כדי למלא את מזרקי הנוסטלגיה של המכורים הכבדים, 'בנות גילמור' נותן הרגשה שיש הצדקה לאיחוד", כותב ה"הוליווד ריפורטר". אחרי שבעונה השביעית נפרדו מהסדרה הכותבים הקבועים, והיחסים וסגנון השיחה בין לורליי ורורי גילמור השתנה, "'נטפליקס' עשו בחוכמה כשנתנו להם לכתוב ולביים את פרקי האיחוד, כמו גם כששלחו את הפרקים למבקרים מראש כדי לקבל חוות דעת", אומר ה"הוליווד ריפורטר".
ואילו ב"ניו־יורק מגזין" כתבו: "בנות גילמור: שנה בחיים" מספק בכמה רמות. ראשית, הוא מחזיר לחיים את הדמויות האהובות ומעדכן מה קרה להן בינתיים, ממש כמו כנס מחזור של הכיתה, רק בלי הצורך להסתובב עם תווית השם על החולצה. אנחנו ממליצים, כדי לקבל את מלוא ההנאה, לא להתחזר ולצפות בכל ארבעת הפרקים בבת אחת. קחו את הזמן, תיהנו מכל רגע ומכל דמות".
