חווה אלברשטיין, אושיית תרבות שבאמת אין צורך להגדיר, חוגגת 70 ועושה את זה בדרך שהכי מתאימה לה: עם "הירושה", שיר ראשון מתוך אלבום חדש שייצא בדצמבר. "זהו, גם אני בת שבעים", היא צוחקת, "והכנתי לעצמי מתנה נהדרת ליום הולדת — דיסק חדש ובו עשרה שירים חדשים שאת כולם הלחין ערן ויץ לטקסטים שונים ומגוונים, חלקם מקוריים וחלקם מתורגמים מלדינו ומיידיש". קוראי "ידיעות אחרונות" מוזמנים לצפות באופן בלעדי בקליפ ולהאזין לשיר החדש לפני כולם באפליקציית "ידיעות אחרונות". "מה קיבלתי מאמי / המזג הגועש / ולזעוק מכאב / ולשתוק מאש", שרה אלברשטיין.
את עדיין מתרגשת עם כל שיר חדש שיוצא לך?
"ההתרגשות לא נובעת מהשיר החדש אלא מהחידוש בשיר. עוד שיר חדש, זאת שגרה אלא אם יש בשיר איזה חידוש. בכתיבה, בעיבוד, בשירה. לפעמים אלו דברים שרק אני מבחינה בהם. מכאן נובע הריגוש".
אז זו באמת מתנת יום הולדת?
"זאת המתנה הכי מקורית שיכולתי לבקש לעצמי לכבוד התאריך העגול הזה. עשרה שירים חדשים. לא יכולתי לצפות מאף אחד למתנה כזאת. הדיסק הוא מעין סיכום עבודה עם הלהקה שמופיעה איתי זו השנה השמינית ברציפות: אבי אגבבה (תופים), עובד אפרת (בס, הפקה), ערן ויץ (גיטרות) שמנגנים גם באלבום והם שותפים מלאים להפקה והעיבודים. הצליל בדיסק מאוד קרוב למוזיקה שעליה גדלנו. הרבה גיטרות, הרבה קולות ולמעשה באלבום הזה הפכנו ללהקה של ממש. לא רק זמרת ונגנים, ויש בזה סיפוק רב".
אחרי כל כך הרבה שנים, עדיין חושבת על דברים כמו איך הקהל יקבל את השיר?
"כמובן שיש סקרנות לקבל תגובות על עבודה חדשה אבל אין פאניקה. החלק הנפלא הוא בעבודה עצמה. אחר כך? מי יודע".
כשאת מקליטה שיר, יש לך תחושות בטן לגבי האם הוא יהפוך ללהיט?
"לא היו לי הרבה להיטים בחיי. השירים שלי בדרך כלל צריכים את הזמן שלהם לגדול ולהתקבל. אני יודעת שהזמנים השתנו והיום הכל קורה או לא קורה מיד אבל אני מאחלת לשירים שלי בכל זאת הקשבה אחרת".
איזו מוזיקה את אוהבת לשמוע בימים אלה?
"אני אוהבת לשמוע את מה שאהבתי תמיד. פול סיימון, מארק נופלר, הרבה זמרי ג'אז ובלוז קלאסיים. מדי פעם צונח עלינו מטאור כמו איימי וויינהאוס, ונמוג לצערי. מבחינת מוזיקאים ישראלים יש הרבה, קצרה היריעה".
