עכשיו, כשיש לה טבעת אירוסים נוצצת על האצבע, בת־אל תבורי מעזה לראשונה בחייה להפנות להורים שלה, שימי ואביבה תבורי, שאלות שעד עכשיו היא שמרה בבטן. למשל: "למה התגרשתם?"
"בעבר, כשהצגתי את השאלה הזו לאבא שלי, הוא נהג להתבדח", היא מספרת. "אבא אמר לי, 'לפני שאת מתחתנת תבדקי טוב־טוב ממי את מתגרשת'. הוא טען שככה זה בחיים. מתאהבים, מתחתנים, בהתחלה יש סערה גדולה ואחרי כמה שנים נשחקים ומשתעממים ומתחילים לריב על כסף ועל מי ישמור על הילדים ואז פוזלים החוצה ומחפשים ריגושים חדשים. אבא אמר שאין דבר כזה 'חתונה לנצח'. הוא גם טען שחבל לבזבז כל כך הרבה כסף על חתונה גדולה באולם ועל שמלה לבנה. הוא הטיף לי, 'תתחתני ברבנות, ואת הכסף של הצ'קים תשקיעי בעתיד שלך'. אבל עכשיו הוא מדבר אחרת".
בעקבות הנישואים ליהודית באומן?
"כנראה. לדעתי הוא מצא אצלה יציבות וחמימות. ואולי זה גם בגלל הגיל. אבא כבר עייף מהמרוץ אחרי נשים וריגושים. בכל מקרה, אני שמחה שהוא השתנה. עכשיו אנחנו קרובים אחד לשני אפילו יותר מתמיד".
בת־אל (25) היא הבת היחידה בין שבעת הצאצאים שתבורי הביא לעולם ממערכות היחסים הרשמיות הקודמות שלו, והיא לדבריה היחידה שממשיכה לשמור איתו על קשר הדוק וחם גם אחרי שהקשר עם באומן הפך לאייטם הרכילותי הלוהט של השנה. בניגוד לרבים מאחיה, שיצאו בגלוי נגד הנישואים לבאומן וסיפקו לתקשורת שפע של כותרות, בת־אל התייצבה במסיבת החתונה ולקחה על עצמה את תפקיד המגשרת והמפשרת, בשאיפה להגיע לסולחה משפחתית.
"זה יקרה", היא אומרת, "זה רק עניין של זמן. כרגע כולם פגועים. אבא נפגע מזה שהבנים שלו לא מפרגנים לו ולאשתו, והאחים שלי נעלבו מזה שאבא פתח דף חדש בחיים שלו, כאילו על חשבונם".
וזה לא על חשבונם?
"כולנו התרגלנו להיות יותר מדי בתחת של אבא, סליחה על הביטוי, ולא קל להתרגל לעובדה שעכשיו אבא קצת מרוחק. אבל זה מה שיש, זה אבא שלנו לטוב ולרע, ולדעתי כולנו צריכים לכבד אותו ואת הבחירה שלו. אם טוב לו ככה אז סבבה — ויאללה, תתקדמו. למה לבזבז כל כך הרבה אנרגיה על מריבות? הוא כבר בן 63, לא צעיר, ואני בטוחה שאם יקרה לו משהו, חס וחלילה, האחים שלי יאכלו את עצמם על זה שלא התפייסו איתו. אני מנסה להיות שרת החוץ כדי ליצור שלום, אבל הם קשים. גם אבא וגם האחים. לא מזמן, בראיון לטלוויזיה, אבא סיפר שכשהוא שומע ברדיו שיר של בן־אל הוא מעביר תחנה, אז ברור שבן־אל נפגע נורא וכל הבלגן התחיל מחדש. לפעמים צריך לשמור על הפה".
מאמצי התיווך שלה עוברים דרך שיחות נפש שהיא מנהלת עם אחיה וגם באמצעות קבוצת הווטסאפ של שבעת הצאצאים הנקראת "שמשונים קטנים". "בהתחלה כתבתי בה כל יום, עד ששמתי לב שזה מכניס אותי לדיכאון", היא מספרת. "גם הארוס שלי, חן, העיר לי שאני צריכה להתרכז יותר בחיים הפרטיים שלי. אבל אני לא יכולה לוותר. הוא הציע לי נישואים בינואר. קבענו את החתונה ליוני, בעוד חצי שנה, בגלל שאני מקווה שעד אז הרוחות יירגעו וכולם יובילו אותי לחופה".
"כולם" כולל יהודית באומן־תבורי?
"אבא הודיע לנו שהוא ויהודית זה אותו הדבר, ושמי שרוצה אותו חייב לקבל גם אותה, אז ברור שהיא תהיה מוזמנת. כבר עכשיו היא עוזרת לי בהכנות והיא מקסימה, אין לי שום דבר נגדה. מצד שני, למה שהיא תוביל אותי לחופה? יש לי אמא מהממת".
משפחה אחת גדולה
קבוצת "שמשונים קטנים" מונה, כאמור, שבעה צאצאים. שלושת הראשונים — אלירן (32) מורה למוזיקה, אריאל (30) שחזר לפני שבוע משהות ממושכת בארה"ב, ודניאל (29) מוזיקאי — נולדו לתבורי מנישואיו לג'ניפר האמריקאית. בת־אל ובן־אל (24), הכוכב הכי לוהט במוזיקה הישראלית היום, נולדו מנישואיו השניים לאביבה. ממערכת היחסים שלו עם אסנת יש לה עוד שני אחים: אוראל (19) ואלעד (17). "אבל אצלנו אין אחים למחצה", מדגישה בת־אל, שעובדת כמנהלת אדמיניסטרטיבית במשרד המתמחה בהדפסת מוצרי פרסום ומתגוררת בחולון. "זה הרבה בזכות אבא. גדלנו ביחד, משפחה אחת גדולה. אצל אבא אין יחס מועדף".
קיבלת עדיפות בתור הילדה היחידה בין הבנים?
"אבא אוהב אותי בלי קשר לזה שאני הבת היחידה שלו. הוא לא נתן לי מעמד של נסיכה. אבל הוא קשור מאוד לבנים בגלל שהם עוסקים במוזיקה וזה תחום שאף פעם לא קרץ לי. אני מה־זה ביישנית".
היא הייתה בת שנה כשהוריה נפרדו. "אמא שלי, אביבה, התחתנה בגיל 16, בגיל 17 הביאה אותי לעולם ואחרי שנה את בן־אל, שאני קוראת לו בן. אמא סיפרה שאבא בחר לנו את השמות האלה ושהיא לא התערבה. אחרי הגירושים היה לה קשה מאוד עם שני תינוקות, אז עברנו לגור אצל סבתא בראשון־לציון. אבא היה אז בתקופה של נסיעות. שנתיים בחו"ל וכמה חודשים בארץ. דיברנו איתו בטלפון ובכל פעם שהגיע לביקור זה היה וואו. המזוודה שלו הייתה מלאה במתנות".
דיברת עם אמא על הפרידה?
"בטח. והבנתי אותה. היא התחתנה בגיל צעיר מדי, כשעוד לא ידעה שום דבר על החיים, ואבא יצא בלילות, גם להופעות וגם לבילויים. הם לא הסתדרו, זה לא התאים. לימים אמא התחתנה עם הכדורגלן עופר טלקר. בן ואני גרנו איתם בראשון בבית שנראה כמו מיני־ארמון. מהנישואים שלה עם עופר יש לי שתי אחיות: תום (14) וזואי (11), אבל בסוף גם ממנו אמא התגרשה. אני חושבת שהבחירות שלה לא היו נכונות. שני הבעלים שלה היו בליינים, והיא אוהבת לשבת בבית, בשקט שלה".
כבר ביסודי גילתה בת־אל שזה לא כל כך פשוט לשאת בתואר בתו של שימי תבורי. "הילדים בכיתה ובשכונה רצו אחריי וקראו לי 'בת־אל עיניים גדולות'. בן צעק עליהם שיפסיקו, הוא תמיד הגן עליי, פעם הוא פוצץ במכות מישהו שהתחיל איתי. הוא לא נעלב מזה שקראו לו 'בן־אל עיניים גדולות', אבל לי זה ממש הוריד את הביטחון העצמי. גם לא אהבתי את זה שילדים שרו לי 'לילה בלי כוכב'. כולם שאלו אותי, 'למה את לא שרה?' ואבא דחף אותי, 'לכי למקהלה'. הרגשתי שמצפים ממני לעשות דברים שאני לא רוצה ולא יכולה לעשות. ניסיתי להסביר שאני היחידה שלא ירשה את הקול שלו".
וזה נכון?
"ברור שאני יודעת לשיר, אבל לעמוד על במה? זה לא בשבילי".
בן־אל היה בן 16 כשהחליט לעזוב את המיני־ארמון של אמו. "אין לי מושג למה", אומרת אחותו הגדולה. "אבא בדיוק קנה בית גדול בבית־דגן, ובן עבר לשם. חשבתי שאחרי שבוע הוא יחזור לאמא, וכשהוא לא חזר הבנתי שטוב לו שם. הרגשתי מאוד בודדה בלי בן, אז אחרי כמה חודשים גם אני עברתי לאבא. חששתי שלא אסתדר מבחינה חברתית, אבל למזלי נשארתי באותו התיכון, מקיף י' בראשון־לציון".
איך הגעתם לבית הספר?
"בית־דגן זה צומת מרכזי, אז אבא אמר לנו להסתדר באוטובוס. לפעמים הוא נתן לנו כסף למונית. הוא לא אחד שמתעורר בשבע בבוקר".
הוא הכין לכם סנדוויצ'ים לבית הספר?
"ברור שלא, אבל זה היה בסדר. גם אמא לא הכינה לנו סנדוויצ'ים. אם בן ואני קמנו מספיק מוקדם הכנו לעצמנו, אבל זה לא קרה הרבה פעמים. בן אהב לישון וצעקתי עליו שיקום כבר בגלל שאנחנו מאחרים. בדרך כלל קנינו קרואסון במכונות שבבית הספר או חטיפים. גם ארוחת צהריים לא קיבלנו. ליד הבית של אבא הייתה מכולת עם חשבון פתוח אז בן ואני קנינו מה שהתחשק לנו. אמא צילצלה אלינו כל יום לבדוק איך אנחנו מסתדרים. העובדה שגרתי עם אבא לא פגמה בקשר שלי איתה. רק עם אמא יכולתי לדבר על בנים וכאלה".
היא לא הייתה "מהתלמידות החכמות", הגדרה שלה. "ביסודי הייתי תלמידה ממש טובה, בתיכון התחלתי למלצר כי רציתי שיהיה לי קצת כסף משלי וזה פגע בציונים. חזרתי מהמסעדה בשעה מאוחרת והיה לי קשה לקום בבוקר. אז הזמינו את אמא לשיחה, אמרו לה שאני חייבת לקחת את עצמי בידיים וזה מה שעשיתי. גמרתי מגמה עיונית".
איך ראית את העתיד שלך?
"בתיכון הייתי ממש־ממש רזה, בזכות אמא שתמיד אמרה לי, 'תשמרי על הגוף שלך', ורציתי להיות דוגמנית. בתחרות 'נסיכת הבאר' שנערכה בקניון בראשון־לציון, לקחתי את המקום השני. צעדתי על המסלול כמו גדולה, אבל כשהתגייסתי ויתרתי על זה. בתחילת השירות היה לי קשה נורא. כל בוקר נסעתי באוטובוס שעה וחצי עד לבסיס, היה לי תפקיד של 'כלבויניקית' והשתעממתי נורא. ישבתי שעות וחיכיתי שמישהו ימציא לי עבודה. באסה. צברתי מלא ריתוקים, בכיתי לאבא שיעביר אותי והוא באמת עזר לי בזה. הוצבתי בצריפין, חמש דקות מבית־דגן, בתור פקידת לשכה, וכשהשתחררתי עשיתי עבודה מועדפת בתחנת דלק".
תידלקת?
"לא, אמרתי 'עד פה', התנאי שלי היה שאני עובדת בחנות, בקופה. אחר כך התחלתי לחפש עבודה כמו כל בחורה שצריכה לפרנס את עצמה. מי שהיה אז בן הזוג של אמא סידר לי עבודה בדיוטי, אבל לא הסתדרתי עם המשמרות. עברתי למשרד של אולם אירועים בנס־ציונה עד שהוא נסגר והבנתי שבתחום הזה אני טובה. אני יודעת לתקתק משרד".
ולימודים?
"חשבתי על זה, אבל זה לא יצא ועכשיו כבר מאוחר מדי. יותר חשוב לי להתחתן ולהקים משפחה. דווקא בגלל שגדלתי איך שגדלתי, חשוב לי להשקיע בנישואים".
הכרת את הנשים שנכנסו ויצאו מהחיים של אבא?
"לא את כולן. לכל אחד מאיתנו היו חיים פרטיים. בחדר השינה של אבא יש שירותים ואמבטיה ומקרר, וגם בחדרים של בן ושלי היו שירותים צמודים, אז כמעט לא קרה שנכנסתי למטבח וגיליתי בו אישה זרה. כשזה קרה אבא אמר לי, 'תכירי'. אף פעם לא התערבבתי לו בעניינים. אבא תמיד אמר, 'נשים זה עם קשה'. ברור שבמשפט הזה הוא לא צודק. לא כל אישה מסוגלת לחיות עם גבר שחי בלילות. אני, לדוגמה, לא הייתי מסכימה".
התחילו בלייקים
כמו כל בני המשפחה, היא עקבה מקרוב אחר הפריצה של בן־אל. "ידעתי שהוא יגיע רחוק", היא מגלה. "בתיכון, בן יצא עם אבא להופעות ושר איתו. אני לא הצטרפתי אליהם כי העדפתי לצאת למסיבות עם חברות. בן ניסה לשיר במזרחית, כמו אבא, והגיע למסקנה שיש מיליון זמרים מזרחים. הוא סיפר לי שפגש את סטטיק והשמיע לי את השיר הראשון שלהם, 'דובי גל'. הוא פחד מההשקעה הכספית במשהו שנשמע כל כך חדשני, ואבא דווקא פירגן לו. הוא אמר לו, 'תעשה מה שאתה אוהב'. כשהמזל של בן נפתח הוא עבר לדירה שכורה ביהוד החדשה ולפני שנה גם אני החלטתי לעזוב".
למה?
"די, מספיק, כמה זמן אפשר לחיות על חשבון אבא? הקניות היו על אבא, הסלולריים על אבא, האוטו על אבא. שנינו הגענו למסקנה שהגיע הזמן להפוך לעצמאיים. גם המזל שלי נפתח מאז ששכרתי דירה. הכרתי בפייסבוק את חן דוסתכאם שעובד כסוכן קוסמטיקה בעסק של הוריו. התחלנו לעשות לייקים אחד לשני. כשהכרנו הייתה לו בת זוג, הוא עזב אותה בשבילי, ובהתחלה זה החמיא לי נורא, עד שנכנסתי לסרט של חרדות. אמרתי לעצמי, 'אם הוא עזב מישהי בשביל אחרת, מי מבטיח לי שהוא לא יעזוב גם אותי?' החלטתי לא לפתח ציפיות. יהיה מה שיהיה".
בינואר השנה, כשחגגה את יום הולדתה ה־25, דוסתכאם הפתיע אותה. "חזרתי מהעבודה, באותה תקופה גרנו אצל הוריו, וגיליתי שכל הדירה מלאה בבלונים. חשבתי שהוא עשה לי מסיבת הפתעה ליום ההולדת, אבל כשראיתי את אבא ויהודית יושבים בפינה קלטתי שזה הולך להיות משהו אחר. ואז חן כרע ברך, כמו שצריך, והציע לי נישואים. אחרי שזה קרה סיפרו לי שאבא הגיע להורים של חן עם פרצוף אדיש. כולם שאלו אותו, 'אתה לא מתרגש?' והוא ענה, 'אתם יודעים כמה זוגות כבר חיתנתי? אני אחד שלא מתרגש משום דבר'. אבל כשניגשתי לאבא אחרי הצעת הנישואים ראיתי שהעיניים שלו אדומות. הדמעות חנקו אותו וכולם צחקו עליו, 'אתה לא מתרגש משום דבר, אה?' זה היה קטע מצחיק".
יש לך חרדות מהאפשרות שהוא יבגוד בך?
"אבא תמיד אמר לי שכל הגברים אותו הדבר, אז הכנסתי לי לראש שזה להפך, שלא כל הגברים אותו הדבר. לפני שהכרתי את חן הייתי בקשר שנגמר בגלל שהייתי יותר מדי חשדנית, ולא רציתי שהקשר שלי עם חן ייהרס בגלל החשדנות המוגזמת שלי. הוא נשבע לשמור לי אמונים ואני מכריחה את עצמי להאמין שהאהבה שלנו היא לתמיד".
כמו אצל אבא ויהודית?
"אני לא נכנסת להם לחיים. לפני יותר משנה, כשעוד גרתי עם אבא, בן ואני שמנו לב שהוא לא חוזר הביתה כל לילה. זה נראה לנו מוזר בגלל שעד אז הוא תמיד חזר לישון בבית, לא משנה באיזו שעה. מתוך דאגה שאלנו אותו מה קרה והוא אמר, 'הכרתי מישהי רצינית'. אחרי כמה זמן פגשתי אותה בבית שלנו. ישבנו לקפה, דיברנו קצת, תמיד הייתי נחמדה לחברות של אבא. ייאמר לזכותו שהוא תמיד הביא בחורות חמודות. בכל פעם שהוא הכיר לי מישהי חדשה, ישר לקחתי את המספר שלה והתחלתי להסתמס איתה, בקטע של כבוד לאבא. אבל ביני לבין יהודית היה קליק. לא הפריע לי שהוא עבר לגור אצלה. זכותו. אבל האחים שלי הרגישו קצת מוזנחים. הם התרגלו שאבא מצלצל אליהם ופתאום הם היו צריכים לצלצל אליו".
את מבינה אותם?
"מה זה משנה מי מצלצל למי? כולנו גדולים, לכל אחד מאיתנו יש חיים פרטיים, אז יאללה, מספיק".
חלק מהאחים שלך טענו שיהודית "כישפה" אותו.
"אני לא מאמינה בכישופים. אני מאמינה באהבה. לכן התעקשתי ללכת לחתונה שלהם. מגיע לאבא שמישהו מהילדים שלו יהיה שם".
איך הגבת כשיהודית ואבא שלך חשפו, עוד לפני החתונה, שיש להם בת משותפת – קארין?
"אני לא מתעסקת במה שהיה או לא היה ביניהם לפני 30 שנה. זה לא ענייני. בשלב הזה אני לא מחפשת אחים אבודים. יש לי מספיק אחיות ואחים מכל הצדדים. אבל אם אבא ויהודית יגידו לי, 'קארין היא אחותך', אני אקבל אותה כאחות חדשה. לא אכפת לי לקרוא לה 'אחותי' אם זה מה שישמח את אבא".
היא דומה לו?
"כולם אומרים שיש לה עיניים גדולות כמו של אבא, אבל לדעתי זה בגלל שהיא כל כך רזה. האמת? אני לא כל כך אוהבת לבקר בדירה של אבא ויהודית ביהודה המכבי, אף פעם אין שם חניה, וגם יש לי הרגשה שקארין מסתכלת עליי בקנאה בגלל שאני רזה טבעית. אני מעדיפה שאבא ויהודית יבואו אלינו, והם באים. הם גם באים לבקר אצל ההורים של חן. אמא שלו מבשלת אוכל כורדי נהדר שמפצה אותי על כל הארוחות החמות שלא קיבלתי בעבר".
אז עכשיו היא מדמיינת את הוריה, אביבה ושימי, עומדים זה לצד זה מתחת לחופה, ואת אביה שר לה, "בדרך לחופה או במהלך המסיבה, זה לא משנה לי, העיקר שישיר, הוא הזמר הכי טוב בעולם".
יש לך שיר מועדף?
"מה שהוא יבחר. רק לא את 'הבטחנו זה לזו שאם זה ייגמר נגמור את זה יפה'. בחתונה שלי אני לא רוצה לשמוע שיר פרידה". •
