יובל המבולבל, עליך חבל. הילד שלי כבר לא מהופנט, רינת. אולי תשתה כוס מים, דוד חיים. וגם: לא נוטר לך טינה, מיכל הקטנה.
כי כל מפלצות המיני־תהילה האלה מתחילות להסתמן כדינוזאורים בנסיגה; כן, הם שלטו בארץ - ובילדיכם - לאורך עידנים גיאולוגיים, אבל מזונם כאן הולך ומצטמצם לנוכח שינויים אקלימיים והתפתחותו האבולוציונית של זן חדש של אליל ילדים: הכבש ה־17.
כי בראשית היה 'הכבש ה־16' - קלאסיקת ילדים איכותית נצחית, עשויה ביד, תפירה עילית, גפן־ברוזה־רביץ־רכטר במיטבם. המשך לא בא. הכבשים הפסיקו לצרוח. עולם הפקות הילדים נכנס למקרר תעשייתי עם עליית יובל המבולבל ותואמיו. לא שאני מתלונן, יובל ורינת עשו את העבודה ככל שזה נוגע לייצור קונפקציה של להיטים ופרצופים שעינגו ילדים ונטעו פחד ומורא בלב מבוגרים - ועכשיו, במפתיע, משום מקום, הכבשים חוזרים.
זה התחיל עם 'ענן על מקל', הפקת האיכות המהורהרת של עידן אלתרמן וירדן בר כוכבא סביב שירי עמלי של רינת הופר - אירוע מצומצם, לב־תל־אביביש, שכבש במפתיע לא מעט חלקי ארץ נוספים. וזה ממשיך והופך לגל של אלבומי ילדים המבקשים להגיע ממחלבה קטנה עם תו תקן איכותי. 'ילדי בית העץ' חוזרים עם אלבום כפול והופכים לסדרה בחינוכית; 'ריח של חלומות' מפגיש את דנה עדיני ואלון עדר עם המילים של דנה דובדבן ומשלב שירים וקטעי הקראה קצרים א־לה הכבש ("כשאנחנו חוזרים הביתה מאוחר, אני עוצמת מהר את העיניים, כדי שאבא יחשוב שנרדמתי, וייקח אותי על הידיים"); 'שירים לעמליה' - מי אמר עמלי - הוא הפרויקט המתוק של אלון נוימן, עלמה זק וגיא לוי למילים של דפנה בן־צבי; 'פלא' הוא פרויקט הילדים של עלמה זהר; ו'האוצר - המסע לארץ הכל ייתכן', הוא פרויקט חמוד של יוסי מרשק, דנה ברגר ואלון עדר (שוב אתה!) על שני ילדים שלא רוצים להתבגר.
בקיצור, אם רק תרצו, לא תהיה שבת אחת בזמן הקרוב שבה לא תוכלו לקחת את הילדים להופעת איכות מצומצמת שלא תסבול מעודפי המסחרה, השבלוניות, הפמפום הטלוויזיוני והנוכחות ההמונית המאפיינת את דור היובלים והרינתיות.
אלו בשורות טובות, כמובן, כי הן חוזרות להכיר בקיומה של תודעה ילדותית שאינה בהכרח זהה לכל האחרות. רוב האלבומים האלה - כמו אמם הרוחנית והצמרירית ממספר 16 - מבקשים לפרוט על ניואנסים דקים של ילדות ולוקחים בחשבון גם את הילדים היותר מסוגרים, מסובכים ונוגים. אתם מסתכלים, למעשה, על שוק הילדוטרנטיב.
הסכנה היא, כמובן, שכל הרגישות החדשה הזו תהפוך ליותר מדי, קצת כמו שקרה בשוק ספרי הילדים, שעודף הורים טריים עם גישה למעבד תמלילים הציפו בסיפור־לפני־השינה הכה־ייחודי שלהם. אז בזהירות עם זה, הורים טריים עם גישה לאולפן הקלטות; שחררו את הכבש המוזיקלי שלכם רק כשהוא באמת הכבש שאיתו נרצה להירדם. ליל מנוחה וחלום.
