נראה שראמן הוא האוכל החביב על תושבי טוקיו. בכל רחוב יש עשרות ראמניות, ובכל אחת מהן מוגש ראמן אחר, שכוללת את הפרשנות האישית של הראמן שף. הרעיון הוא ציר מרק עשיר, עם מבחר ירקות, איטריות חלקלקות ודקות ופרוסה או שתי פרוסות דקיקות של בשר, כמעט תמיד חזיר. מדובר בארוחת צהריים מושלמת, קלילה וזולה. נכנסים לראמניה, בוחרים את הגרסה המועדפת עליכם בלחיצת כפתור במכונה האוטומטית, משלשלים את הכסף (בין 400-1000 יין, שהם 16-40 שקלים) ואז מגישים את הפתקית למטבח שניצב במרכזו של הבר, שסביבו יושבים. נסו את כל הגרסאות: יש את הtsukamen שבו הירקות והאטריות מופרדים מהציר המסיך, שמשמש לטבילה, והוא המועדף עלינו, יש את הmenya hanabi שמוגש ללא מרק בכלל, מגיע עם בשר טחון ומערבבים בו חלמון נא. טעים מאוד אבל עבורנו כבד מידי וסותר את רעיון הקלילות. יש גם גרסאות בהן הציר מחוזק ביוזו (פרי הדר יפני אצילי ויקר מאוד, שההתאהבות בו היא מיידית ומסוכנת), ציר על בסיס מיסו ויש חריפים, שיגרמו לכם לרוקן ליפנים את המפיות בדיספנסר.
השניצל היפני, טונקאצו, או בשמו המקוצר קאצו נותן פייט לגרסה הישראלית. טון-בשר חזיר קאצו-מטוגן ומכאן, שומרי הכשרות יכולים להמשיך ולדבוק בגרסה שטוענת שהשניצל של אמא שלהם הוא הטוב ביותר. מדובר בשניצל שמנמן רך וטעים, שמטוגן בפירורי פנקו ונפרס על ידי הטבח, כך שאתם לא זקוקים ליותר מצ'ופסטיקס בשביל להנות ממנו. הסעודה של קאצו היא מסורתית וכוללת כמה מרכיבים חשובים שמגיעים עם השניצל: מגוון רטבים, מרק מיסו, חמוצים יפניים, וסלט כרוב דקיק עם רוטב יוזו. נסו את katsukara בקומה ה-14 של קניון טאקשימאיה. אל תירתעו מהעובדה שמדובר בקניון, זה ממש לא פוד קורט, מדובר במסעדה איכותית ויפה שמגישה את הארוחה לפי כל כללי הטקס.
כבר ביומנו הראשון בטוקיו נתקלנו בדוכן טאקויאקי וסביבו עשרות יפנים שמחכים יפה בתורם לכדורים העגולים והמושלמים האלה, שיוצאים ממגשי קייק פופס ענקיים ועליהם נמזגים תוספות. מדובר בכדורי בצק חמים ומלוחים שבתוך כל אחד מהם מוטמנת פיסת תמנון. הטאקויאקי הקלאסי מגיע עם רוטב מיונז וברביקיו מתוק, ולזה תוכלו להוסיף תוספות של בצל ירוק, שבבי דג ועוד. זה אוכל רחוב קלאסי, מחירו סביב 500 יין (20 שקלים) והיפנים קרועים עליו.
ארוחת שאבו שאבו יפנית היא ארוחה שמורכבת ממבחר ירקות, טופו, פטריות ובשרים. הכל מוגש חי למרכז השולחן והסועדים מבשלים לעצמם את המצרכים בתוך סיר ענק של ציר, ואז טובלים ברטבים טעימים ואוכלים בליווי אורז יפני. היפנים נוהגים לאכול את זה כארוחה משפחתית ביתית, אבל אפשר גם למצוא מסעדות שמגישות ארוחות שאבו שאבו, שכיף מאוד לחלוק עם מספר אנשים.
ברור שאם אתם ביפן תאכלו גם סושי, הסושי פה נפלא, וההפתעה היא שהוא הרבה יותר פשוט מאשר זה שמוגש בארץ. לא תמצאו פה "ספיישלים" כמו בישראל, לא רולים מרובי תוספות, עטיפות וקישוטים. פה אוכלים כמעט אך ורק ניגירי, שהן פיסת אורז ועליהן פיסת דג. בין האורז לדג ישאלו אתכם אם למרוח מעט וואסאבי לתוספת חריפות, ולצד הסושי יגישו לכם סויה. ביי ביי טריאקי, סו לונג ספייסי מיונז. המסעדות מתחלקות לשני סוגים: סושי על מסוע kaiten zushi שהיא אופציה זולה וכיפית, בה יושבים על הדלפק ומערימים צלחות שנראות לכם טעימות, וסושי בהזמנה, שהוא קצת יותר יקר אבל עדיין זול בהרבה מהארץ, בו תוכלו לבחור מתפריט אינספור פריטים ואפשרויות, ולהבין שאיכות פירות הים והדגים היא שהופכת את הסושי למעדן מלכים, שלעולם תתגעגעו אליו.
בטוקיו לא תמצאו סופרמרקטים ענקיים, הם מרוחקים יותר ומרכזי העיר מרושתים ב"קונביני" שהן חנויות נוחות שם אפשר להצטייד בחלב, לחם וירקות אבל גם במגוון עצום של חטיפים, אוכל מוכן ומשקאות. "סבן אילבן" "פמילי מארט" ו"לוסון" הן הבולטות בהן, וכיף לעבור שם לקראת ערב ולהצטייד בחטיפי לילה לחדר המלון או דירת האייר בי אנד בי שלכם. נסו את המגוון המטורף של המשקאות הקלים, מיץ בטעם יוגורט או פחית קפה חמה ואל תחמיצו את ה"אוניגירי" שהוא מן סושי, אורז עטוף אצה בצורת משולש גדול, עם מילוי של טונה, סלט טונה, שזיף מיובש או סלט אצות. ככל הנראה לא תדעו מה המילוי שמחכה לכם בפנים, כי זה כתוב ביפנית, אבל כולם טעימים. זה זול וטעים.
התה הירוק היפני (מאצ'ה) לא דומה בכלום לתה הירוק שאניה בוקשטיין שותה פה על שלטי חוצות, מדובר בטעם נרכש, והתחושה היבשושית שהוא משאיר בפה הוא משהו שצריך להתרגל אליו. ברגע שהתרגלתם, הרווחתם. בכל בית אוכל כמעט, מגישים אותו חינם לגמרי (וגם מים קרים, הידד!) בשיטת שתה כפי יכולתך והוא סיומת נפלאה לארוחה. היפנים שרופים עליו ועושים ממנו גם אינסוף קינוחים. הם מגישים אותו בתוך מאפים, עוגיות, מקרונים וגלידות. רוצים להתחיל בקטנה? גשו לסטארבקס ובקשו את ה"מאצ'ה לאטה" שלהם, זה כמו האייס קפה הברדי שלנו, רק בגרסת התה ובירוק זוהר. הם מקשטים אותו בקצפת, ואחרי השלוק הראשון שמרגיש מוזר, לא תשימו לב איך חיסלתם את כל הכוס.
כן, אני יודעת שכבר טעמתם גיוזה, אבל רק אחרי שתטעמו את הגרסה היפנית, עם הבצק הדק והעדין כנייר, תבינו כמה טעים זה יכול להיות. אנחנו מצאנו ראמנייה ליד הבית שהגישה שש גיוזות כאלה, במילוי בשר ב-200 יין (8 שקלים). מבחינתנו, היינו מקפיאים כמויות, מחביאים במזוודה, וחיים עליהם פה חודשים.
יש מגוון מזללות שמתמחות בטמפורה, ותזהו אותם לפי התמונות שבחוץ. ירקות, דגים ופירות ים מטוגנים בבלילה התפוחה והנהדרת הזו ומוגשים עם קערית אורז ומרק מיסו לאיזון השומניות. זה זול, טעים ומשמין ביותר. מי הבטיח לכם שתרזו ביפן?
ה"דיפצ'יקה" היא קומת המזון של כל כלבו יפני. היא ממוקמת בדרך כלל בקומת המרתף של הכלבו והיא חלום של כל פודי באשר הוא. מוכרים כאן מאפים ועוגות, סושי ואוכל מוכן לפי גרמים, דגים וסנדוויצ'ים, והכל באסתטיקה אלוהית וחסרת פשרות. בהמלצת ליאת לופט מוריטו, ישראלית שחיה ביפן ועורכת סיורים קולינאריים בעיר, הגענו לקומת הדיפצ'יקה של הכלבו מיצוקושי שנמצא בגינזה. אחרי שעה של סחרור חושים כל אחד מאיתנו החליט סוף סוף מה לאכול: הוא בחק ספוקאצ'ה דקיקה וארוכה עם רצועות נקניק שינקין ופולי סויה ירקרקים, אני אכלתי מגש ניגירי מושלם ויחד קינחנו בפחזנייה מדהימה מלאת קצפת וערמונים מסוכרים. את הכבודה שנארזה לכבודינו כאילו היתה תיק צד בשאנל, לקחנו לקומת המרפסת, שם אפשר לשבת מול הנוף המרהיב ולאכול. העובדה שהשעה היתה 11 בבוקר, לא הפריעה לאף אחד.
חווית היאקיטורי גם היא חוויה שאסור לכם לפספס. זה יכול להיות בר שבמרכזו מוצב גריל עצום עליו נצלים אינסוף שיפודים, או גריל קטן שיונח על שולחנכם ואתם תהיו אלו שתצלו את האוכל שלכם לבדכם. בגזרת הבשר, היפנים חובבים חלקי פנים כמו כבדי עוף ולבבות בקר, ומי שמוצא את עצמו ב"אווזי" ירגיש בבית, ומבחינת פירות ים, תוכלו לקבל צדפה ממולאת בבשר סרטנים נפלא עם בצל ירוק שתעמוד על הגריל ותיצלה במדויק. בירה יפנית צוננת, ואתם מסודרים
מדובר בקינוח אלוהי שהיפנים עומדים בשבילו בתור, המקום לו כמה סניפים מכין רק קינוח אחד: הזאקו – קרוקונט דקיק וארוך מצופה שקדים פרוסים וקלויים שלתוכו מחדירים קרם וניל עדין. זה חם וטעים ומושלם. אל תחמיצו
Zakuzaku.co.jp
הקארי היפני לא נראה טוב, אבל כאחד המאכלים הפופולאריים ביפן, שווה לכם לנסות ולטעום אותו מדובר במנת אורז שלצידה רוטב חום אדמדם ועליו מוגשות תוספות לפי בחירתכם: שניצל קאצו, ביצה רכה, לביבות גבינה או טמפורה. אפשר לבחור את רמת החריפות של הקארי וכדאי להתחיל מהדרגה הבינונית.
שני סוגי אטריות קלאסיים שכדאי לעמוד על טיבן: אודון הן אטריות חיטה ארוכות ועבות מאוד, שהולכות נפלא בתוך מרק. רשת hanamaru (תזהו אותה על פי הלוגו: פרח בשחור לבן) שפרוסה ברחבי יפן מגישה אטריות אודון נהדרות וזולות. אטריות סובה הן אטריות מקמח כוסמת. הן דקיקות בהרבה ומרקמן גס. הן מוגשות בתוך מרק או קרות עם קערה לטבילה. אזור מפורסם במסעדות הסובה שלו הוא רובע chofu בטוקיו.
הבנטו הן קופסאות אוכל המיועדות לטייק אווי, והן מציגות לראווה את היכולת המופלאה של היפנים להגיש לכם אמנות דרך האוכל. ארוחת בנטו מסורתיתת מורכבת מארבע עשיריות אורז, שלוש עשירית של דג או בשר, שתי עשיריות של ירקות מבושלים או חיים ועשירית בודדת של חמוצים או קינוח. חפשו אותן ובחרו את היפפיות שבהן, צלמו לאינסטגרם ואז תפתחו ותגלו שלמרבה הפלא, הן גם טעימות נורא.
