אלה לא ימים קלים לנו, העיתונאים. אנחנו מוצפים בשאלות ובתהיות מצד קוראים נאמנים. מצד אחד, אנחנו זוכים לשבחים ולמחמאות על הטיפול בפרשת מוזס־נתניהו בשבוע האחרון. הרי העיתון לא הסתיר כלום. הוא חושף את הגילויים, וכותבי הטורים לא היססו לכתוב על העניין, כל אחד מזווית הראייה שלו. מצד שני, כל ערב מופיע גיא פלג מערוץ 2 עם ציטוטים חדשים מתוך השיחות, והתהיות רק גדלות. אתמול בערב הופיעו שמות של כמה מהכותבים הבכירים, ומחר, מי יודע, אולי יופיעו שמות חדשים. והשאלות ממשיכות לזרום. יש שאלות קטנוניות, משמיצות ועלובות. הן לא ראויות לתגובה. אבל יש גם שאלות רציניות.
כך שתרשו לי, קוראות וקוראים, לספר לכם משהו. אנחנו נבוכים בדיוק כמוכם. פתאום צצים כל מיני סיפורים מן העבר, שאין בהם שמץ אמת. חבורה של אנשים קטנים, ביניהם כותבים שעזבו את העיתון, מנסה להיכנס לתפקיד החושפים והגיבורים. אחד מהם, למשל, עזב את "ידיעות אחרונות" בנסיבות מביכות. אני יכול "להכניס" לו עכשיו. הוא יובך. אבל אין לי שום עניין להיכנס לחשבונות הללו. כתבתי הרבה מאוד נגד עיתונאים בשנים האחרונות, אבל זה היה לגופם של דברים. לא לגופם של עיתונאים. הפיתוי קיים ועומד. אני רק בן־אדם. והשעה לא קלה. אבל לא אלך לכיוון האישי.
צריך גם להזכיר לעיתון "הארץ", שמנהל קמפיין נגד “ידיעות אחרונות”, את העובדה שבמשך שנים הוא שיתף פעולה עם תופעת "ישראל היום", משום שהדפיס את החינמון. הכסף קנה לא רק שתיקה, אלא אפילו תמיכה. האם המומחים לתקשורת לא הבינו שמשהו לא תקין? האם לא הבינו שהאנומליה שנוצרה תפגע באופן אנוש בעיתונות? מה פתאום. רובם הרי בעלי ברית של "הארץ", אז גם הם שיתפו פעולה. הם אפילו מצאו הצדקות לקיומו של החינמון. הצעת החוק של איתן כבל הייתה הדבר הנכון בנסיבות שנוצרו. היא לא נועדה לשלול את קיומו של עיתון ימני. היא נועדה לעצור את התהליך של הרס העיתונות. אבל הם שתקו. צבועים שכמותם.
נשאלתי שוב ושוב בימים האחרונים אם העובדה שעברתי לעיתון, אולי בתקופה שבה נוהלו השיחות, מעידה על כך שאני בעצמי ה"שוחד", או ההקדמה ל"שוחד". ובכן, למרות הביקורת, לפעמים נוקבת, שפירסמתי בעבר על נתניהו, עוד לפני כניסתי ל"ידיעות אחרונות", ידוע לי שהוא אמר עליי דברים טובים. ופה ושם, צריך להודות, אנחנו אפילו בקשר. הגילוי הזה רק מגדיל את החשד כלפיי. אלא שהאיש הבכיר מתוך המערכת שפנה אליי כדי שאכתוב ב"ידיעות אחרונות", עשה זאת בשנים האחרונות יותר מפעם אחת. לפני שנתיים וחצי, על רקע התמוטטות מעריב, זה אכן קרה.
אבל הסיפור לא אישי. הסיפור הוא של מאות עורכים ועיתונאים שלא היו שותפים לשום דבר. וכדאי לשים לב לדבר נוסף: אפילו לפי מה שנחשף אתמול בערב, היה ברור למו"ל העיתון שהוא לא יכול להשפיע על כותבי המאמרים. הם היו ונותרו עצמאים לחלוטין. זה לא אומר שלא היו השפעות אחרות. הרי גם נתניהו, בכבודו ובעצמו, התערב באתר "וואלה". כתבתי על סיפור אחד לאחר שבדקתי את הפרטים, והיו תחקירנים שפירסמו סיפורים נוספים על אותו אתר. בוודאי שיש השפעות ויש התערבויות. לפעמים זה לגיטימי. האם היו גם התערבויות מסוג אחר? יכול להיות.
איך מתמודדים? מה עונים לקוראים שפונים אלינו? בהנחה שהציטוטים שהודלפו נכונים, וסביר להניח שזה המצב, אנחנו צריכים להיות כנים עם עצמנו ולומר: אין לנו תשובות. על תקן של אנשי יחסי ציבור, היינו יכולים לענות על כל שאלה. אבל אנחנו עיתונאים. גם לנו יש שאלות ותהיות. בינתיים, תרשו לנו להודות, אנחנו נבוכים אבל נמשיך לעשות את מלאכתנו בדרך ההגונה ביותר. √
