מילות הפתיחה של "חדשות האוכל של ישראל" היו מניפסט שנועד להצדיק את קיומה של התוכנית. "בשנים האחרונות נדמה שאוכל מקיף אותנו מכל הכיוונים והפך למשהו שכולם מדברים עליו, כל הזמן", הסביר עמית אהרנסון, שמגיש את הרצועה לצד ריטה גולדשטיין. מהטקסט השתמע שהמציאות הזו נוצרה מעצמה: האנושות גילתה תופעה ושמה אוכל, החלה לעסוק בה באינטנסיביות והולידה את הצורך בתוכנית טלוויזיה שתעשה סדר.
אלא שאהרנסון דילג על כמה שלבים מכריעים באבולוציה של אובססיית המזון בישראל. "חדשות האוכל" היא לא תוצאה בלעדית של תהליך תרבותי טבעי, שמתחיל במאכלי העדות ונמשך עד למסעדות הגורמה. באמצע קרו כמה דברים. למשל, האבסת המסך הקטן בתוכניות בישול למבוגרים ולילדים, בריאליטי־מטבחים סוחט דמעות וב"מסעות קולינריים" שרובנו לא נחווה גם בשלושה גלגולי חיים. הכדאיות הכלכלית של כל אלה — בצורת עלויות מוזלות ושת"פים עם תאגידי המזון — עודדה גופים כמו "קשת" לדחוף לנו מתכונים עד שניחנק, ואז לטעון ש"אוכל מקיף אותנו מכל הכיוונים".
למרות שעת השיבוץ הזניחה יחסית, הרושם הוא ש"חדשות האוכל" שואפת להיות ה"גיא פינס" של תחומה. אהרנסון אף הגיש פינה במגזין הבידור הוותיק ואמור להיות בקי ברזי השפה עמוסת האירוניה שלו. קשה לומר שההבטחה התממשה במהדורת הבכורה. להוציא תקלות לגיטימיות בזינוק — בוודאי בשידור חי — השילוב בין אהרנסון וגולדשטיין דורש עוד כמה וכמה שעות על האש. לשניהם רזומה מקצועי הולם, אבל הוא לא רגיל להיות בפרונט, היא ככל הנראה נחשפה לכמויות קטלניות של נדב בורנשטיין, ומהמאמץ המשותף שלהם לשדר נינוחות אפשר היה לטגן חביתה.
אולם הבעיה החמורה יותר היא שלמרות שמה, ב"חדשות האוכל" אין ממש אוכל ועוד פחות מזה חדשות. הליין־אפ אתמול כלל, בין השאר: כתבת חנופה למסעדה שבה הטיפ נוסף למחירי המנות (המלצרים המאושרים!); הסרט החדש על מקדונלדס (נטחן); המלצה על מסעדות באזור החרמון (ופרסומת לאפליקציה שמדרגת אותן); מבזק בינלאומי (שלפי איכות הסאונד הוקלט בבונקר מעבר לים); פינת גאדג'טים בכיכובו של בלנדר בשווי 5,000 שקלים (עממי); איפה קוונטין טרנטינו אכל בישראל (חשוב); מבחן טעימה לקינואה של פנינה רוזנבלום (מאוד חשוב); והמקרר של עודד מנשה (כל כך חשוב שלא ברור איך זה לא פתח את המהדורה המרכזית). כמובן שלא נפקד מקומו של הקידום ל"האח הגדול". כשזה נוגע לספינת הדגל, ב"קשת" היו מוצאים דרך לקשור אליה גם את "חדשות המקרמה".
הסתמיות של "חדשות האוכל" חותרת תחת גישתה שלה. אם הנושא שבליבה כה משמעותי לחיינו, היא לא מצליחה להראות זאת. ואם הוא לא כזה מעניין, למה לבזבז עליו 40 דקות? עדיף לבלוס משהו.
