זה היה משחק גרוע של ערן לוי. המון איבודי כדור, שום דבר לא נדבק, וגם יתר החברים ממכבי נתניה נראו רע ביום שישי מול נשר. אבל איכשהו, בהיפוך גמור מהעונה שעברה, נתניה של 2017 לא מוכנה להפסיד.
בתוספת הזמן ניגש ערן לוי להגביה עוד כדור חופשי, הניח אותו על הראש של יקיר שינה, וזה נגח שער שוויון. אחרי 22 מחזורים, סלובודן דראפיץ' ושחקניו עדיין בלתי מנוצחים.
לוי, עוד מעט בן 32, גיל בו כבר אין לך בעיה להודות ששיחקת גרוע, אבל גם להבין שיש ימים כאלה ושלא צריך לשרוף את העולם בגלל זה.
האמנת שבמחזור ה־22 תהיו במקום הראשון עם פור של שמונה נקודות מהמקום השלישי?
"לא ידעתי שהמסע יהיה כזה מטורף, אבל האמנתי בשחקנים ובצוות המקצועי. לא האמנתי שכבר בסוף הסיבוב הראשון נהיה במקום שעולים ממנו ליגה. זה חתיכת מחסום לפתוח את העונה במינוס 9 נקודות. אצל הרבה אנשים שעומדים מהצד זה נראה כאילו המינוס קרה וזהו, נתניה נמצאת במקום הראשון ועכשיו יאללה, בואו נקרע את הליגה. קצת קשה לי עם זה".
תסביר.
"המינוס היה לא פשוט. יש לנו הרבה שחקנים, שחלקם הגדול צעירים מוכשרים, וצריך תמיד לשים עין שלא להיות שאננים, לתפוס מה שהשגנו כדי שלא יחמוק מאיתנו, לשמור על מה שהשגנו בהרבה עבודה קשה".
אתה עדיין פוחד שלא תעלו?
"אני לא פוחד, אבל הכל יכול לקרות בכדורגל. צריך לשים עין, אין דבר כזה לישון עכשיו, אין להירדם. בעונת העלייה הגדולה שעשינו עם יוסי מזרחי, גם כשהפור היה גדול יותר אמרתי שעד שזה לא הובטח מבחינת מספר נקודות לא עשינו את זה".
איך זה להתאמן תחת דראפיץ'?
"תשמע, יש בנתניה צוות מקצועי שאי אפשר לגנוב ממנו את ההצלחה. סלובו ושי ברדה זה משהו מאוד מיוחד. עברתי הרבה מאמנים בקריירה, ואין לי כוונה להגיד פה מי הכי טוב וכאלה הצהרות, אבל מה שברור - שאצל סלובו וכל שאר הצוות יש גישה שונה. לא קצת שונה אלא הרבה, ובצורה שממש לא נהוגה בכדורגל הישראלי. גישה של לכבד את השחקנים, גם את זה שלא מתלבש, בעיקר את זה שלא מתלבש, בעיקר את זה שלא שיחק או לא נתן את הגול. אלה שנתנו את הגול אי אפשר לגנוב להם את הטוב שיש להם על הלב. לך תתעניין ותדאג לזה שבכלל לא התלבש".
כשערן לוי מדבר על גישה של מאמנים (וגם של התקשורת), נדמה שהוא סוחב איתו פצע לא פשוט. היום הוא נשמע מפויס יותר, אבל ניכר בו שמדובר בנושא רגיש: "כשהייתי צעיר עשיתי טעויות, אני מודה, אבל הדברים יצאו מפרופורציות. יצאו שמועות ברמה מאוד מכוערת.
"מה לא אמרו עליי? שאני יורק על מאמנים, רב בחדר ההלבשה. איפה כל זה? איפה המאמן שירקתי עליו? שיבוא ויגיד שזה נכון. אין מישהו כזה. הייתי ילד ולא היה מי שיתפוס אותי ויכוון אותי. תמיד האמנתי בכישרון שלי, אבל משום מה, כשזה הגיע לערן לוי, תמיד הזיזו מה שקשור לכדורגל והתעסקו בשטויות".
והוא ממשיך בכמעט מונולוג: "הלוואי שמישהו היה תופס אותי בגיל 17־16 ב־50 אחוז ממה שאני תופס שחקנים, ולא היו אומרים 'עזוב, זה טיפוס בעייתי'. היום הייתי משחק בכל קבוצה שהייתי בוחר. נכון, אני זה שטעה, לוקח אחריות, אבל אם מישהו היה מנווט אותי, הייתי מגיע למקומות הרבה יותר גבוהים, הרבה יותר רחוק".
עד לאן?
"המינימום זה לשחק בשתיים־שלוש מהקבוצות הכי טובות בארץ ולקחת איתן אליפויות. הייתי בחיפה של רוני לוי שלקחה שלוש אליפויות, אבל שנה וחצי מתוכן ישבתי ביציע. מבחינתי, לא הייתי שותף וזה לא שלי. אין לי חלק באליפויות האלה".
אירופה?
"כן, ברור. גם יכולתי להגיע לקבוצה טובה באירופה. אני לא אהיה חוצפן, אבל יכולתי להגיע לכל המקומות אליהם הגיעו ישראלים שיצאו לאירופה. ואני מדבר איתך על מועדונים וקריירה כמו שעשו חיים רביבו ואיל ברקוביץ'. במקום הכוונה, קיבלתי דברים אחרים. בכל פעם שהרמתי ראש, חטפתי פטיש, זה היה קיצוני".
מרגיז אותך שאומרים לך שאתה חי על השמאלית החזקה שלך?
"אנשים אוהבים להגיד שערן לוי זה שחקן שיש לו בעיטה חזקה, אבל זו לא רק בעיטה. יש לי הרבה יותר. אחד הדברים שמסמלים אותי בקריירה זו התפוקה שאני נותן במספרים. אני לא מתבייש להגיד. אם אני נותן בעונה 14 בישולים ועוד 15־14 שערים, זו תרומה של 30 שערים לטובת הקבוצה, זה להביא נקודות לקבוצה, לא לערן לוי".
מעבר לבעיטות העוצמתיות, אחד הדברים הכי מרשימים אצל לוי זו היכולת המדהימה שלו לשלוח כדור כשהוא עם הגב לחלוץ ולדייק במסירה על 40 מטר.
ואם תהיתם במקרה, אין לו כוונה להצטנע בעניין הזה: "זו מתנה שקיבלתי מאלוהים. זה מבורא עולם. נכון שאני עובד, נכון שאני מתאמן, אבל זה כישרון שבו זכיתי.
"יש דברים שנולדתי איתם. עם היכולת לתת בסיבוב מסירה על 40 מטר, ולשים על השחקן בול. לשלוח את השחקן אחד על אחד ולתת בדיוק לאן שהוא צריך להגיע.
"יש לי משהו שאין לאף אחד. ככה אני אישית מרגיש. אני נהנה מזה, אני משתמש בזה ואני מביא עם זה נקודות. אני יודע מה שיש לי ברגליים".
אנשים יטענו שזו שחצנות.
"לא חושב שזו שחצנות. אני יודע מי אני ומה שיש לי. כמו שאני לא אגיד לך שעכשיו אתן ספרינט או ארוץ כמו טל בן־חיים. אין לי את זה, אין לי מהירות.
"אבל אני לא יודע אם יש מישהו שבלי לראות ייתן כדור לשחקן ויעמיד אותו מול שוער. אחד הפלוסים שלי זה שאני משאיר שחקן מול שוער, לא מול בלם. אין את זה להרבה שחקנים".
ומה לגבי הטענות לגבי עודף המשקל, ואלו שאומרים שאתה בקושי רץ על המגרש במשחקים?
"אני במשקל בו אני צריך להיות, ואני עובד ועושה אימונים אישיים כדי לשמור על זה. אני רץ בנתניה 8.5 ק"מ למשחק. לא לוקחים את ערן לוי בגלל שאני עומד ובועט. זה לא נכון, זה לא פוטבול".
