לפני כמה שבועות הודיעה המתעמלת האמנותית נטע ריבקין שהיא פורשת אחרי 20 שנות קריירה, שבהן הגיעה להישגים שמעט מאוד ספורטאים ישראלים — גברים או נשים — נגעו בהם. ריבקין היא המתעמלת האמנותית הישראלית הראשונה שזכתה במדליות באליפות העולם ובאליפות אירופה, והיא התמודדה בשלוש אולימפיאדות רצופות.
"כבר בגיל צעיר עשיתי את מה שאני אוהבת", אומרת ריבקין. "שום דבר לא הסיט אותי מהדרך הזו. כנערה צעירה הבנתי שאני רוצה לקחת את הספורט לרמה הכי גבוהה שאני יכולה. ברגע שנכנסתי ואמרתי: 'יש לי חלום להגיע לאולימפיאדה' לא ראיתי כלום. עשיתי הכל כדי להצליח, לא משנה הוויתורים שהייתי צריכה לעשות. היום אני יכולה לומר שהקריירה שבה בחרתי תרמה לי המון כאישה. ערכים כמו עבודה קשה, ההבנה שאין ניסים בספורט. את מעריכה את הזמן שלך, את האנשים שאת נמצאת איתם. הענף שלי גם תרם להרגשה הנשית שלי — האסתטיות, התנועה, הרגש".
לרגל יום האישה הבינלאומי, שיחול ב־8 במארס, נפגשנו עם ארבע ספורטאיות — כל אחת מהן, בדיוק כמו ריבקין, היא מופת של העצמה נשית. דניאל פרנקל, שעד גיל 19 הייתה רקדנית, החליטה לעשות הסבה ובתוך כמה שנים שברה את שיאי ישראל בקפיצה לגובה. יעל ילין סדבון החליטה להתמקד בספורט שיש לו דימוי גברי מובהק — כדורעף חופים — ושבו כל קבוצה מורכבת משתי שחקניות בלבד. וחנה קנייזבה־מיננקו נחשבת לאחת הטובות בעולם בקפיצה משולשת. היא התחרתה באולימפיאדת לונדון תחת דגל אוקראינה, והביאה הרבה כבוד לישראל באולימפיאדת ריו בקיץ שעבר, כשדורגה חמישית.
על אף שהספורט הנשי עבר תמורות עצומות בעשורים האחרונים, הוא נתפס גם היום כמשני בהשוואה לספורט הגברי. מצד אחד, יותר ויותר ענפים, שבעבר היו בשליטה גברית — מכדורגל ועד אגרוף — נפתחו גם לנשים, ומספר הספורטאיות שהתחרו באולימפיאדת ריו הגיע כמעט למספר הספורטאים. אבל מצד שני, כשמדובר בחשיפה, במוניטין ובעיקר בכסף — הספורט הנשי עדיין נמצא מאחור.
"ספורט הוא כלי העצמה", אומרת פסיכולוגית הספורט מיכל יערון. "כלי יוצא דופן לבניית אישיות. הוא מאגד בתוכו אוסף של ערכים שנתפסים באופן מסורתי כגבריים: כוח, אגרסיה, ניצחון, תחרותיות, תוקפנות. נשים לא מתחנכות לערכים האלו, אלא לצניעות, לתלות, לנזקקות. אבא חולם שהבת שלו תהיה רכה וענוגה ולא חזקה, שרירית ושאפתנית, בהכרח. אבל תכונות כמו התמדה, נחישות וחריצות הן נשיות לא פחות מאשר גבריות. אם תשלב אותן עם ערכי הספורט, תקבל ספורטאי אולטימטיבי וגם ספורטאית אולטימטיבית".
בקיץ הקרוב, בין 4 ל־18 ביולי, נוכל לראות את הספורטאיות היהודיות הטובות בעולם, וכמובן גם בישראל, מתמודדות במכביה, שתתקיים בפעם ה־20. עבורן, כל גמר, כל פודיום, כל שבירת שיא — יהיו לא רק ניצחון אישי, אלא יבטאו גם מימוש של כל הערכים הפמיניסטיים: עוצמה, התמדה, הצטיינות ושוויון.
הישגים: המתעמלת האמנותית הגדולה בישראל. השתתפה בשלוש האולימפיאדות האחרונות; הגיעה למקום השביעי בגמר האולימפי בקרב־רב בלונדון 2012 ; זכתה במדליות רבות בתחרויות בסבב הגרנד פרי וגביעי העולם
אחרי שעות האימונים: רווקה, מתגוררת בפתח־תקווה
נשים בישראל 2017 : "ברור שלא קיים שוויון מוחלט, אבל הנשים תופסות בחברה הישראלית יותר ויותר עמדות מפתח. זה משהו משמח. אם זה יימשך ככה, אולי יבוא יום
ויהיה שוויון. נשים צריכות להוכיח את עצמן יותר כדי להשיג דברים מובנים מאליהם. מאוד חשוב שנשים לא יסמכו על אף אחד מסביב, שייקחו את האחריות על עצמן. שכל אחת תנסה להגשים את החלום האישי שלה. אנחנו ראויות לזה".
סדר יום כספורטאית: "הייתי מתעוררת ב־6:30 ; שני אימונים ביום, של ארבע־חמש שעות כל אחד; בין האימונים טיפולים, עיסויים ופיזיותרפיה. הגעתי הביתה באפיסת כוחות".
מודל השראה: "אני מסתכלת סביבי ומנסה לקחת מכל אישה חזקה ומצליחה".
הרגע הכי קשה: "עברתי משבר כשאבא שלי נפטר ב־2010 . אין דבר נורא יותר וקשה מזה. בדיעבד, הבנתי שדרך הספורט הצלחתי למצוא את הכוחות להמשיך הלאה. לעשות את זה גם בשבילו. אם לא הייתי ספורטאית, לא יודעת איך הייתי מתמודדת עם המוות. הקשר שלנו היה מאוד עמוק. גם הוא היה ספורטאי — כדורסלן ומאמן. ההצלחה שלי הייתה עבורו הגשמת חלום ילדות. הבנתי שאני חייבת לעשות את זה, קודם כל בשבילו. בדיוק שנה לאחר מותו זכיתי במדליה באליפות אירופה. זו הייתה מדליה ראשונה של ישראל בהתעמלות אמנותית. שום דבר לא קורה סתם. עבורי זו הייתה סגירת מעגל".
הרגע הכי מרגש: "בסוף הקריירה קיבלתי את הכבוד לשאת את דגל ישראל באולימפיאדת ריו, אירוע הספורט הגדול ביותר בעולם. אני בטוחה שזו הייתה החלטה לא קלה עבורם. עמדתי על הרבה פודיומים, אבל את הסיטואציה עם הדגל ביד קשה לתאר. גאווה עצומה".
סטריאוטיפים: "הנשים בשנים האחרונות מוכיחות שאנחנו יכולות להגיע להכל, בכל התחומים. יש בנו את החוזק, את העוצמה. זו עוצמה ייחודית. כל אישה שמרגישה את העוצמה הזו ומאמינה בעצמה — תגיע לאן שהיא תשאף".
יום האישה הבינלאומי: "יום מאוד מיוחד, יום שמאחד אותנו בהיותנו נשים ומזכיר לנו שאסור לנו לשכוח את הייחודיות שלנו. אבל זה לא צריך להסתכם ביום אחד, אלא להפוך לחלק בלתי נפרד מהמודעות שלנו. כל יום, כל הזמן".
סטילטו או סניקרס: "אני מאוד פתוחה ללוקים חדשים. גם נעלי עקב, גם סניקרס. תלוי במצב הרוח. ובגלל שהייתי כל השנים בספורט, לאחר הפרישה אני נוטה לגלות את עולם הלבוש האלגנטי. פתאום גיליתי שהיו הרבה פריטים בארון שלא לבשתי, למשל שמלת מיני שחורה פשוטה וקלאסית שקניתי באיטליה".
הישגים: סגנית אלופת העולם בקפיצה משולשת (בייג'ינג 2015). ייצגה את ישראל באולימפיאדת ריו וסיימה במקום החמישי
אחרי שעות האימונים: ילידת אוקראינה, נשואה לאנטולי מיננקו, לשעבר אלוף ישראל בקרב 10 ; הכירו בחו"ל והתאהבו, והיא עלתה לארץ בעקבותיו; גרים בתל־אביב עם שני חתולים וכלבה
נשים בישראל 2017 : "בעיניי, אין אפליה של נשים בישראל. לפחות כלפי חוץ אין. אני חושבת שנותנים פה הזדמנות שווה לנשים. הגבולות בין המגדרים מיטשטשים. להרבה נשים יש קריירה כמו לגברים".
סדר יום: "ארוחת בוקר קלה, אימון בוקר של כשלוש שעות, מנוחה — אם אפשר, אימון ערב שנמשך כמה שעות, ואז אני חוזרת הביתה, לומדת והולכת לישון. ביום החופשי שלי אני מקדישה הרבה זמן לקריאה וללימודים ולהתאוששות הגוף מהאימונים".
מודל השראה: "אנשים שידעו מה הם רוצים והשיגו זאת בדרך חיובית; ובאתלטיקה – אוסיין בולט, כמובן".
הרגע הכי קשה: "לונדון 2012 וריו 2016 כשהחמצתי מדליה אולימפית. בלונדון, בקפיצה האחרונה בתחרות, הספורטאית שסיימה במקום השלישי עברה אותי".
הרגע הכי מרגש: "הזכייה במקום השני באליפות העולם באתלטיקה".
סטריאוטיפים: "בבית ספר רציתי להוכיח שאני יותר מהירה מכל הבנים, והצלחתי".
יום האישה הבינלאומי: "אני שמחה שיש את היום הזה. אני מאוד אוהבת להיות השראה לנשים ולנערות".
סטילטו או סניקרס: "סטילטו".
הישגים: מחזיקה בשיא הישראלי בקפיצה לגובה, 1.94 מטר; דורגה באליפות אירופה בפריז ב 2011 במקום הרביעי
אחרי שעות האימונים: נשואה, מתגוררת בתל־אביב, עושה סטאז' במשפטים
נשים בישראל 2017 : "הרבה אנשים סבורים שכבר הגענו לשוויון, אבל בפועל גברים עדיין מכהנים בתפקידים בכירים יותר ומרוויחים הרבה יותר מנשים. לא מעט גברים ונשים עדיין מאמינים שיש תפקידים שמלכתחילה לא מיועדים לנשים. ברור לי שהמצב הזה לא ישתנה ברגע. אני מאמינה שכל אחת אחראית לגורלה, ולכן עליה למדר
אנשים שמושכים אותה למטה. בינתיים אני קוראת לכל הנשים באשר הן — יש לכן את הכוח, השתמשו בו!"
סדר יום: "משש עד שבע – אימון בוקר. אחר כך אני הולכת להתמחות בבית המשפט. בין חמש לשבע בערב עוד אימון, ואז התאוששות, ארוחת ערב ולישון. שבת הוא
יום חופש".
מודל השראה: "אמא שלי. עבורי היא סמל של נחישות, נאמנות ומשמעת עצמית".
הרגע הכי קשה: "חצי שנה לפני אולימפיאדת לונדון ב־ 2012 נפצעתי במחנה אימונים ברוסיה. הרגע שבו הבנתי שהפציעה תמנע ממני להגיע לאולימפיאדה היה קשה במיוחד. הייתי בת 24 . הרגשתי שעוד לא מימשתי את הפוטנציאל הגלום בי ושכדי להגיע להישגים טובים יותר אין ברירה אלא להילחם".
הרגע הכי מרגש: "הזכייה באליפות ישראל ב־ 2010 . עד אז לא הייתי הקופצת הבכירה בארץ ולא ציפו ממני להרבה. שיפרתי את השיא האישי בחמישה סנטימטרים וקבעתי
שיא ישראלי. הוכחתי לכולם משהו שלפני כן רק אני ידעתי".
סטריאוטיפים: "נתקלתי בהרבה ילדות שיש להן תפיסה מוטעית לגבי ספורט. חשוב לי שתפיסות מיושנות כאלו יעברו מהעולם. מגיל צעיר לא מעודדים נשים להיות תחרותיות,
והן מפנימות את המסר".
יום האישה הבינלאומי: "קבעתי את השיא שלי, 1.94 מטר, שלושה ימים לפני יום האישה הבינלאומי. החיבור הזה נתן נפח יותר גדול להישג שלי".
סטילטו או סניקרס: "בגדי הספורט הם בגדי העבודה שלי. לכן מחוץ למסלול מאוד כיף לי להתלבש. הלוק האהוב עליי: לבוש מחויט עם סניקרס או סניקרס עם עקב מובנה".
הישגים: שחקנית נבחרת ישראל בכדורעף חופים; אלופת ישראל 2016
אחרי שעות האימונים: נשואה, סטודנטית לתזונה, מתגוררת בכפר־סבא
נשים בישראל 2017 : "אני מציבה לעצמי מטרות ועושה מה שצריך כדי להשיג אותן. אני משתדלת להסתכל על הדברים החיוביים שאני יכולה לעשות ועל המקומות שבהם אני יכולה לקדם ולשפר. אחת המטרות שלי בתור אישה היא להעביר את היתרונות הרבים שבפעילות הגופנית. מעבר להנאה ולבריאות, הספורט מספק עולם תוכן חברתי ותחושה של גירל פאוור והעצמה נשית שמתרחשת ברגע שנשים עושות ספורט ביחד. אני מנסה לפגוש כמה שיותר נערות ולספר להן על החוויה שלי כספורטאית. בזה אולי אתרום לכך שהנערות האלו יהיו מוכנות לא רק לטוקיו 2020 , אלא גם לאולימפיאדת 2032 ".
סדר יום: "בבוקר התמחות בתזונה בבית החולים בילינסון. אחר הצהריים אימון בחדר כושר ואימון כדורעף חופים".
מודל השראה: "קרי וולש, שחקנית כדורעף חופים אמריקאית מהטובות בעולם, זוכת שלוש מדליות זהב אולימפיות. היא מצליחה לשלב בין האמהות לכדורעף חופים מקצועי ברמות הכי גבוהות. היא אפילו זכתה במדליית זהב באולימפיאדה כשהייתה בשבוע החמישי להריונה".
הרגע הכי קשה: "אני לא אוהבת להפסיד. אחד ההפסדים הכואבים היה כששיחקנו מול סלובקיה על כרטיס הכניסה לגמר מוקדמות האולימפיאדה. על הנייר הן היו יותר טובות והיו אמורות לנצח, אבל הצלחנו להציג משחק טוב וצמוד. ובכל זאת, לצערי זה הסתיים בהפסד".
הרגע הכי מרגש: "להגיע לשלב האחרון בטורניר מוקדמות האולימפיאדה שנערך בישראל. לשחק מול הקבוצות הטובות בעולם לעיני קהל ביתי זו חוויה מרגשת ומדהימה".
סטריאוטיפים: "התפיסה לגבי הספורט הנשי בארץ ובעולם מאוד משתנה. הספורט מעניק לי תחושה של הגשמה עצמית, עוזר להתחבר לגוף ולנשיות. לשחק עם עוד נשים יוצר תחושה של העצמה נשית".
יום האישה הבינלאומי: "הזדמנות להרגיש את הכוח שיש לנו כנשים".
סטילטו או סניקרס: "גם וגם. הארון שלי הוא הכי ספורט אלגנט".
