"להתלבט ולהתחרט לגבי חפצים שהחלטנו להעיף מחיינו ולהיפטר מהם זה מאוד טבעי. הצער הזה מגיע והוא חלק ממה שמרעיד לנו את הלב בחיים, זה לא נורא לחוות את זה", מנחמת אותי כוהנת הסדר היפנית מארי קונדו, כל־כולה ענייניות תכליתית שאין בינה לבין מכתבי האהבה שקיבלתי בכיתה ט' ועדיין שמורים אצלי אלוהים־יודע־איפה דבר וחצי דבר.
אנחנו "נפגשות" לשיחת סקייפ קולית (קונדו מסרבת בתוקף לראיונות וידיאו) לרגל צאת ספרה החדש "שמחה בלב: אמנות סידור הבית – המדריך המעשי", בהוצאת "אחוזת בית". המדריך המעשי הזה עתיר איורים שיעזרו לכולנו להבין איך להכין תיבות לניירות המיועדים "לטיפול" וכיצד בדיוק לקפל גרביים, גרבונים וטייטס, ממשיך בנקודה בה נגמר ספרה הקודם, "סוד הקסם היפני" ששיגע את העולם, שהה ברשימת רבי־המכר של ה"ניו־יורק טיימס" 99 שבועות, תורגם ליותר מ־40 שפות והכניס אותה לרשימת מאה האנשים המשפיעים בעולם של המגזין "טיים" ב־2015.
היא נשואה ואם לפעוטה, מתגוררת ביפן ומרבה לנסוע בעולם. "אשמח להגיע גם לישראל", היא אומרת בנימוס בתשובה לשאלתי האם יש לה תוכניות להגיע גם אלינו, אחרי שספרה שהה ברשימת רבי המכר הישראלית כמעט 40 שבועות. קונדו אינה דוברת אנגלית, אבל חדורת אמונה ש"החיים מתחילים באמת רק אחרי שאנחנו משליטים סדר בבית", וכצפוי, שהכלים שהיא מציעה לטובת העניין הם שיגרמו לכך שמבצע סידור נכון אחד יישמר לנצח.
"את מבצע הסדר הגדול שאליו אני מכוונת בספר עושים בעצם פעם אחת בחיים, כשאת מרגישה שאת צריכה סדר, או כשאת מגיעה לנקודה בחיים שבה ברור לך שאת זקוקה לשינוי", היא אומרת. לדבריה, אחרי מבצע כזה, שבו את נשארת רק עם מה שאת באמת רוצה וצריכה וגורם לך שמחה —– הסדר פשוט נשמר, משום שמדי יום את עושה סדר קטן, מחזירה כל דבר למקום שנתת לו במבצע הגדול ושומרת על הקיים".
אבל איך בכלל מתחילים מבצע כזה? זה נראה מייאש כל כך להתחיל למיין בגדים וכלים ותמונות וניירות שנאספו במשך עשרות שנים — אני תוהה. כוהנת הסדר אומרת שהחוכמה היא לדמיין את החיים האידיאליים שלנו ולחשוב איך היינו רוצים שחיינו ייראו, ומתוך זה לדמיין את מרחב המחיה שיאפשר לנו לחיות כפי שאנחנו חולמים. "תמונת הדמיון הזאת היא שתיתן לנו את הפוש, היא תעזור לנו לא להרים ידיים באמצע התהליך ותביא אותנו אל סופו המיוחל".
בראיון ל"ידיעות אחרונות" מספרת קונדו, כי אחת משאלות הקוראים שחזרו על עצמן ואשר הובילו אותה לכתיבת הספר החדש היא: איך מבינים איזה חפץ מביא שמחה, וכיצד נוהגים עם חפצים שזקוקים להם אבל אינם מסבים לנו אושר?
לכן, כנראה, היא מבהירה כבר בתחילתו כי יש להפריד בין הסדר לניקיון. "סדר עוסק בחפצים, ניקיון עוסק בלכלוך. האחריות לחוסר סדר מוטלת במאה אחוזים על כל אדם ואדם. חפצים לא מתרבים מאליהם, אלא רק אם אתם קונים אותם או מקבלים אותם ממישהו אחר, והבלגן מצטבר כשאתם לא מצליחים להחזיר חפצים למקום המיועד להם. סידור הבית הוא פעולה של התעמתות עם עצמך. בניגוד לכך, לכלוך מצטבר מאליו, לכן ניקוי הוא פעולה של התעמתות עם הטבע. ניקוי יש לבצע באופן סדיר כדי להרחיק לכלוך שהצטבר באופן טבעי. אם אתם רוצים להצליח בניקוי — הסוד הוא לסיים את מרתון סידור הבית לפני כן".
השמחה, שהיא־היא מטרת הסידור לפי קונדו, תורגש מעצמה. כיוון שהשיטה גורסת להשאיר רק מה שמעורר אותה, ממליצה יועצת הסדר הגדולה להתחיל בדברים שקרובים ללב. היא מציעה, למשל, את התרגיל הבא: "קחו את שלושת הפריטים בערימת הבגדים שמשמחים את ליבכם יותר מהאחרים. יש לכם שלוש דקות להחליט". כי השוואה, לפי קונדו, היא הדרך הטובה ביותר לזהות מה מעורר שמחה ומה לא. גילוי "רף השמחה" האישי בדרך הזאת, היא מבטיחה, הוא תהליך מרתק.
פטנט נוסף מבית מדרשה: "אל תסתפקו בלגעת בפריט — חבקו אותו. את התשובה תקבלו מהאופן בו גופכם יגיב כשתצמידו אותו לליבכם". זה לוקח זמן, היא מסכימה, אבל זו מיומנות נרכשת, והזמן שיידרש יילך ויתקצר ככל שתתקדמו בבחינת תחושת השמחה. או, מוסיפה הספקנית שבי, שתהא זו התוצאה של המיאוס נוכח התהליך והרצון לסיים אותו.
האומנם אני אמורה לגעת בכל החפצים בביתי כדי להשליט סדר אחת ולתמיד? כל צלחת וקערה לסלט?
"זה רצוי אבל לא הכרחי. חלק מהתהליך הוא להבין מה את חשה כלפי החפצים שאת מחזיקה בבית ולהכיר תודה בפני אלה שמהם את עומדת להיפרד. לא חייבים לחבק כל צלחת וצלחת, אבל כדאי להקדיש את הזמן כדי להבין שהן כולן שלך, שהן שימשו אותך בנאמנות גם אם הן עומדות לסיים את תפקידן. מטרת המגע היא לעזור לאנשים להתחבר לכל מה שצברו ולהישאר עם הדברים שמשמחים אותם באמת, כך שיידעו בדיוק מה יש להם בארונות ובמגירות".
ומה לגבי חפצים נוסטלגיים שהפרידה מהם קשה במיוחד?
לאלה ממליצה קונדו לערוך מעין טקס אשכבה. אם מדובר בבובות צעצוע מהילדות, היא מציעה לכסות את עיניהן בפיסת בד או נייר כדי להקל על הפרידה או אפילו לקיים טקס טהרה יפני של בזיקת מלח גס לשחרור הרוחות. כשמדובר בעבודות יד של הילדים, קונדו ממליצה לצלם את היצירות למזכרת או לקבוע מראש כמה יצירות לשמור. "אבל אם יש פריטים כאלה שאתם לא מצליחים להיפרד מהם עכשיו, אל תכריחו את עצמכם לזרוק אותם. יחדו פינה מסוימת בבית להצגת עבודות היד של הילדים. מרגע שתפיקו את מלוא ההנאה מהן, תוכלו להודות להן על כך שעזרו לילדיכם לגדול — ולהשליך אותן בלי רגשות אשמה".
ומה בעניין תמונות?
"כיוון שהטיפול בתמונות הוא הצעד האחרון במרתון סידור הבית, רמת הרגישות שלכם כבר מחודדת, ותופתעו כמה מהר תוכלו לבחור באלה שאתם רוצים לשמור. ותרו על תצלומים דומים, או כאלה של מקומות ואירועים שאינכם זוכרים באמת. פרסו אותם על הרצפה לפי שנים, בחרו את המשמחים ביותר והכניסו אותם לאלבום. תצלומים לוכדים את הזיכרונות רק כשהם מסודרים בצורה שתאפשר לכם ליהנות מהם בכל רגע". צריך לזכור כל הזמן, מסכמת קונדו, שבית מלא שמחה הוא כמו מוזיאון אמנות שיצרנו בעצמנו ולמעננו.
