נירו לוי, 48, שחקן. גרוש פעמיים ואב לשניים
היום אני בסטטוס של גרוש. פעמיים. אבל את הנישואים השניים (לדוגמנית קארין כהן – א"ה) אני לא מחשיב, כי לא היו לנו ילדים. היא הייתה בת זוג. בהתחלה חשבתי שאקים איתה משפחה, במיוחד כי היא צעירה ממני ב־20 שנה. אמרתי: נביא עוד שני ילדים יחד ונגיע למנוחה ולנחלה. הייתי עיוור. הכתובת הייתה על הקיר. לפני שהטעות נעשתה אקוטית, עם ילדים, חתכתי את זה. מאז עברו חמש שנים ואני עדיין לבד. לא הייתה לי שום מערכת יחסים. הייתה גם תקופה ארוכה של התנזרות מסקס, לא יצא וגם
לא הייתה לי בעיה. הרבה פעמים אני על תקן של אבא ואמא, כי לגרושתי, שאיתה יש לי קשר מצוין, יש קריירה מפוארת. השעון מתהפך לי. בפורים איש חיי לילה שלח
לי הודעה: לא רואים אותך. אבל לא היה לי כוח לצאת. בכלל, כשהילדים ישנים איתי בחדר, הטסטוסטרון יורד. למרות שעם בוא האביב אני מרגיש את הצורך בבת זוג.
הבחירה שלי מתחילה קודם מהמקום היצרי, הקדום, להימשך לריח של האישה. כמו דבורה לפרח. אחר כך מתחיל החיפוש אחרי עולם משותף, אולי גם אינטלקט.
אני החלטתי לחיות את העולם הזה, להיות הדוניסט. אני אומר: חיה ותן לחיות. רוצה שיהיה לי טוב בחיים ולא לפגוע באחר. מותר לי ליהנות. סקס טוב הוא בריא – לעור הפנים, לנפש. המכונה צריכה את זה. השבוע היה לי סקס, אחרי תקופה ארוכה שלא היה, ועוד עם בחורה צעירה, פתאום הבנתי כמה זה היה חסר לי. למחרת אנשים אמרו: אתה נראה טוב. יש לך אור בפנים. אתה רואה איש בן 85 על הספסל, מכופף כולו, החיים קשים, ופתאום תבוא מישהי במיני – הוא יתרומם. גם כשהגוף כבר מת! המוח משדר: הנה עבר פרח.
כמפורסם קשה לי למצוא נשים. יש סטיגמה, יש תדמית. כל בחורה נורמלית אומרת: מה אני צריכה את כל החבילה הזו? ובוא, זו לא חבילה עם וילה בבל־אייר וארבע
פרארי בחניה. פה זו חבילה עם אופניים חשמליים, שני ילדים וכלב. אף פעם לא הרגשתי יותר מדי אטרקטיבי. וגם בתקופות שכן הייתי יכול להרגיש, הייתי עם בת זוג.
אחרי הגירושים רציתי לחגוג, אבל שוב הסתבכתי במערכת יחסים. גרושתי הייתה אומרת בצחוק: כל בחורה שאתה שוכב איתה, אתה מתאהב בה. יש בזה משהו. אני
הכי רומנטיקן. למרות שיש לי דימוי שוביניסטי, אני הכי פמיניסט.
כל התקופה עכשיו של ההיכרויות היא די אכזרית, עם התמונות בטינדר. המצלמה שקרנית. היא כלי נשק. באתרים כולן יפות, אבל הפער במציאות גדול. אני לא יכול להשתתף במשחק, כי אני מוכר. כשהייתי באתרי היכרויות, 90 אחוז מהבנות חשבו שזה פייק ניוז. לא אמיתי. היה צריך להסביר להן שכן, הסנדלר הולך יחף.
היום אני מרגיש מחוץ לתמונה. בדיוק הפוך מהתדמית שלי. עד לפני חמש שנים נשים תמיד היו צמתים חשובים בחיי, מביאות השראה. הן היו שלב של גדילה בסולם. השיא הוא כמובן האבהות. היום האגו ומה יגידו מעניינים לי את הביצה השמאלית. אבל ברור שבגיל צעיר הביטחון העצמי שלי נבנה דרך הקשר עם נשים. הייתה לי פנטזיה להיות עם אישה מבוגרת ומימשתי אותה. היא הייתה מורה, אני הייתי חייל. גרושה בשלה ואני ילד. עם השנים הגלגל התהפך. אתה מזדקן ומסתכל על צעירות.
בשבוע שעבר עמדתי ברמזור באבן גבירול. הייתי על האופניים החשמליים, עם משקפי שמש. עמדה לידי בחורה צעירה יפהפייה. ואני אוהב לחייך לאנשים, חייכתי אליה, אבל היא לא חייכה בחזרה. בראש אני אומר לעצמי: הלו, ניר לוי, תתעורר על החיים שלך, מה אתה מחייך לילדה הזו? היא ילדה! אתה יכול להיות אבא שלה. מה אתה מצפה? אתה זקן בשבילה. ואני לא מפנים שאני זקן. פעם לא הייתה מחשבה כזו. חייכת ולא מחייכת, יאללה קיבינימט – סנובית.
העולם שייך לצעירים מאז ומעולם. איך הגבריות המבוגרת מתמודדת עם זה? אם יש מעמד, כסף וכוח – הנשים באות. בסוף אתה רואה את הקשיש עם המרצדס ולצידו יושבת יפהפיית־על, וזה לא נראה מוזר לאף אחד. מישהו אולי מרים גבה, אבל הוא צוחק וגם היא. כשאני רואה את העתיד שלי, ברור שצריך לבנות ביטחון כלכלי. העולם נהיה יותר צפוף, על כל עבודה יש יותר קופצים, הרבה יותר קשה להמציא את עצמך. אני גם מנסה לחשוב מה היה קורה אם הייתי רווק בן 48 בלי ילדים. תמיד הסתכלתי על בני ה־50 או ה־60 שעדיין מנסים. יש בהם משהו פתטי, אבל אני גם מבין אותם, הם לא רוצים לאבד את החיים. עוד מעט אני שם. בגיל, לא במראה. אני רואה בהתבגרות שלי משהו יפה. שיער לבן, עור הפנים. בהתחלה היה לי קשה להשלים עם זה.
יש בשכונה שלי בר מפוצץ בצעירים. ב־50 שקל אפשר להתמסטל מבירות, ואתה מדבר כאילו אתה על הירח. לפני חודש ידיד צעיר אמר לי: אני פה, בוא לשבת איתי. באתי. כולן צעירות־צעירות. באיזשהו שלב מצאתי את עצמי בוהה במישהי. ומה אני מדמיין? את הבת שלי בעוד כמה שנים. היא קלטה אותי וחייכה אליי. לשם שינוי. באה להגיד שלום ואמרה: אתה מכיר את אבא שלי. מי אבא שלך? אני שואל. מתברר שזה מכר. סלב.
מזל שיש לי ילדים, זה נותן פרספקטיבה להכל. זה גם הדרייב שלי בחיים. תחושה שאת הפרו ורבו שלי עשיתי. לכן כיף לי להיות עם בנות 25 . היא יודעת שהיא נהנית
ממך נטו. אתה לא תציע לה חתונה, והיא בכלל עסוקה בקריירה שלה. זו לא בת 30 שצריכה חתונה. כרגע אני לא רואה חתונה, כבר חמש שנים שאני משדר את זה. אני
פה על הפאן. בלי הבטחות.
הבת לא רוצה שתהיה לי חברה, היא חוששת שהיא תגנוב את אבא. מצד אחד אתה אומר, תיהנה מהילדים שלך כמה שאתה יכול, כי בעוד כמה שנים גם הם לא ירצו להיות לידך. מצד שני, גם אתה אולי לא תעניין בחורות בעוד ארבע שנים. אז אני, בתיאום עם גרושתי, אומר להם: הלילה אתם לא ישנים איתי.
היה לי קטע מביך. בשבת הם היו אצלי שלושה ימים רצוף. בדיוק התקשרה אליי ידידה צעירה. הסתמסה איתי. שאלה: אני יכולה לבוא? אמרתי: תכף נראה. התאים לי להשתחרר. גרושתי אספה את הילדים. הקטנה הגיעה אליי אחרי 48 שעות של בילויים במועדון, עם מיני. עוד לא הספיקה לשבת, גרושתי מתקשרת: אנחנו בדרך אליך, הילדים רוצים לחזור. אמרתי לקטנה: אני מזמין לך מונית. הבינה את הסיטואציה. כשהיא ירדה למונית, הילדים קלטו אותה. הם נלחצו ורצו בחזרה לאוטו של גרושתי. אמרתי להם: בואו, תעלו. גרושתי אמרה לי מאוחר יותר: הילדים החליטו שהייתה אצלך נערת ליווי. חשבתי שאני מת. איפה טעיתי? איך אסביר להם?
מיכאל, 40, חי בזוגיות. דתי לשעבר שלמד בבית ספר מעורב. היה בתול עד גיל 26
כשהייתי ילד היה לי חבר. הוא סיפר שהזמין שתי בנות מהשכונה. חילוניות. אף אחד מהכיתה המעורבת לא ידע. אמר לי רק להביא את הטייפ, כי רק אני יודע לבחור את השירים השקטים האלו שיותר קל לרקוד איתם בחושך. הקלטתי אותם מהמצעד השבועי של רשת ג' וקיוויתי שיגאל רביד לא ידבר בסוף השיר. יותר מאוחר, כששאלתי את עצמי למה הוא אירגן את המפגש, נראה לי שהוא רצה בערב אחד לקרוע את התמימות המביכה שלי עם בנות. חוסר האונים האינסופי התקבל אצלו כטיפשות. למה אתה לא משתתף בחגיגה שרק עכשיו התחילה? למה אתה בורח כמו שפן? זה שהיינו בסך הכל בני 13 לא היה פקטור לכלום. בגיל הזה אין קונטקסטים, הם יגיעו רק כשהחיים ייכנסו לתבנית קבועה. וזה היה הכישלון שלי שהפריע לחברות בינינו.
הילדות לקחו אותנו למחסן קטן בבניין, שממוקם בשכונה עם שמות של ארצות רחוקות. ישבו לידנו על ספה לחה וליטפו. לאחת היה ריח מתוק של בושם סגול. לא ידעתי מה לעשות. גם לא ממש היה על מה לדבר. הוא סימן לי להתרכז בזו עם החולצה הסינתטית הנוצצת. היא רצתה לעזור לי, לא ידעתי כלום. כשהן ראו שזה לא מוביל לשום מקום, ניסו משחק מטופש שבו כל אחד רץ מכיוון אחד של החדר. נתקענו כל הזמן אחד בשני, החזה הגדול שלה נמעך עליי. משם היה צריך להמשיך הלאה, אבל לא הייתי מסוגל. בסוף היא נישקה אותי. אולי זו בכלל הייתה לחיצת יד מהירה.
הכל התחיל חודש לפני כן, באסבסטונים שהיו בלוקים אפורים ענקיים שצופים לוואדי הכי ירוק בירושלים. קומה 13 עם מעלית בריח של שתן. ההורים היו בסלון, ואנחנו הצטופפנו בחדר. אחרי שעה של קולות, תפוצ'יפס וקציצות תפוחי אדמה עם פטרוזיליה שהאמא הכינה, האחות הגדולה שלו פרשה שני עמודים גדולים של עיתון על הרצפה במרחק מטר אחד מהשני. היא קראה לאחד הבנים לעמוד מולה, הגבירה את הטייפ ואמרה: תעשה תנועות כמוני. לאחר כמה דקות היא זימנה בן אחר, רקדה איתו ואז קראה למישהי אחרת לעלות על הנייר.
אחר כך היא הוציאה את דפי העיתון וסימנה לנו להתקרב. אי־אפשר היה לסרב לה. לקראת הסוף היא שמה שיר שקט. זה היה הרגע שבו הכל נפרץ. האיסור הגדול התפורר, והכל נראה מותר. בכל מסיבה נשבר שיא. דיסקו בכלל לא הושמע. רק שירים שקטים. בדרך כלל שלושה שירים שחזרו בלופ עם הדאבל־קאסט שלי. גם האור התעמעם מפעם לפעם, עד חושך מוחלט. המוזיקה הייתה אליבי. ידיים נשלחו מתחת לחולצה. אחר כך גלשו גם מתחת לשמלה. הבנות לא נגעו באיבר המין הגברי, רק שיפשפו בנו את גופן. כל ערב כזה נמשך שעות.
באופן מוזר לא תפסנו את זה כמעשה חתרנות נגד הממסד הדתי. דווקא עם אלוהים היה לנו סבבה. המשכנו ללכת לבית הכנסת, שמרנו שבת. הבנות נראו נהדר
בשמלות הרכות שלהן. בכיתה לא דיברנו על זה. פשוט חיכינו למסיבה הבאה. כשנגמרו הבר־מצוות בבתים, חיפשנו מקלטים ציבוריים. לא הייתה שם אהבה, אפילו לא
נוצר זוג אחד מהחודשים האלו. אבל הייתה תשוקה עצומה. אף אחד לא התנגד להורמונים שבערו בגוף.
רק כשהבנים האשכנזים החליטו ללכת לספר למישהו מבוגר בבית הספר, נשבר קשר השתיקה. גם להם לא היה אומץ לתאר מה באמת היה שם. הם לא העזו להוציא
מהפה את המילים "זרע" או "כוס". רק לאחר שאחת הבנות הלכה לבדיקת היריון — אף אחד לא ידע מה קרה שם — המסיבות נפסקו לכמה שבועות.
אבל גם בתקופה הזו הייתי מחוץ למעגל. אף אחת לא הציעה לי לרקוד. רצו שאמשיך להיות ליד הטייפ. חשבו שרק אני יכול לגרום לאווירה. כאילו בלי המוזיקה שלי
המסיבות לא יתקיימו. וכך, עם השנים הסקס נתפס אצלי כמפתח לעולם, המזח שיאפשר לסירה הרעועה שלי שהיטלטלה בים סוער ועכור לעגון. זה לא היה עניין של חרמנות. מימוש הסקס נתפס בעיניי כוויזה שתעניק לי אשרת כניסה לעולם החי.
השנים עברו, אבל הספינה לא התקרבה ליבשה. גם מה שהיה אמור להתגלות כקרש הצלה — השירות הצבאי, כמו שכולם סיפרו לי עליו – הפך לטיטניק. כאלו גם היו
השנים הראשונות באוניברסיטה. התחלתי להבין שאלה יהיו החיים שלי מעכשיו, שבעולם הזה כבר לא אממש אהבה. בתול בן 26 לא היה עבורי שם של סרט קולג'ים
אמריקאי, זה היה הסרט של החיים שלי. סרט ללא קהל, ללא פרס תנחומים. כדי לא להיקרע מכאב קבעתי לעצמי דדליין. מדי פעם דמיינתי את היום שבו זה יקרה.
בינתיים החברים שלי בנו חומות סביבי, חומות של שתיקה. מעולם לא הסגירו מה הם או הבחורות חושבים עליי. בטח המתינו ליום שבו אגיד שאני הומו, ואז הכל
יסתדר להם. המחשבה הזו אפילו לא פגעה בי. היא סימנה עבורי כמה התנתקתי מהעולם, או שהעולם התנתק ממני. כל מה שנותר לי הוא להיאחז באהבות לא ממומשות.
בחורות היו עבורי לאגמי טורקיז נסתרים בלוע של הר געש. רק בגיל 26 קפצתי ראש למים האלה. אבל זה כבר כאב מסוג אחר.
סקאזי, 41, רווק, מוזיקאי
אתמול העליתי פוסט לפייסבוק: משפחה זה עוגן. זה היה לאחר שחזרתי משישי־שבת אצל המשפחה בירושלים. היום אני נמצא במקום אחר בחיים; מבין שמשפחה זה האזור
המוגן, לא כמו בעבר, שישבתי בקומונה ומיליון אנשים באו ויצאו כמו בתחנת רכבת. זה אזור מבלבל.
התהליך התחיל לפני חמש שנים, במהלך צילומי "מחוברים". ברגע שאתה מצלם את עצמך, אתה מקבל תמונת מראה. הבנתי שאני צריך להתחיל לחקור את חיי. נכנסתי להורים שלי ושאלתי אותם שאלות אינטימיות שבחיים לא העזתי לשאול. אני ילד גירושים. זה מה שזרק אותי לפאנק, לרחוב. המוזיקה הייתה המפלט היחיד שלי. חשבו שלא ייצא ממני כלום. גדלתי לרעיון שמערכת יחסים זה דבר לא יציב. זמני. כל דבר הוא פג תוקף. ראיתי את הדמויות הכי חזקות בחיים שלי, המודלים שלי, מתפרקים. ופירוק מלוכלך. אלה היו סצנות קשות עבור ילד. ראיתי וידעתי הכל. זה הבסיס לבעיה שיש לי במערכות יחסים. גדלתי על מודל לא נכון. גם האחים והאחיות שלי גרושים. אמרתי לעצמי: למה לי בכלל להיכנס לזה?
אבל כשראיתי את "מחוברים" ממש התביישתי בעצמי. ראיתי שיצאתי בוגד ושחצן מול בת הזוג שלי. כל פרק גרם לי צמרמורות וחום. אז התחלתי לחשב את מסלולי מחדש. הבנתי שאני חייב להתנקות. נפרדתי מהחברה שלי. הבנתי שאני לא צריך לחפש נשים, אלא אישה אחת. בת זוג יציבה. שתהיה חברה טובה, זיון טוב. התחלתי להיות רגיש לסביבה, גם הפכתי לצמחוני. לא מסוגל לקחת חיים של עגל עם נשמה כדי שאהיה שמח. זה קניבליזם מבחינתי.
זה חלק מאותו מהפך שעברתי, לא רק עם נשים. פעם הייתי שם זין על הסביבה. חייתי כמו חיה: אוכל, שותה, מזיין. לא הבנתי כלום. גם היום הסיבה העיקרית לגירושים היא בגידה. אני כבר לא סקרן. הלכתי הכי רחוק שיש. תבין, מנער ירושלמי בלהקת הפאנק סרטן השד, שרצה מגיל 15 להיות רוקסטאר - סקס פיסטולס, "התפוז המכני" – קיבלתי בפצצה את כל מה שחלמתי עליו. בגיל 22 הוצאתי אלבום ראשון וכל עולם המוזיקה דיבר עליי. כל הפנטזיות שלי התגשמו: בחורות, טורים, מסיבות, מעריצות. רוקסטאר
ביי דה בוק. מסיבה ראשונה באוסטרליה, מסיבה שנייה במוסקבה עם כל הבחורות היפות סביבי. הייתי כמו ילד והעולם היה כמו חנות ממתקים אחת גדולה. הגשמתי כל חלום אפשרי.
ואז התמכרתי לכיבושים. פעלתי רק ממקום של אגו, כי באתי ממקום שאין לי כלום, ופתאום גדלתי וגדלתי. רציתי להראות לכולם. הרגשתי כמו ג'ים מוריסון. אימצתי את החיים
האלו, עם כל החבילה. לא נרגעתי. התיאבון גדל והאגו גדל. היו תקופות שלא הייתי כמעט שנה בארץ, היו מפמפמים אותי רצח. העולם נהיה הבית. כל מקום שנחתתי בו היה מסיבה אחת גדולה. וככל שזה התעצם, נהייתי יותר אקסטרים. החור הגדול שהיה בי לא התמלא.
היום אני יודע שכל החיים הפרועים האלו היו רק קישוטים. היה בהם הכל, חוץ מלמצוא את הפקק הנכון. לא היה עוגן בחיים שלי. ההצלחה שלי הייתה ענקית, כי התחתנתי עם המקצוע שלי. אני נשוי למוזיקה. הייתי קנאי למה שעשיתי. אבל גם ההצלחה שלי לא בנתה את הביטחון. ככל שהאגו גדל, הביטחון מתערער. אתה יותר רגיש. יותר תוקף ונפגע.
למה לא הסתפקתי בכמה שנים פרועות ונרגעתי? כי התאהבתי בחום ובאהבה הזמניים האלה. אהבה שנמשכת בין יום לשבוע. זה התאים לי לתבנית שאיתה הגעתי מהבית, שהכל זמני. הייתי נותן את כולי לאותו רגע. כי לפי המודל שלי, בסוף ממילא נפרדים. כל רומן או סטוץ מילאו לי את החלל לרגע בזוגיות פגת תוקף. הייתי זקוק לאהבה זמנית, כדי למלא את החור הגדול הזה בתוכי. זה גם מה שעיכב אותי. כמו לקחת אקמול כשהיד שלך שבורה ואתה צריך גבס.
הרווקות שואבת אותך. כל בן אדם שהיה מגיע להצלחה הזו היה אוכל כל סוכרייה שיש. כיבושים זה דבר ממכר. אבל הריגוש הפך לשגרה. ואז כדי להתרגש ממש, אתה צריך לקפוץ לרמה הבאה. אם לא תטפס, תשתעמם. והכל במקביל נהיה יותר גדול – ההופעות, ההצלחה, הבחורות, הטורים. לא הייתי רגיש לסביבה. ושלא תבין לא נכון, אני לא מתחרט לשנייה אחת על מה שעשיתי. זה התאים לי לתקופה ההיא.
והיום? היום אני מפחד להיות רווק. אני מעדיף להיות לבד, אפילו בלי סטוצים, רק כדי לא להישאב לזה שוב. כי זה עולם של חרטא. ההתמכרות הזו מעכבת את ההתפת־
חות האישית שלך. אני אקצר לרווקים את התהליך: בואו, תודו שאתם רוצים משפחה. כי זה העוגן. בסופו של דבר מעניין אותי דבר אחד: להגיע למשפחה ולילדים שלי. אומרים
שזה הריגוש הכי גדול. אני כבר רוצה לגעת ביצירה הזו. אני כבר יודע איזה אבא אהיה. ואני גם יודע שברגע שהסקיצה תהיה מוכנה לגמרי בראש שלי, זה יתממש. וזה יקרה בישראל, עם בחורה יהודייה.
איל, 30, רווק, מפתח אפליקציות
יש לי מישהי בדרום, בת 41 . גרושה עם ילדים. כשאני מגיע אליה אני בא עם כל האביזרים ו־וויסקי כמובן. היא ביקשה שאקנה קרם מיוחד. אני לא בא סתם לתת בראש, אלא לעשות דברים מיוחדים. בשבילי לשמוע את הסיפוק של אישה זה מטריף. סקס רגיל יכול כבר לשעמם. אתה רוצה להשקיע יותר. כל אחת רוצה לעשות דברים שלא עשתה
בעבר. אני מפתיע אותן. בהתחלה הן נבוכות ואחר כך מתאהבות במין. יש כאלה שאפילו נותנות שמות לאביזרים שלי.
כשהייתי צעיר יותר מבוגרות מתו עליי. ככה צברתי ניסיון. כבר כשהייתי בן 12 , הייתה לי מישהי בת 16. את הבתולים איבדתי בגיל 17 . מגיל 18 עד עכשיו – זה תענוג. אחרי 60 נשים כבר הפסקתי לספור. בתקופה הזו הייתי בזוגיות כמה שנים במרוכז. אבל אף חברה לא יכלה לעמוד בחרמנות שלי, בכמויות שרציתי: שלוש־ארבע גמירות בערב. אצלנו זה משפחתי, אבא שלי בן 60 ועוד עומד לו כמו תותח.
יש לי מישהי שאני מספר לה כל דבר שאני עושה. עם מי אני הולך לעשות סקס, מה מושך אותי. לפעמים אני אפילו שולח לה הודעה, או מדבר איתה בטלפון כשהבחורה שאני איתה בשירותים. שואל אותה מה היא רוצה שאני אעשה לה. זה מדליק אותה, מדליק אותי. לפעמים אני גם מצלם תוך כדי הסקס. הכל תמיד בהסכמה.
אני רואה את עצמי כבחור מיני, למרות שאני מסתיר את זה יפה. אני פוגע ברוב המקרים. השיטה שלי קלה ופשוטה: אני מסתכל להן בעיניים ומיד יודע מי רוצה ומי לא. יש הרבה אנשים שאין להם את האומץ. אצלי אין משחקים – כן, כן; לא, לא. מולן אני שנון ברמות, וזה מדליק אותן. זה פחות מאיים. כאילו הבחור השקט והמופנם. אתה רואה
אותי, זה מה שאני משדר.
הסקס תופס חלק גדול מהחיים שלי. לפחות חצי מהזמן הפנוי שלי, במיוחד בקיץ. אני גר ליד הים, ידידות מגיעות, הולכים, יוצאים. תמיד בודק אופציה לסוף שבוע. אין לי פלייסטיישן בבית, זה ממכר ואני רוצה להקדיש את הזמן לסקס. לומדים מהניסיון, מסרטי פורנו. כל שבוע. תמיד יש מה ללמוד. תיירות אוהבות אותי, כי אני כהה.
כל הנשים חוזרות אליי. אומרות: בחיים לא הייתי מסתכלת עליך ברחוב, אבל אתה נגעת בי. זה גורם לי סיפוק גדול. נשים רוצות סקס יותר מגברים. גמירה של אישה הרבה יותר מורכבת. אם אתה גורם לזה, אתה שלה. ממש יכול לשלוט בה. כגבר זה יכול להלחיץ, לפענח את המנגנון. היא מגיעה למיטה, אבל הראש במקום אחר. אני אנסה לפתוח אותה. המנגנון שלי גם הפוך: עם קונדום אני גומר מהר, בלי אני יכול להחזיק מעמד שעות, ולכן אני יכול להיות שם בשבילה. לגמור, בסוף היא תגמור.
פעם הייתה לי בעיה של תקשורת עם בני אדם. הייתי בולע מילים. רציתי ללכת לקלינאי תקשורת, ידעתי שיש לי בעיה, עכשיו זה פועל לטובתי. היום אני יודע בדיוק מה אני רוצה. יש לי מטרה: כמה שיותר נשים. זה ממלא אותי ביטחון עצמי. כשאין לי סקס, הביטחון העצמי נפגע ברמות. אני חוזר לעבר, לא יכול לבטא את עצמי. שואל את עצמי למה אני לא פעיל. מה זה אומר עליי. למה אני לא יכול להשיג מה שאני רוצה.
היום אני כבר לא צריך לפגוש בחורה כדי להתחיל איתה. מגיל 24 הפסקתי לצאת למועדונים. יש פייסבוק, אינסטגרם, טינדר. כמות אינסופית של אפשרויות, זה לא נגמר. יש המון בחורות שמחפשות קשר. הרבה פעמים זה לא רק סקס, הן רוצות מישהו שידבר איתן, ימלא אותן. לפני המפגש אתה יודע לאן זה ילך. מספיקות לי כמה דקות. אבל גם אני שואל את עצמי: מה, אני אהיה רווק כל החיים? זה קונפליקט שמלווה אותי. להיות רציני, או להמשיך בקרחנה. אבל מניסיון אני יודע שזוגיות עוצרת אותי. לבד אני פורח. מתפתח. אולי הפתרון הוא מערכת יחסים פתוחה? אבל פתוחה רק מהכיוון שלי.
עומרי, 50, עורך דין, חי בזוגיות, גרוש ואב לשלושה
לפני שנה וחצי התגרשתי. הגעתי לתובנה שקשה מאוד לשמור על התשוקה עם האמא של הילדים שלך. זו אמנם קלישאה ומטפלים זוגיים כל הזמן מנסים למצוא את הפטנט, כדי שזה לא יקרה. אבל לדעתי, מודל הנישואים נכשל. במיוחד אם אלה נישואים ראשוניים ומתחתנים בגיל צעיר. אין זרות, אין ריגוש. כל המטלות היומיומיות – חוגים,
קניות – מוציאות את כל הסקס ולא נשאר כלום.
בשנה האחרונה אני בזוגיות עם אישה צעירה ממני בעשר שנים. בפרק ב' יש לך פריבילגיה בלתי רגילה. כל סוף שבוע שני הוא בלי ילדים. אתה אשכרה חוזר לגיל 20 . אין הפרעות. עכשיו היינו בחופשה, לקחנו בונגלו בקו הראשון על הים וכל היום עשינו סקס. יראו? אז שיראו. אף אחד לא מכיר אותנו. זה היה כל כך משחרר.
גברים היום חיים בלימבו. מצד אחד, האישה הפמיניסטית מאוד רוצה גבר קשוב, מתחשב, רגיש, שייקח חלק בעבודת הבית ובגידול הילדים. אבל במקביל הן רוצות שהוא יישאר חזק, כוחני, שיעשה את המהלך הקובע במיטה. בסוף גם הפמיניסטיות רוצות לפעמים לשכב על הגב. התוצאה: המיניות של הגבר נמצאת תחת לחץ.
לפעמים בת הזוג שלי אומרת לי: בא לי שתזיין אותי. לפי המודל השוביניסטי הכי ישן. זה מאוד מדליק אותי לשמוע אותה מדברת ככה. אבל אז אתה שואל את עצמך, איך אני מביא אותה לגמור? בעיניי זה אחד הדברים הכי חשובים בסקס. זה מאסט עבורי. תמיד היה מאסט. בת הזוג אמרה: אתה לא טיפוסי, אתה מאפשר. ביום שהכרנו כבר ירדת לי. זה כבר מביא לקרבה. לאינטימיות. אני שואל את עצמי: מה? גברים בני 50 לא יודעים איפה נמצא הדגדגן, איך לגרות אותו מספיק, בקצב קבוע, בעדינות ומסביב?
אתה שואל אותי מאיפה זה בא? כי אני לא הגבר שנשים אוספות בבר. אני נראה סבבה. אבל לא בלונדיני 185 ס"מ עם כתפיים רחבות ומצויד כמו ג'ון הולמס. גברים מהסוג שנשים רואות ברחוב ורוצות לזיין אותם – אלה גברים שהכל בא להם בקלות. הם לא צריכים להתאמץ. לעומת זאת, גברים עם בעיית דימוי סוחבים בתוכם שד. מדי פעם הוא
קופץ. יש כאלו שייקחו את זה למקום רע: שנאת נשים או שיימנעו מסקס. במפגש הבעייתי עם דימוי הגוף שלי חיפשתי דרך אחרת. מסוף הצבא החלטתי ללמוד איך זה עובד. למדתי אנטומיה ועל נקודת הג'י. אצל גברים מתחילים לאט ומגבירים מהירות. אצל נשים הרעיון הוא דווקא לשמור על קצב ועוצמה קבועים. שמתי לב גם שחצי דקה לפני שהן גומרות, אם אתה משנה להן משהו – זה יכול לברוח להן.
אלכוהול וגראס גם עוזרים. הגראס עבורי מגביר תחושות, יותר חושניות, הכל יותר איטי, אתה יותר ממוקד. הוא גם משהה. גם אם אתה גומר, זה לא סוף העולם. אז או שאתה יורד לה, או שעושה לה ביד. בכלל עדיף שתגרום לה לגמור לפניך, ואז תמשיכו לאורגזמה שנייה. יש פעמים שהיא מפרגנת לך, אומרת: תגמור, תגמור, אל תחשוב עליי. תגמור כמה שאתה רוצה. אז אחר כך עושים השלמות. או שעושים סקס חזק ומתאפקים. כשבת הזוג חווה אורגזמה וגינלית זה יותר מגניב אותי. רוב הנשים לא מגיעות
לאורגזמה בדרך הזו. עבורי, זו טפיחה לאגו, שאתה שווה, שאתה טוב. ואומרים לך. זה מאוד אינטימי. הרבה יותר קרוב.
לפעמים זה מתפספס ויכול להכניס אותך לחרדה. השד שוב קופץ. הראש מוצף במחשבות. הן לא מרפות. אתה נכנס לסרטים. המיניות והגבריות שלך יכולות להתערער. רק דרך תקשורת אפשר לפרק את המתח הזה. רק כשאתה מדבר עם בת הזוג על הסקס, זה מבהיר הרבה דברים. זה מקרב ואינטימי וזה עוזר.
כשאתה יושב עם חבר'ה גברים – צעירים וגם מבוגרים – עולות השיחות האלו. אתה לא מתחרט שהתגרשת? את רוב ההחלטות על גירושים עושות הנשים. בהתחלה גם אני כעסתי עליה – הזעזוע, החשש לפגיעה בילדים. היום אני אומר: היא נתנה הזדמנות שנייה לחיים. אני רואה את עצמי בר מזל שמצאתי אותה. כשאתה מתגרש, אתה חייב לגדול. אסור ליפול. המין המשודרג בהחלט עוזר לי לגדול, גם רגשית.
איזי, מתי תתחתן? ב־ 1963 אחי הבכור שגר בהודו רצה לשדך לי קרובת משפחה. בכלל לא ידעתי אז מה זה הומוסקסואל. רק ידעתי שאני נמשך לבנים. נסעתי וסיפרתי לו את האמת. הוא קיבל את זה בשלוות נפש ואמר: אם ככה, אסור לך להתחתן. בגיל 28 נסעתי ללונדון, שם גרו שתי האחיות והאח שלי. פניתי לפסיכולוג ושאלתי אם הוא יכול לעזור לי להשתנות, להתאהב בבחורה, להקים משפחה. ניסיתי לשכנע אותו להפנט אותי. הוא אמר לי: אסור לי לעשות את זה, אתה מה שאתה.
מצאתי עבודה במשרד ממשלתי וגרתי בלונדון 40 שנה, עד שיצאתי לפנסיה ועליתי לישראל. אני זוכר שקראתי שבחורים הולכים לאיזשהו פאב בכיכר פיקדילי ומוכרים
שם את שירותיהם המיניים. אמרתי, וואלה, אלך ואמצא את המקום. זה היה נורא. אבל היה צעיר שמצא חן בעיניי והלכתי אליו הביתה. הוא הכיר לי את החיים של הקהילה
שם. זה גם היה המפגש המיני הראשון שלי עם גבר. הוא כלל רק נשיקות ואוננות הדדית. לא הבנתי אז מה זה סקס בין שני גברים. עם הזמן הבנתי מה המשמעות להיות הומו ועזבתי את בית אחותי.
היו לי כמה חברים לתקופות קצרות, לפעמים קצת יותר. אבל כמעט אף פעם לא חוויתי זוגיות מלאה. לא הרגשתי בודד או הצטערתי על החיים האלו. קניתי בית ודאגתי תמיד להשכיר חדר לשותף. היה לי סיפוק מיני – אולי לא בכמות שרציתי — אבל בסך הכל חיים טובים. כשהייתי בן 50 מחלת האיידס התפרצה בעולם. זה גרם לי עוד יותר להתכווץ.
מאז ועד היום לא היה לי סקס. אבל הרצון קיים. כשעליתי לארץ ב־ 2006 שלחו אותי לעשות בדיקות דם. גילו שיש לי סרטן הערמונית. עברתי טיפולים והרגשתי שזה משפיע עליי מינית. לא הייתה לי זקפה. לאט־לאט זה עבר, אבל במקביל אני מזדקן.
היום ייתכן שאני מסוגל לקיים יחסים, רק מי רוצה לצאת עם גבר בן 80 ? אין. לדאבוני אני מעדיף צעירים, לא אנשים בני גילי. פגשתי אנשים שמצאתי חן בעיניהם, אבל מה אני יכול לעשות? לא נמשכתי אליהם. היום אני לא מנסה אפילו להתחיל עם גברים. אני בטוח שזה יהיה חד־צדדי. וגם מה אני יכול לתת לבחור הזה? בחור צעיר רוצה סקס — כמה שעות, כמה פעמים — אני? אין טעם. בחלומות שלי אני חושב: מעניין אם אמצא מישהו ששנינו נרצה אחד בשני ואוכל לתפקד.
אני חבר בקבוצת קשת הזהב שמתכנסת פעמיים בשבוע בבית הגאה בגן מאיר בתל־אביב. יש אצלנו אנשים שאומרים שזה בכלל לא כדאי כל הבלגן של הסקס. מי יודע אילו בעיות יהיו? אני לא רוצה כאב ראש. כבר התרגלתי ללבד. נניח שאמצא מישהו, יהיה מאוד קשה לחלוק את החיים שלי עם עוד אדם. הבנתי שזה קצת מאוחר מדי וקיבלתי את זה.
מאיפה ההשלמה הזו? נניח אדם עובר תאונת דרכים והופך לעיוור. החיים שלו נהרסים. הוא מוכן להתאבד. תשווה אותו לילד שנולד עיוור. לו אין טראומה. נחזור אליי: אם היו לי חיי סקס נפלאים ופתאום אני לא יכול לתפקד – זה נורא. אבל אצלי זה קרה לאט. אף פעם לא היו לי הצלחות גדולות בתחום. היום אני כבר רגיל. הגעתי לגיל 80 ואין לי סקס. זה לא ביג דיל.
אנחנו מזדקנים לאט־לאט. זה לא שאתה בן 30 ופתאום יום אחד השיניים נופלות והידיים רועדות. במצב כזה היית מתאבד. אתה מקבל את הזקנה כי אין לך ברירה. עם הזמן
אתה לומד שאתה לא יכול לעשות את כל הדברים שעשית בגיל 30 . זה לא רק הסקס. אתה לא יכול לרוץ כמו פעם. גם השינה שונה. התשוקה המינית כבר לא בוערת. הדחף,
הצורך – לא כל כך חזקים. אולי זה סוג של מנגנון הגנה של הגוף. ובכל זאת, לפעמים אתה קם בבוקר וחושב שהיה יכול להיות מאוד נחמד אם מישהו היה מתעורר לצידי.
יואב, 18.5, בוגר תיכון, לפני גיוס
הגילוי המיני האמיתי הראשון שלי לא היה באיבוד הבתולים. זה קרה בתחילת הקשר. הגילוי הגיע בשלב מאוחר יותר בחברות. עבורי איבוד הבתולים היה חסר משמעות. מחסום פיזי שהיה צריך לעבור כדי להגיע לקשר מיני ועמוק. זה לא היה רגע של קתרזיס, אפילו להפך. אמנם הייתה התרגשות שזו חוויה חדשה, אבן דרך במערכת היחסים. אבל אתה לא עף באוויר בפעם הראשונה. זה לא לווה בפחדים, כי היה אמון בינינו ובעיקר הרגשנו מוכנים. זה גם היה מתוכנן. בבית.
היום אני קשוב לעצמי, לבת הזוג שלי. ועדיין יש לי חששות לגבי יום הדין, היום שבו לא יעמוד לי. הרגע שבו לא אתפקד. ואז העולם יקרוס. אני חושב שהדימוי הזה בא דווקא מהמדיה, מסרטים, מסדרות טלוויזיה. ואתה גם שומע את כל הסיפורים של המבוגרים, איך מערכות יחסים ממוסדות נשחקות.
הפעם הראשונה שגיליתי את העולם המיני הייתה בבית הספר היסודי, באוננות. זו הייתה תקופה בבית הספר שבה כל אחד בא עם גילויים חדשים. זה נכנס לאתר פורנו, אחר משקר שהיה לו קטע עם בחורה. ההוא מספר שהוא ראה למורה ההיא, וזה שמסביר שלמורה ההיא יש חזה גדול. זה היה שיח של בנים בלבד, שאף פעם לא פרץ מעבר לזה. הבנות היו מושא הפחד. פתאום, כשזה היה אמיתי, לא ידענו איך לשתף אותן במיניות המתפרצת שלנו. הן לא היו שותפות בכלל למשחק הזה. לא הסתכלנו עליהן בכלל; רק על פורנו, דימויים מהסרטים. שום דבר מציאותי. מקסימום מבטים על המורה.
אני זוכר את המעבר מהעולם הווירטואלי לעולם האמיתי. הייתי חלק מחבורת בנים שרצו לנסות את הקיצוניות לכל הכיוונים, כמו שרואים בסרטים. בדרך כלל זה היה עם הב־
נות של החבורה. זו הייתה הפעם הראשונה שהבנות לא היו מרוחקות, אלא חלק מהמשחק. ואז נוצר ניסיון הדדי לגלות את העולם הזה. לנסות להבין מה זו תקשורת מינית – עם רמזים והצעות. במשך הזמן נוצרו קשרים שהיו יותר ניסיון למערכות יחסים.
אני הייתי בעמדת המתנסה. צללתי פנימה רק כדי לא לוותר על הזדמנויות. בהתחלה כל מה שרציתי אז היה ליישם כבר את מה שראיתי בעולם הווירטואלי, בפורנו באינטרנט, להגשים חוויות ולסמן וי. זה היה מאוד ריק. אבל עצם זה שהייתי בפנים נתן לי ביטחון עצמי. הייתי חלק מחבורה מתנשאת ומתנסית. הייתה הרגשה שאף אחד לא יכול עלינו. שאנחנו פיצחנו את הנוסחה. היום ברור לי שבפועל היינו חבורת אהבלים.
היום, כשאני נמצא במערכת יחסים, אני מבין שסקס וגבריות נבנים דווקא ממושגים שנחשבים לא גבריים - תקשורת, הבנה, רגישות, עדינות. אולי בניגוד לאיך שסקס וגבריות
נתפסו פעם – כביטוי של מאצ'ואיזם ובוטות – היום בדור שלי פתוחים למורכבות. גם בשיחות עם בחורים אחרים בדור שלי, המושגים של גבריות קלאסית ומאצ'ואיזם כבר לא מניעים את המגרש המיני, ובעיניי, טוב שכך.
כשהייתי בן 17 הציעו לי להשתתף בתחרות גבר השנה, זכיתי במקום השני. שבוע לאחר מכן הכרתי את גבר חלומותיי, שהיה בן זוג שלי במשך שלוש שנים וגרנו יחד. נפרדנו לאחר שהוא תפס אותי בוגד בו. שלוש פעמים.
כל פעם: טוב, סליחה; טוב, סליחה. הפכתי לאחד הגברים הבולטים בקהילה. הייתי יחצן של מסיבות, היו מצלמים אותי. כשהייתי בן 21 הכירו לי את אתר אטרף. אמא שלי תפסה אותי מאונן מול המצלמה אולי 200 פעם. בכל התקופה הזו עבדתי בחנות סקס בדרום תל־אביב. התעשייה הדליקה אותי מאוד. החלטתי שאני רוצה להיות
שחקן פורנו ושלחתי מיילים לחברות הפקה בחו"ל.
עשיתי אלפי יורו, אבל ביזבזתי הכל. היום העולם השתנה. המחירים צנחו. יש גם אנשים שמצטלמים לפורנו בחינם. הצטלמתי ל־56 סרטים, לחדש כבר אין מה לחדש. קרה גם שהייתי עם חמישה־שישה גברים ביום. זה נקרא מרתון. אתה עובר מאחד לשני. וואו, איזה ענק יש לו. תודה רבה, היה מושלם. אבל אולי לבא אחריו יהיה יותר גדול. עוד לא הספקת להתקלח וכבר אתה שוב מנסה למצוא. טוב, יאללה, תבוא עכשיו. אחר כך עוד אחד. ועוד. רוב הסיכויים שהחוויה הבאה שלך לא תהיה יותר טובה, אבל זה לא משנה.
המרתון הכי ארוך שלי היה עם 19 גברים ביממה. זוגות וגם שלישיות. תוך כדי אתה עם הטלפון על אטרף, מחפש עוד בחור. הם הולכים הביתה, באים חדשים. בסופו של דבר אתה נשכב במיטה ואומר: איך אני חרמן? כי לא הגעתי לסיפוק אמיתי. הזמינות האינסופית גורמת לירידת סף הריגוש. ואז עוברים לסקס קינקי: קשירות, שליטה, יריקות, השפלה. תראה את נעלי העקב האדומות על המדף. פטיש. הסטרייטים רואים גרביון ומתרגשים.
אני מכור לוויאגרה. אני לא זז בלעדיה. קשה לחיות בעולם שבו אתה צריך להוכיח את עצמך דרך המין. כשאתה מתעסק בפורנו מצפים ממך שתהיה אלוף במין. אבל לחץ
הדם עולה למוח, העיניים אדומות... אתה יודע כמה פעמים לקחתי ויאגרה ולא היה סקס? אם אתה שואל אותי – פורנו או ליווי? חד־משמעית ליווי. נכון שהיו לי כמה לילות
שחזרתי עם דמעות בעיניים, אבל לרוב, החוויה מהממת. אתה פוגש אנשים מרתקים: מנכ"לים, אנשים בכירים. חלקם לא יכולים להגשים את התשוקות בעולם שלהם. בחו"ל כולם לוקחים שירותי ליווי, זה מאוד מקובל. הכל שם ברור. בא, וואו! היה מהמם. שם כסף על השולחן והולך הביתה. זה נותן לך בוסט לאגו – זה שאנשים רוצים אותך,
שאומרים לך שאתה סקס מהסרטים, שאחרי יום מרימים טלפון ואומרים: אני רוצה אותך שוב.
אף פעם לא הייתה לי בעיה עם הדימוי של הליווי. אין לי שום רגשות אשם שאני עובד בזה. טוב לי ואני שלם עם זה. אבל זה לא מתאים לכל אחד. אני לא מסתתר; היום מצלמים אותי לסרט שישודר בערוץ 8. אמא שלי מנסה לשכנע אותי לחיות בלי זה, אבל לא בא לי. זה פנאן. מקצוע לכל דבר. אתה חרמן, רושם הודעה עם סימנים של דולרים, בתוך שנייה מגיע לפה מישהו. הרבה פעמים לארדים (חתיכים) שאין כאלו. מזדיינים איתך, נותנים את הכסף והולכים הביתה. זה לא גורם לי להרגיש זול. למה שאתאמץ לחפש זיון ואצא מאוכזב? אם יש אפשרות שייצאו לי מזה 500 שקל, גם אם אהיה מאוכזב – למי אכפת?
יצאתי שנה עם הבן אדם הכי יפה בעולם, הייתי מאוהב עד מעל לראש והסקס היה מהסרטים. הוא היה ילד מדהים בן 21 . אבל נפרדנו. בוא נראה אותך מוצא יותר טוב מזה; יותר מ־21 סנטימטר, ושיהיה פסיבי כמו שאתה אוהב. אני נלחם להיות בטופ. עדיין רוצה את הבסט. וזה גם מה שמפיל אותי. היום אני בן 32 , בלי זוגיות. והבטן, אוי הבטן. היום אני בתחרות מול כל הקהילה. כל אחד רוצה להיות יותר גברי ממני, יותר שרירי, יותר חזק. האם אני עדיין דה בסט? היהֹ היה.
