כשהשתחררתי נסעתי לניו־יורק. התכנון היה לעבוד קצת ולחסוך כסף לטיול הגדול בדרום אמריקה. וכך מצאתי את עצמי בקווינס, באחת השכונות האפורות, במשרד תיווך קטן מנסה לעזור לאנשים פשוטים למכור את הבית שלהם. שם גם הכרתי את מאלה, בחורה בת 23 שהוריה היגרו מגאנה לארה"ב כשהיא הייתה תינוקת. מאלה הייתה המזכירה במשרד הקטן ובאחת השיחות שניהלנו באותם רגעים שוממים במשרד נדהמתי לגלות שהיא מעולם לא הייתה במנהטן. העיר המדהימה בעולם הייתה במרחק של דולר ורבע ו־20 דקות נסיעה בסאבוואי ממנה ועבורה זה היה כמו עולם אחר לגמרי, משהו ששומעים עליו בסיפורים ורואים בסדרות בטלוויזיה. הייתי בהלם.
נזכרתי במאלה כשנשלחתי לכתוב על המלונות החדשים והפחות מוכרים של תל־אביב. האם יכול להיות שאני כמו מאלה, גר בגבעתיים – 10 דקות נסיעה על אופנוע ממרכז תל־אביב ופיספסתי עד היום? אחרי שביקרתי בשלושת המקומות שעליהם אני רוצה להמליץ לכם כאן הבנתי שכנראה רובנו הם כמו מאלה, עושים בסופו של יום את הדרך מהמשרד הביתה ולא מודעים לאפשרויות שיש לעיר הגדולה להציע. עם קצת דמיון ופתיחות לנסות - חופשה כזו בתל־אביב למשך כמה ימים, יכולה להפוך גם עבור מי שגר בגבעתיים לחופשה בחו"ל, או כמעט כמו בחו"ל.
אם הייתם מגיעים לחופשה בעיר אירופית ונופלים על מלון שרק דומה לשלושת המלונות המפתיעים שפגשתי, הייתם מאושרים. כולם יהפכו אתכם, גם אם לא התכוונתם, למקומיים לכמה ימים. כולם בסיס מצוין ללכת לאיבוד בעיר שכל הזמן נמצאת בתנועה, בהתפתחות, שמתפקעת מרוב יצירתיות, שבכל פינה קורה משהו ונפתחים בה כל הזמן מקומות חדשים ומלהיבים שכיף לגלות. מה שאי־אפשר לעשות כשמגיעים לשעה־שעתיים לסידורים או פגישה עסקית בבית קפה.
וילה וויט: אירופה של המאה הקודמת
שדרת בן ציון היורדת מהבימה לכיוון דיזנגוף סנטר היא אחת האהובות עליי בתל־אביב. היא קצרה, ויש משהו חגיגי בירידה הזו לכיוון הים, בייחוד בשעות הערב כשהשמש נותנת הופעת אורח. פסל עיגולי הפלדה ("התרוממות") של קדישמן בכיכר הבימה מספק את ההשראה התרבותית, רוכבי האופניים שמנסים לשמור על הנתיב לצד הולכי הרגל ובית הקפה הקטן בפינה מספקים את הנוף־התל אביבי ואת הצבעוניות. ובלב השדרה באחד המבנים היפים פתחו לאחרונה את וילה וויט - מלון בוטיק קטן בן 18 חדרים. הווילה שנבנתה בסגנון מודרניסטי בינלאומי והוגדרה לשימור מחמיר, כוללת שלוש קומות ומרפסת גג פתוחה הפונה אל השדרה. היא תוכננה על ידי שמואל ברקאי שהיה חניכו של האדריכל השווייצרי הנודע לה קוֹרבזיה ונבנתה ב־1948 עבור משפחת זילברשטיין שהייתה הבעלים של קולנוע חן המיתולוגי. בדרך עברה כמה גלגולים עד שבשנת 2011 קנה אותה איש עסקים יהודי־איטלקי שעלה לארץ וחלם לפתוח מלון קטן ויוקרתי. אחרי כמעט 4 שנים של שיפוץ ושימור נפתחה הפנינה הזו בלב העיר. הווילה שמוגבהת מקו הרחוב, משדרת בכל פרט שבה: אליטה.
דלת העץ הכבדה בכניסה היא עדיין הדלת המקורית שקדמה את בני המשפחה שהתגוררה כאן לפני 80 שנה. בחלק מהחדרים שימרו את עבודות העץ המקוריות ויחד עם הפריטים שנאספו בקפידה משווקי פשפשים באיטליה הם משלימים מראה אירופי קלאסי מודרניסטי של אמצע המאה הקודמת. החדרים חלקם עם גינה עירונית מקסימה, חלקם עם מרפסת קטנה אל החצר האחורית או השדרה ויש גם שני לופטים ענקיים מוקפים חלונות מהרצפה לתקרה. גרם המדרגות עם מעקה העץ המקורי ועבודת הברזל ששוחזרה בדיוק מוסיפים להרגשה הקסומה שהמקום הזה מעביר. ולמרות שהמעצב הוא איטלקי בכל פרט ופרט מרגישים את החיבור העמוק הזה לתל־אביב. גם נייר המכתבים על שולחן העץ העתיק בחדר עם האיור הקטן של אישה יושבת על ספסל בשדרה ולצידה כלב קטן - מספר את הסיפור כולו.
מדובר במקום מתוחכם, עם קסם אורבני אנין ובתמחור גבוה ולכן באמצע השבוע הרוב כאן הם תיירים מבוססים מחו"ל ובסופי שבוע ישראלים שיכולים להרשות לעצמם לשלם בין 230 ל־555 דולר ללילה (המחירים בבתי מלון רבים בתל־אביב נקובים בדולרים, מכיוון שרוב ההזמנות מגיעות מחו"ל ודרך אתרים כמו בוקינג. ישראלים נדרשים להוסיף מע"מ כחוק).
ארוחת הבוקר הנפלאה שמכין השף אורון אסקיו - משדרת את אותה אנינות טעם - הכל מוקפד, עדין ומחומרי הגלם הכי טובים. הווריאציה שלו לשקשוקה היא פשוט הברקה. רוטב עגבניות על לחמניות בריוש וביצה עלומה מעל – כך הייתה נראית השקשוקה אם הייתה מומצאת בצרפת.
אחרי שהגעתם, ספגתם מעט מתל־אביב הקלאסית של המאה הקודמת, ושתיתם קאווה על הבר הקטן, הגיע הזמן לצאת החוצה. יורדים במדרגות אל השדרה ואתם בלב העיר. אפשר לקחת אופניים שבמקום מציעים כשירות לאורחים ופשוט להתחיל לנסוע. כל כיוון שבו תבחרו הוא הכיוון הנכון. פנייה ימינה תוביל אתכם לרחוב בוגרשוב והים, שמאלה לרוטשילד והרחובות הקטנים והמקסימים של לב העיר שנראים אחרת בכל שעה של היום. אפשר לעצור ולקרוא ספר על כוס קפה בשדרה, אפשר לשבת לבירה של צהריים בנחמה וחצי, בית הקפה המיתולוגי שמול הבימה ואפשר סתם להסתכל על העוברים ושבים ולגלות שלאן שלא תפנו את המבט משהו קורה. זה הקסם של להיות תייר בתל־אביב.
White Villa, שד' בן ציון 25 תל־אביב. 03-6028868, http://whitevillahotel.com/
אחוזת רנה: אמנות ואנרגיה צעירה
White Villa היא מקום מלא קלאסה למי שיכול להרשות לעצמו אבל אפשר להיות תייר בתל־אביב גם בהרבה פחות. אחת האופציות הכי שוות היא באחוזת רנה, מלון דירות מקסים שנפתח לפני כמה חודשים בלב ליבה של תל־אביב ההיפסטרית - צמוד לבית רומנו על דרך יפו והרצל. בפסג' שמוסתר מהרחוב פועל כבר תקופה בר התדר שיצר תרבות בילוי בפני עצמה. בבוקר פועלות שם חנויות קטנות של סוחרי בדים, הלבשה ומכשירי כתיבה ובערב כשהסוחרים עוזבים מוציאים אל החניון שהתרוקן את הכיסאות והשולחנות והחגיגות מתחילות. אפשר לתפוס כאן הופעות כמעט מדי ערב, מוזיקה טובה, יש גם חנות תקליטים ליד והאווירה קסומה כמו בחו"ל. אין דרך נפלאה יותר מלחוות שוב את התקופה הזו שבה הייתם צעירים ויפים, לפני הילדים, המטלות והשגרה השוחקת, מאשר להתמקם ללילה או שניים ולהרגיש שוב "סטודנטים".
שימו עליכם משקפיים גדולים עם מסגרת בולטת, את שמלת הוינטג' והווסט הישן ואולי שווה אפילו להשקיע ולגדל את הזקן חודש לפני כדי להיטמע היטב בחבורה שמסביב. המטרה: להיות שונה וייחודי מצד אחד, אבל לתת תחושה שלא אכפת לכם בכלל מהמראה החיצוני מצד שני.
את הערב אפשר להתחיל בכלל בארוחה מפנקת ברומנו של אייל שני שנמצאת גם היא באותו מתחם. משם יורדים קומה כדי להמשיך לשתות בתדר ואת הלילה מסיימים בחדר באחוזת רנה - מלון הדירות שהתמקם ממש בחלקו השני של הבניין. זו אחלה חופשה גם אתם גרים בראשל"צ, חולון, פתח־תקווה ובטוח אם אתם מהצפון הרחוק והמפגש שלכם עם תל־אביב הוא נדיר.
את המקום פתחו שמוליק ורנה, הנכדים של דויד צימנד שבנה את הבניין ב־1954 וקרא לו על שם אשתו רנה. המקום נבנה עבור תעשיית הטקסטיל ששיגשגה אז ופעלו בו מתפרות, חנויות בדים ובגדים. במהלך השנים דעכה תעשיית הטקסטיל והנכדים החליטו להחזיר את החיים למקום ולהפוך אותו למלון דירות ומרכז לאמנים צעירים. את מקומם של החנויות והמחסנים בקומת הקרקע מאכלסים כעת מעצבי תכשיטים, ציירים ומוזיקאים ובקומות העליונות ממוקמים 24 חדרי מלון הדירות בעיצובן המקסים של נטע קרזנר ודודי תבורי - מינימליזם עם נגיעות צבע. בסיסי, פשוט ונעים לעין. ההרגשה של דירת סטודנטים מעוצבת בלב תל־אביב. אל תצפו למלון בוטיק מפנק - זה לא הכיוון, המקלחת למשל פשוטה וטיפה מאכזבת אבל כשתפתחו את דלת החדר אני בטוח שתגידו "וואו" ותרגישו רק לכמה ימים שוב צעירים ובליינים. המחיר האטרקטיבי הוא גם חלק מהאנרגיה הטובה והצעירה שאופפת את המקום. מאחר ומדובר במלון דירות יש כאן מטבח מאובזר אבל אין טלוויזיה. באחוזת רנה מאמינים שאם אתם כבר כאן בלב העיר - עדיף שתצאו לבלות במקום שתשבו מול האח הגדול. והאמת הם צודקים.
מחירי הדירות מתחילים ב־340 שקלים לזוג ללילה (92 דולר) וארוחת בוקר אפשר לאכול בסאפה, המסעדה הסורית־לבנונית המעולה שמתחת. ולמי שרוצה לקחת את החוויה האורבנית עד הסוף - יש גם חדרים שפונים לחפירות הרכבת הקלה ומוצעים כרגע בכ־270 שקלים בלבד (74 דולר). אם החדר הוא רק תירוץ כדי לקרוע את העיר - בהחלט שווה.
אחוזת רנה, סמטת בית הבד 3, תל־אביב. פייסבוק: Rena's House.
פלורנטין האוס: חולם על ניו־יורק סיטי
בשנים האחרונות נפתחו בתל־אביב לא מעט מלונות מהממים ונראה שכל מקום שנפתח מיד מצמיד לעצמו את התואר בוטיק - דבר שמאפשר להקפיץ את המחיר לרמה שאם היינו מטיילים באירופה ונתקלים במחיר כזה - היינו חושבים אלף פעם אם לשלם. אבל תתפלאו לדעת שאחד משלושת המלונות עם הדירוג הכי גבוה באתר בוקינג - 9.3 הוא דווקא סוג של אכסנייה (כי יש בו 2 חדרי מעונות) בלב ליבה של אחת השכונות הכי מגניבות של תל־אביב - פלורנטין. תמורת 125-95 דולר ללילה לחדר - מחיר סביר בהחלט - בטח בהשוואה לכל צימר בצפון - תקבלו חדר מגניב, מעוצב בסגנון של בסיס צבאי אמריקאי אבל עם נגיעות מקומיות (זוג מטקות אדומות תלויות מעל כוננית ברזל), מקלחת מפנקת ואולי גם עם מרפסת אל הרחוב. המטרה כאן היא לספק לאורחים ולו רק ליומיים שלושה את התחושה שהם מקומיים. אבל כאן בכלל לא מדובר על תל־אביב: כאן הלוקליות היא דווקא לשכונה - פלורנטין. איזה כיף זה להתעורר בבוקר ולרדת אל שוק לוינסקי הצבעוני עם המעדניות וחנויות התבלינים, אצל אלברט ברחוב מטלון שקיים משנת 1935 אפשר לאכול את המרציפן הכי טעים בעולם ובחנויות התקליטים אפשר לעצור לאיזה אתנחתא מוזיקלית. את הערב אפשר ורצוי להתחיל באחת המסעדות המעולות: פיפי'ז האסיאתית הקטנה, אוזריה ונקסט דור של השפית אביבית פריאל, דלידה (החמארה האירופית הצבעונית שהיא מעין שילוב של בר ומסעדה) אבל מכולן עדיף פשוט לרדת לפלורנטין האוס - המסעדה בקומת הכניסה של המלון של השף הנפלא שרון כהן (שילה, קפה אירופה) שהצטרף ליזמים ופתח מקום בווייב של המלון - אסיאתי, צבעוני ושמח, ובעיקר עם אוכל מעולה (אל תוותרו על פילה הדג בקארי צהוב תאילנדי!). את הלילה אפשר לסיים באחד המועדונים או הברים - פלורנטין מלאה בהם. הייתם כבר בלונדון, אמסטרדם וברצלונה - אתם לא חושבים שהגיע הזמן להעביר לילה פרוע בתל־אביב ולהבין למה תיירים מכל העולם מציפים את העיר?
פלורנטין האוס הוא מקום שונה - זה לא עוד מלון בוטיק מפונפן אלא 25 חדרים עם וייב אחר, צעיר אבל גם מפנק. מעבר לחדרים המקסימים יש כאן גם חדר מעונות עם 8 מיטות לבנות בלבד והשאיפה של אריאל, אחד היזמים, הוא שכמה חברות טובות ישאירו את הבעלים והילדים יבואו לקרוע את העיר ויחזרו שיכורות לישון בחדר יחד. המחיר: 100 שקל ללילה למיטה בלבד.
גם כאן לא תמצאו טלוויזיה חוץ מבסוויטה על הגג ולארוחת הבוקר ישלחו אתכם לקפה "הקסבה" הצעיר באווירת שאנטי הסמוך. אם תרצו לדעת מה קורה הצוות המעודכן של המלון ישמח להמליץ על מסיבה טובה, תערוכה או איזה אירוע תרבות מחתרתי שבדיוק קורה בסביבה ותרגישו לרגע כמו באחת השכונות המגניבות באירופה. לכאן מגיעים אלה שבניו־יורק לא מחפשים לישון בשדרה החמישית אלא בויליאמסבורג שבברוקלין. אלה שמחפשים משהו אחר, משהו חדש ואותנטי. בפלורנטין האוס יאפשרו לכם ולו רק לכמה ימים להיות חלק מהוייב. גם אם אתם גרים בגבעתיים, 10 דקות נסיעה משם.
כשסיימתי את סוף השבוע המרוכז הזה בעיר הרגשתי שאני חייב לעשות את זה יותר. להיות תייר בעיר שלך זו חוייה נהדרת. זו הזדמנות לפגוש את אותם רחובות ואותן פינות שבהם אתה נוהג לעבור בדרך כלל בזמנים קבועים, בשעות אחרות של היום ולראות אותם באור שונה לגמרי.
מבט אחרון על הכתבה לפני שאני לוחץ send גרם לי לחייך. שלחו אותי לכתוב המלצות על מלונות שעברו לכולנו מתחת לרדאר אבל מה שבאמת יצא לי כאן זה מכתב אהבה לתל־אביב. שווה לכם גם לנסות להתאהב. זה פה קרוב.
פלורנטין האוס, פרלורנטין 6 תל־אביב. 03-5299909. https://florentinhouse.com/
