בסוף השבוע חזר פרופ' אבי ריבקינד, מנהל יחידת הטראומה בבית־החולים הדסה, מפולין אחרי שאיתר את בתה של המורה שהצילה את חייה של אמו בזמן השואה — וזו העניקה לו כפית מכסף שהייתה שייכת לאמו.
ב־1961 נתנה לוסיה־לאה אפשטיין עדות ביד ושם ובה סיפרה שכשהייתה בת 17 היא ברחה מגטו גרודנו והגיעה לבית המורה שלה, וזו קיבלה אותה. "אמא שלי סיפרה שהיא בקושי הצליחה ללכת והייתה מלאה בכינים, ואותה מורה טיפלה בה וסעדה אותה, ולאחר שהתאוששה המשיכה בנדודיה לכיוון וילנה", מספר בנה פרופ' ריבקינד. "לפני שנה וחצי קראתי שוב את העדות הזו והחלטתי ללכת לחפש מה קרה עם אותה מורה".
פרופ' ריבקינד פנה לחברים משותפים שיבדקו בגרודנו, שנמצאת כיום בבלרוס, אם יש עקבות לאותה המורה. לפני כמה חודשים הוא קיבל מספר טלפון של סלומאה — בתה של סופיה בירוק — שהייתה המורה של לאה. "צילצלתי אליה, ובגלל שהיא לא מבינה אנגלית היא הפנתה אותי לבן שלה".
בנה של סופיה פנה למכר בישראל, זה יצר קשר עם יד ושם, ולאחר כמה בירורים נמצאה עדותה של לאה אפשטיין. ב"יד ושם" קראו שוב את עדותה והחליטו להעניק לבירוק עיטור של "חסידת אומות עולם" בטקס חגיגי שהתקיים ביום חמישי האחרון.
"כשהסתיים הטקס קוראת לי סלומאה הצידה", מספר פרופ' ריבקינד. "פתאום היא שולפת כפית מכסף ואומרת לי שזו כפית שהייתה שייכת לאמא שלי והיא שמרה עליה כל השנים. הכפית הזו נשמרה למעלה מ־70 שנה. סופיה שמרה עליה כל השנים ואחר כך העבירה לבתה, ועכשיו הכפית חזרה אליי. זה מרגש בצורה בלתי רגילה".
