מלאני פרס עשתה את הצעד הראשון על המסלול. דווקא היא, שכבר שנים מתרחקת מדוגמנות, פתחה את תצוגת הבכורה של המעצב ויוי (ויקטור) בלאיש בשבוע האופנה האחרון. ולא רק היא עשתה לו כבוד. גם הדוגמניות מיקי ממון, יעל רייך ואורית ברקוביץ', שזהרו בניינטיז, צעדו על המסלול במתחם גינדי בשמלות המרחפות והמהפנטות שלו. בקהל הנוצץ ישבו הלקוחות הקבועות חנה אזולאי־הספרי, אחינועם ניני וקרולינה. אחרות, כמו קרן מור ויעל אבקסיס, עודדו מרחוק. "זו התצוגה הראשונה שלי מאז מילאנו, יותר מעשר שנים", התרגש בלאיש, שעבד במשך שנים בבית האופנה רוברטו קוואלי באיטליה, והיום יש לו בארץ מותג לבגדי ערב וכלות.
התצוגה, שגרמה לכתבי האופנה לצאת מגדרם, נולדה ביוזמת בן זוגו של בלאיש, גדי אלימלך, מעצב אופנה נחשב בזכות עצמו, שקנה את פרסומו הראשוני כסטייליסט של נינט. כשמפיק האירוע מוטי רייף הציע לאלימלך להציג בשבוע האופנה, הוא דרש מרייף לפרגן גם לבלאיש: "לא נראה לי הגיוני שאחד המעצבים הכי משמעותיים בארץ לא משתתף בזה. אני אדאג שהוא יהיה בפנים".
ביום התצוגה של בלאיש הסתובב אלימלך נרגש וגאה, כאילו אין לו תצוגה משלו למחרת היום. "אתה תופתע מחר", הבטיח לי. "לוויוי ולי יש שפות עיצוביות שונות. הוא כמו נזיר בודהיסטי, בגדים נופלים וקרועים. אצלי הגזרות יותר מהודרות".
ואכן, התצוגה של אלימלך הייתה נשף גדול. מתחת לכדור דיסקו בוהק חגג אלימלך את הגוף הנשי בתצוגה סקסית ונוטפת גלאם, כשהוא מפגין עיצוב מדויק ומחמיא שלקוחות כמו יעל בר זוהר, מיה דגן, דפנה לוסטיג, מירי בוהדנה וקורין גדעון לא מוותרות עליו.
"הפרגון ההדדי בינינו הוא די נדיר בנוף", אומר אלימלך. "אנשים מרימים גבה כשפתאום אני שולח אליו לקוחה, או שהוא שולח אליי. גם בתעשייה לא יודעים איך להכיל את זה, אבל שיתוף הפעולה שלנו הוא פריבילגיה ענקית".
אנו נפגשים בביתם צמוד הקרקע בשיכון דן בתל־אביב. בית כפרי, נעים, רחוק מאורות הניאון והספוטים המסנוורים. שש שנים וחצי הם ביחד, אבל רק עתה הם מוכנים לדבר על כך בפומבי. שניהם נולדו באשקלון, אבל שם מעולם לא החליפו מילה. אלימלך גדל בבית מסורתי, ואילו בלאיש היה שייך לגולשים. הם נפגשו בתל־אביב, בהצגת הבכורה של "רומיאו ויוליה", כמה סמלי.
בלאיש: "כשחזרתי לארץ גדי כבר היה מפורסם, שמעתי את השם, אבל לא קישרתי אותו לפנים. רק כשקישקשנו קצת בפרמיירה, נפל לי האסימון". עבור המשפחות שמכירות מאשקלון זו הייתה שמחה גדולה. "הם התאהבו בגדי ישר", אומר בלאיש.
אלימלך: "גדלתי להורים מושלמים, שאת כל חייהם חיו למעננו. המשפחות של ויוי ושלי הן משפחות חמות, אוהבות".
איך קיבלו את הזהות המינית שלכם?
בלאיש: "זה לא קרה בגיל צעיר, היינו פשוט עסוקים בלהדחיק את זה טיפה".
אלימלך: "עם ההורים שלי לא דיברתי על זה מעולם. אבא שלי נפטר לפני שנתיים ואמא שלי בת 85, שניהם מדור אחר. אבל את האחים והאחיות שלי שיתפתי".
בלאיש: "יצאתי מהארון בגיל 33. הקטע הקשה היה עם ההורים. תמיד רציתי לספר, אבל אתה אומר לעצמך שזה מסובך. אתה בא לספר להם ומקבל התקף לב. יום אחד הרמתי אליהם טלפון מאיטליה וסיפרתי. הם היו כאלה מתוקים, אחרי יומיים הגיעו בטיסה לפגוש אותי ואת בן הזוג שלי דאז. אחרי שבוע הם חזרו הביתה והודיעו למשפחה: הבן שלנו הומו ואנחנו אוהבים אותו".
אלימלך: "מה הורים רוצים? ילד מאושר".
לא מעט זוגות ותיקים, גם גייז, חושבים בשלב מסוים על ילד.
בלאיש: "פעם חברה טובה שלי ואני חשבנו לעשות ילד ביחד. סיפרתי לאמא שלי וחשבתי שהיא תשמח, אבל היא הסתכלה עליי ואמרה: 'בשביל מה?' אמרתי, 'יהיה לך נכד חמוד'. אמרה: 'יש לי מספיק נכדים. אתה לא צריך ילדים, אלא להמשיך באמנות שלך. עם ילד לא תוכל להמשיך לעשות מה שאתה אוהב'. אין לי פאשן לילדים. לא רוצה להיות אחראי אפילו על דג".
איך זה לעבוד באותו מקצוע? אתם סוג של מתחרים.
בלאיש: "באופן מפתיע, העיסוק המשותף לא מייצר מתחים ותחרות אלא עניין בלתי פוסק. זה לוקח אותנו קדימה, אישית ומקצועית. עוצמת ההרמוניה בינינו לא מפסיקה להפתיע אותי".
אלימלך: "אני מניח שסייעה גם העובדה שהכרנו אחרי שחצינו את גיל 40. באנו, כל אחד, עם רקורד עשייה והצלחה מוכח. הגענו מגובשים, ככה שהיה קל להשאיר את האגו בצד. כשהגעתי בפעם הראשונה לשוק הפשפשים עם ויוי, הבנתי פתאום שאנחנו כוח כפול - מעין מעצב דו־ראשי. הזוגיות שלנו מאוד מפרה, ולכל אחד יש הנרטיב שלו. בהמון דברים אנחנו דומים ובהמון דברים אנחנו שונים ואפילו מנוגדים".
למשל?
בלאיש: "אני מעופף באזורים אחרים. גדי עם הרגליים על הקרקע, שעון מעורר. כשהוא חולה הוא הולך לרופא. אני פשוט מחכה שהמחלה תעבור".
אלימלך: "אני המבוגר האחראי. דואג לחשבונות, למפגשים עם חברים. הוא יכול לקבוע עם שלושה אנשים בו זמנית ולשכוח".
בלאיש: "הוא קונטרול פריק, ואני משחרר. אני חייב שלווה, לא יכול ליצור בסטרס".
אלימלך: "הוא עוזר לי לשחרר".
בלאיש: "האמירה 'השלם גדול מסך חלקיו' היא תיאור מדויק של השותפות בינינו. מאז שאני עם גדי יש לי תחושה חזקה יותר של כוח וביטחון".
רק פעם אחת הם איחדו כוחות: בשמלת החתונה של נינט, שאותה ליווה אלימלך כסטייליסט כעשר שנים. "כל אחד נתן שם את הטון שלו", מספר בלאיש. "קודם כל נינה, שתמיד יודעת בדיוק איך היא רוצה לראות את עצמה. וכמובן גדי שיודע מה טוב לה ומה לא יעבוד. היא הייתה בחודש שישי־שביעי כשהתחתנה, ובעיצוב התייחסנו למבנה הגוף".
אגב נינט – היו כאלה שנופפו בעובדה שיש לה סטייליסט צמוד כדי לחזק את הטענה שהיא לא רוקרית אמיתית.
אלימלך: "לכוכבי הרוק הכי גדולים בעולם יש סוללה של סטייליסטים. הם לא הולכים לחנות ובוחרים מה לקנות. אנשים ראו בנינט מה שהם רצו לראות, אבל בארץ אין אמן אמיץ אחד שאמר לקהל שלו: סטופ, זה לא מה שאני באמת. רק היא. היא הקשיבה לקול הפנימי שלה והלכה נגד כל הסיכויים. זו הייתה חוויה אדירה ללוות אותה".
כשאלימלך עשה פה כותרות כסטייליסט, בלאיש עבד כמעצב אופנה בליגה של הגדולים. בלאיש, 49, שהיה כוכב המחזור שלו בבית הספר לעיצוב שנקר, טס לאיטליה עם סיום לימודיו לתחרות בינלאומית לסטודנטים צעירים וזכה במקום הראשון. הוא התברג בבית האופנה של רוברטו קוואלי, ויחד עם אשת המעצב אווה חולל שם מהפכה עיצובית. "נתנו לי ללכת קדימה בלי להגיד אף פעם: 'הוא המעצב הראשי', אבל לא היה לי אכפת. הרגשתי בגן עדן. כמויות של חומרים, תופרות. עשיתי מה שבא לי כל עוד היה לי כיף".
היית צעיר.
"בן 27, מאוד מתלהב. עמוק בתוכי ידעתי שזה יקרה, שאי־אפשר לעצור אותי, אבל בהתחלה זה לווה קצת בחוסר ביטחון. למזלי, בת הזוג שלי אז, אורית ברקוביץ', הייתה דוגמנית הבית שם, והיא גרמה לי להיות קשוב לעצמי ולטעם שלי".
בתקופת בלאיש עלה המותג קוואלי על מפת האופנה הבינלאומית. "ווג איטליה" התפעל, קוואלי והיאכטות שלו כבשו את מדורי החברה, המחזור השנתי ריבע את עצמו. אבל בלאיש שילם את מחיר ההצלחה. "רוברטו הוא מאצ'ו איטלקי עם אגו. פתאום בא ילד קטן וכולם מתפעלים, 'ויקטור, ויקטור, ויקטור', והוא רוברטו, מה ויקטור עכשיו. לא התאים לו הקטע".
בלאיש עזב את קוואלי, התחבר לתאגיד לה קופן ופתח מותג משלו. במשך שלוש עונות הציג בשבוע האופנה במילאנו וזכה לביקורות נלהבות, אבל בעקבות חילוקי דעות עם השותף, הקשר הסתיים. "עשיתי קולקציות מדהימות שכולם כתבו עליהן, אבל זה לא בא לידי ביטוי במכירות. רצו שאעשה קוואלי, הדפסים וחיות — וזה לא אני. הייתי בן 35, ולא בא לי לקום בבוקר למלחמות".
אבל אז ההנהלה של בית האופנה הוותיק ג'יאנפרנקו פרה הציעה לו את תפקיד המעצב הראשי של קו הנשים. גם כאן היו קרבות אגו, וכעבור כמה חודשים בלאיש החליט לשוב לארץ. כשנחת פה לפני שמונה שנים צלל לפיסול ולציור. המפגש עם עולם הייצור הישראלי, בפרויקט עיצובי משותף עם רוני בר, הוא נזכר, היה טראומטי. "ראיתי את המתפרות, הבדים, אנשי המקצוע — ואמא'לה. איזה פחד. נכנסתי לחרדה".
למה?
"באיטליה הייתי רגיל שבאים אליי כל יצרני הבדים, פותחים את המזוודות ויש שם הכל מהכל. השמיים הם הגבול. פה הייתי צריך בד בסיסי למכנסיים ולא היה".
אלימלך: "בארץ עובדים עם סטוקים עודפים מחו"ל, ואתה לא יכול ליצור המשכיות. אפילו בתצוגה האחרונה, שבוע וחצי לפני, הרגשנו שאין לנו מספיק חומר גלם וטסנו לאתונה ללילה. רצנו בין חנויות, בין מבחר מרהיב, כמו שני עכברי מעבדה, וחזרנו עם שתי מזוודות מלאות".
בלאיש: "כשהגיע שלב הייצור לפרויקט עם רוני בר, נתתי למתפרה 200 מכנסיים, וכשהם הגיעו הכל היה עקום. אמרתי לעצמי, לאן הגעתי? פה נפל לי האסימון".
הוא החליט לגייס תופרות ולהתמקד בקוטור ובשמלות כלה, כי "אי־אפשר לייצר כאן מוצר במחיר הגיוני לצרכן. אני 'פועל אופנה' - אוהב ללכלך את הידיים, לצבוע, לקמט, למתוח את גבולות החומר עד הסוף, לאתגר את עצמי. תמיד חיפשתי לייצר את המקבילה לג'ינס קרוע ש'חורשים' עליו בעולם השמלות והקוטור. אני חושב שבקולקציה האחרונה די הגעתי לזה - שמלות, שככל שהן יותר 'זרוקות' ופחות מתאמצות, הן יותר יפות וקוליות ובסוף גם מסובבות מבטים".
דרכו של אלימלך לקוטור ולשמלות כלה הייתה שונה. אלימלך, 47, נולד בקזבלנקה ועלה לארץ בגיל שנתיים. לאחר השירות הצבאי למד תדמיתנות, ואחר כך התמקד בהלבשה ובארט בטלוויזיה. אלה היו הימים שבהם פרצו הערוצים המסחריים וצלמי הפפראצי הפכו לעסוקים. כוכבי הביצה הבינו שהם מוכרחים סטייליסט צמוד ואלימלך היה שם בשבילם. בגיל 40 החליט שזהו. "הייתי בשיא, אבל הרגשתי שמיציתי. שאני רוצה לעצב בעצמי. עם הרבה חששות פתחתי סטודיו. לא המצאתי שום דבר חדש: בעולם היו סטייליסטים בכירים שהתבשלו עם עצמם והפכו למעצבים".
זה בא גם ממצוקה של סטייליסט שלא מוצא בחנויות חולצה שיקית אבל לא גרוטסקית ומכנסיים מחמיאים ללקוחה השמנמנה?
"כסטייליסט וכמעצב אתה עובד עם כל מבני הגוף, אגס, תפוח. רוב הלקוחות שלנו הן לא דוגמניות".
בלאיש: "הרבה פעמים אני אומר ללקוחה, 'תעברי דרך גדי'. אם צריך להדגיש לה את המותניים כי יש לה אחוריים גדולים, הוא יודע מה לעשות. אני לעומתו חייתי בפנטזיה. באיטליה, אתה מעצב על דוגמניות ומוזות, ואחרי זה במפעל, יש מי שלוקח את העיצובים דאון טו ארת'. אלה דברים שאני לומד ממנו".
זה לא דבר אלמנטרי שלומדים בבית ספר לעיצוב אופנה?
"בבתי ספר יש מגמה להפוך את האופנה למשהו אמנותי. מבנה הגוף הישראלי הוא לא שדוף. לנשים יש טוסיק גדול והן לא דקיקות. אבל בתצוגה בשנקר אתה רואה קימונו יפני זרוק ועם שרוולים עד הברכיים. אני לא אומר שצריך לבאס את הסטודנטים, 'יש לכם קובבה, תלבישו אותה', אבל לגבוהות ושדופות הכל מתאים. גם אם תשים עליהן סדין וחגורה במותן, זה יהיה מהמם".
אז העולם שייך לחטובות?
"יש נשים שבהגדרה הן אולי שמנות, אבל הן כוסיות במחשבה. מרגישות מהממות, יודעות איך להחזיק בגד. השחקנית עירית קפלן התקשרה אליי וביקשה שאעצב לה שמלת כלה. לא הכרתי אותה, אז שאלתי, 'איך את נראית?' היא אמרה: 'כמו מלאני פרס, אבל תתחיל להגדיל ולהגדיל ולהגדיל'. ראיתי אישה גדולה, אבל עם פרופורציות מושלמות".
אלימלך: "מצד שני, לא נסכים לתת לאישה גדולה בגד מאוד־מאוד הדוק שלא מחמיא לגוף ולגיל שלה. חשוב לנו כפליים שהיא תיראה טוב. היא הפרזנטורית שלנו. אני שנים עובד עם נשים וגם מרצה בפניהן. אני מלמד אותן לאהוב את עצמן כמו שהן. כל יום אני פוגש נשים שמפספסות חיים שלמים כי הן מתעסקות בטפל, בעבר או במה שיכול להיות, ולא חיות את ההווה. יש להן נטייה להסתכל במראה ולראות רק את הפגמים - וחבל. האמת היא שאפשר להיראות מעולה בכל גיל ובכל משקל".
סטייל זו שאלה של כסף או מודעות?
בלאיש: "סטייל לא קשור לכסף. אתה יכול להיות דלפון ולהתלבש בסטייל. כותנה הכי בסיסית יכולה להיות הכי שיקית בעולם, לא צריך בד עם יהלומים".
אלימלך: "יש אנשים שנולדים עם סטייל, ויש כאלו שרוכשים אותו".
אפרופו סטייל, כמה דרקונים תיתנו לדורין אטיאס?
בלאיש: "תלוי באיזה יום".
אלימלך: "יש לה ימים טובים ופחות טובים. בגדול, היא בחורה סופר־מגניבה וסופר־מצחיקה".
ובתוך כל חוסר הסטייל, שמלות הכלה והערב הופכות לביטוי ממשי לקוטור הישראלי. "זה המוצר היחיד שהישראלית מוכנה לשלם עליו 20 אלף שקל גם אם היא תיכנס לחובות", אומר אלימלך. "מה נשאר מהחתונה? מה שלבשה הכלה".
להערכתו של בלאיש, שוק הכלות תופס כ־80 אחוז מהעבודה בסטודיו. "היתר זה שמלות לאירועים ופיסים שפאשניסטות רוצות", הוא מעיד.
אלימלך: "אני שם יותר דגש על שמלות ערב, ושם משתדל להביא מקוריות, חדשנות וגזרות מחמיאות. אופנה, כמו כל אמנות, היא דבר מתפתח. בקולקציה האחרונה שלי חקרתי כיוונים חדשים, הפלגתי למקומות של מיניות נשית מתפרצת עם מחשופים עמוקים, בדים שקופים, אטיטיוד בועט - ועדיין לביש. אין ספק שוויוי סדק לי את חומת השמרנות".
כמה עולה שמלת ערב?
"מחירי העלות של שמלות ערב מטפסים לאזור ה־18 אלף שקל, בהנחה ששוכרים את השמלה".
המון כסף.
בלאיש: "זו כמעט עלות הייצור. בתצוגה שלי, יעל רייך למשל לבשה ז'קט שנעשה בתהליך ארוך מגליל של 70 מטר בד משי. אי־אפשר לאמוד את השווי של פריט כזה".
הרשתות אשמות במשבר האופנה?
"גם אם אעשה פירואטים, לא אצליח להתחרות ברשתות הגדולות. ייצור של מיליונים, משלמים דולר לפריט — אתה יכול לשלם דולר לפריט? אני משתגע לפעמים, מסתכל על המחיר ונטרף".
בדצמבר האחרון זכה אלימלך במשפט נגד רשת האופנה רנואר בטענה כי העתיקה דגם שלו, "את השמלה הספציפית עם חיתוכי הלייזר שמאוד מזוהים איתי".
לא ראית במקרה הזה הכרה בך כמעצב?
"זה לא החמיא לי לשנייה, רק פגע בי. אתם מעתיקים ממעצב ישראלי ועוד מזלזלים בטענה שלו. החלטתי ללכת על זה בשיא הכוח. הלקוחות שלי, ששילמו על השמלה המון כסף, פתאום מוצאות את עצמן לבושות בבגד שאפשר למצוא בזול בסניפים של רשת".
אז למה שלא תנסו להיכנס לנישה של הרשתות ולייצר טי־שירט?
בלאיש: "אתה יודע כמה יעלה לי לייצר טי־שירט? איך ארוויח עליה בכלל? אני מבסוט שאני מייצר שמלות כלה. דרך כלות אני מצליח לבטא את האמנות שלי, במיוחד בשמלה שרוצה לייצר איזה דרמה או אפקט של ריגוש. אם אתה רוצה לדעת את הכיוונים באופנה העולמית, תראה מה עושים מעצבי כלות".
בעידן הזה אין כמו סלב ככלי שיווקי?
אלימלך: "בקולקציה הראשונה שלי יובל שרף לבשה שמלה שעיצבתי בפסטיבל קאן בהקרנה של 'הערת שוליים', ועלמה זק הגיעה בשמלה של ויוי. הייתה המון תקשורת וזה עשה שירות מצוין".
לא רק בקאן. "בטקס האוסקר לפני שנה", מספר אלימלך, "מילי אביטל, שבעלה היה מועמד לפרס התסריטאי הטוב ביותר, ביקשה מוויוי לעצב לה שמלה לשטיח האדום".
אפשר לסרב לסלב?
"כשריצ'רד גיר ביקר בארץ אמרו לי שבת הזוג שלו רוצה ללבוש שמלה שלי. מצד אחד זה החמיא לי. מצד שני, הייתי שלושה ימים בתצוגה, והוד מעלתה ביקשה שאגיע אליה לירושלים עם השמלות. זה לא קרה".
עכשיו מחכים לשמלת הכלה של שלומית מלכה, שתינשא לבחיר ליבה יהודה לוי בקרוב, ובלאיש מופקד על עיצובה. לא צריך להיות מומחה בשיק ושוק כדי לדמיין כמה ינתחו כל דיטייל, אבל בלאיש לא מתרגש. "לפני ששלומית הגיעה אליי, התחלתי כבר לעבוד על שמלה לבנה שייעדתי לתצוגה", הוא רומז. "כשהיא באה לסטודיו, הבנתי שאנחנו מתקרבים למשהו, אז הוצאתי את השמלה ההיא מהתצוגה, כי לא רציתי לשרוף אותה, ואנחנו ממשיכים לעבוד עליה. השמלה תקבל את הטוויסט האישי של שלומית". •
