על דורה שמעתי בעיקר בהקשר של ילדים. שמעתי שהיא דמות חינוכית. לראות מצעים של דורה לצד רובה סער זה היה לא רגיל. זה הרגיש לי נמוך ושפל.
אנחנו נכנסים לחדרי ילדים ומחפשים בהם נשק, כי יש הבנה שייתכן שיסתירו גם שם. למרות שעד היום לא נתקלתי בדבר כזה, אנחנו בודקים כל פינה. ואז אחד הלוחמים שלי, שחיפש בארונית המיטה מעל ראשה של הילדה הקטנה שישנה בה, שלף פתאום רובה אם־16.
מצד אחד זה מאוד משמח ומספק למצוא את הנשק, כי המשימה שלנו היא לאתר את הנשק שאיתו בוצע הפיגוע. מצד שני, זה הזוי בעיניי. אני לא הייתי מסכן את המשפחה שלי בצורה כזו. זה לא נתפס. לא ציפיתי שדווקא שם, במיטת ילדים תמימה, יהיה רובה סער שמשמש לרצח. יש פה קו שנחצה. להחביא נשק במיטה של הבת שלך זה לא משהו שהוא בגבול ההיגיון.
עם הזמן אנחנו לומדים את השיטות של הצד השני, ואיך הוא מסתיר נשק. זו הייתה חציית קו נוספת באמות המוסר הבסיסיות.
מעצר החוליה הזו הוא אחד משיאים רבים של היחידה שמעיד על מה שקורה בשטחים ועל העבודה של היחידה מדי לילה. תחושת הסיפוק היא אדירה. מה שמחזיק אותי, כאדם בן 30, בצבא אלה הרגעים האלה שבהם אתה מרגיש ממש את ההגנה על המדינה.
היופי ביחידת דובדבן הוא היצירתיות שמתבטאת במשפט שמלווה אותנו: "בתחבולות תעשה לך מלחמה". אנחנו יודעים להגיע לכל מקום בצורה המפתיעה והשקטה ביותר. המסר שלי למחבלים הוא שנגיע אליהם לכל מקום ובכל זמן. אנחנו נעשה הכל כדי להגיע לכל אדם שעליו אנחנו צריכים לשים את היד.
