שמונה־עשרה מלקות
אסף גברון
איתן אינוך, המכונה "תנין", הוא נהג מונית בן 44, גרוש פלוס אחת, מתאגרף בשעות הפנאי, אקס־הייטקיסט, אקס־ירושלמי, אקס־בלש פרטי. הוא כבר הספיק להינצל משלושה פיגועי טרור בשבוע אחד, אך שנים אחרי, עדיין מסתובב בחוסר יציבות, עם פוסט־טראומה, כשהוא מתקשה להחליט על כיוון בחיים. הוא מכור לבתו נוגה ולאכילת בוטנים תוך כדי נסיעה, ממשיך לקיים יחסי מין עם גרושתו דוצ'י אך מתקשה לתפקד מינית עם בחורות צעירות ממנו, ובעיקר — נהנה לחלוק את הסתמיות השגרתית הזאת במפגש שווארמה עם בר, חברו מימי הסטארט־אפ.
יום אחד נכנסת למונית של איתן לוטה פרל בת ה־85, אותה הוא מסיע אל בית הקברות טרומפלדור בתל־אביב, להלוויית בן זוגה לשעבר אדוארד או'לירי. הם מדברים על הימים האלימים של סוף המנדט הבריטי בפלשתינה, על החיים הסוערים, האהבות והבגידות בישראל של שנות ה־40. ומה שמתחיל בסמול־טוק במונית של איתן, מתפתח למסע בלשי מלא הומור ותחכום, כשבמרכזו שני מקרי רצח, שתי גופות — זו של או'לירי והשנייה של רותי, חברתה של לוטה מימי קום המדינה.
מעל כל הפרשה מרחף אירוע אחד, שבו היכו לוחמי אצ"ל שמונה־עשרה מלקות בשני חיילים בריטים - או'לירי, בן זוגה של לוטה, וחברו ג'יימס וישלר, שהיה בן זוגה של רותי. במין ניסיון להעניק משמעות לחייהם, חוברים איתן וחברו בר במטרה לפצח את חידת הרציחות. הם נעים בין תל־אביב של ימינו לישראל המנדטורית, ומתחקים אחר סיפורם של שני זוגות האוהבים — לוטה ואדי, ורותי וג'יימס.
עלילתו של הספר "שמונה־עשרה מלקות" (הוצאת ספרי עליית הגג) היא מאותם הסיפורים שמסיימים לקרוא בחיוך גדול שלא מרפה. תוך כדי הקריאה דמיינתי את הספר הופך לסרט בכיכובם של אסי כהן וגורי אלפי, ואולי גם יובל שרף. שכן מעבר לקצביות, ההומור ותיאורי הסקס החיים, הספר הוא משב רוח רענן, שזכור גם מספריו הקודמים של גברון - "מובינג" ו"תנין פיגוע" (אותו תנין שחוזר גם בספרו הנוכחי).
היו מי שהאשימו את גברון כי התפשר הפעם על נושאים "פחות טעונים" מאלה שהציב בספרו הקודם "הגבעה", שעסק במאחזים הבלתי חוקיים ביהודה ושומרון. אבל יהיה זה טיפשי, מתנשא ובעיקר מנותק מחדוות הקריאה שהספר מעניק. במין מעטה פסיכואנליטי מעמיד גברון את ערכי הבגידה וההשפלה במבחן הזמן. הוא מגלה שלזיכרון רגליים ארוכות, ושלגיל חוקים משלו. ובעיקר כנראה שבאמת היה שמח פה לפני שנולדתי. מעל הכל זהו סיפור על אהבה ועל חיפוש אחר אהבה, ועל הקונפליקט הידוע וארוך השנים בין המשיכה לנעורים מלאי הבלבול, השיגעון והיופי, לבין היציבות, הניסיון והאמת שבזיקנה.
מספר עמודים: 320.
מתאים: למבוגרים.
ציטוט: "חשבתי על הזמן שחולף ועל ההיסטוריה שמתעצבת בתוכו. יותר נכון, ההיסטוריות — הפרטיות, הקולקטיביות, הסותרות, המשתלבות. כל היסטוריה והמסלול שלה מתוך הזיכרונות המשותפים, מתוך האמצעים השונים שמשמרים את הזיכרונות".
