שולמית (שולה) קישיק־כהן, שהייתה מרגלת ישראלית בלבנון ופעלה בחשאי למען העלאת יהודים מארצות ערב, הלכה אתמול לעולמה והיא בת 100. קישיק כהן הובאה למנוחות בגבעת שאול. היא הותירה אחריה משפחה בת 7 ילדים ועשרות נכדים, נינים ובדרך בני נינים.
סיפור חייה של קישיק־כהן היה יכול בקלות לשמש תסריט לסרט מתח הוליוודי. היא נולדה ב־1917 בארגנטינה להורים ציונים שחינכו את ילדיהם לאהבת ישראל. כשהייתה ילדה עלתה המשפחה ארצה והתגוררה בשכונת מקור ברוך בירושלים, ושולה התחנכה בבית־הספר לבנות "אוולינה דה־רוטשילד".
בגיל 16 השיאו אותה הוריה לג'וזף כהן, סוחר יהודי־לבנוני בעל אמצעים, והיא עברה להתגורר עימו בוואדי "אבו ג'מיל" שברובע היהודי בביירות. עד מהרה בלטה שולה בפעילותה בחיי הקהילה בלבנון ואף יצרה קשרים עם גורמים בכירים בשלטון.
ערב פרוץ מלחמת העצמאות הגיע לידי שולה מידע על ההכנות הצבאיות למלחמה בישראל, והיא הרגישה שיש ביכולתה לסייע למאמץ המלחמתי של המדינה שבדרך. באומץ רב היא יצרה קשר עם גורמי המודיעין הצבאי ונעשתה סוכנת מודיעין פעילה.
שולה כהן החלה לספק מידע מודיעיני חשוב למדינה הצעירה שנאבקה על קיומה, בכל הקשור לפעילות הצבאית של הלבנונים. במהלך השנים 1961-1947 — גם לאחר תום מלחמת העצמאות והקמת המדינה — העבירה קישיק־כהן מידע מודיעיני רב מסוריה ומלבנון לישראל.
קישיק־כהן הייתה דמות מרכזית גם בפעילות למען הברחת יהודים מלבנון וממדינות ערב נוספות לארץ ישראל (ובהמשך למדינת ישראל). היא סייעה ליהודים רבים, בעיקר לילדים ולבני נוער, לעלות ארצה. בפעילותה המודיעינית הופעלה קישיק־כהן על ידי יחידה 504 באמ"ן, שאמונה על הפעלת סוכנים דרך גבולות המדינה.
בד בבד עם פעילותה כסוכנת וכמבריחה ניהלה קישיק־כהן חיי משפחה ואף ילדה שבעה ילדים. ב־1961 היא נאסרה, עונתה קשות ונידונה למוות. לאחר ערעור הומתק עונשה ונגזרו עליה שבע שנות מאסר. לאחר מלחמת ששת הימים שוחררה כהן בעסקת חילופי שבויים — ועלתה עם משפחתה לירושלים, שם התגוררה עד יומה האחרון.
ב־2007 נבחרה קישיק־כהן להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות, שעמד אז בסימן 40 שנה לאיחוד ירושלים. היא קיבלה את ההודעה שנבחרה להדליק את המשואה ב־19 במארס — אותו היום שבו — 44 שנה קודם לכן — נידונה למוות בביירות. אז אמרה שולה כי מדובר בסגירת מעגל. "זה מרגש כאשר אני זוכרת מה קרה באותו תאריך. אלוהים הציל אותי ממוות", אמרה אז, והוסיפה: "אני אף פעם לא עבדתי על מנת לקבל פרס ולא על מנת לרוץ אחר תהילה. אני עשיתי בגלל שרציתי ואהבתי את המדינה ורציתי לעזור להקמתה".
קישיק־כהן הייתה גם יקירת העיר ירושלים וזוכת מדליית דונה גרציה. היא נפטרה אתמול לפנות בוקר בבית־החולים הדסה הר הצופים. בנה של כהן, יצחק לבנון, היה דיפלומט שבתפקידו האחרון היה שגריר ישראל במצרים — ובספטמבר 2011 פונה משם, עם צוות השגרירות, לאחר שאלפי מתפרעים צרו עליה. "אמי הייתה צלולה עד הרגע האחרון בצורה שלא תיאמן", סיפר יצחק לבנון ל"ידיעות אחרונות", והוסיף: "היא הייתה גיבורת ישראל. אני חושב שהתואר שהכי נכון לתת לה זה אישה אמיצה. אתה לא רואה זן כזה היום של נתינה מוחלטת, הקרבה מוחלטת, אהבה מוחלטת ופטריוטיזם ללא פשרה".
