אני לא יודע מי ינצח היום, אך אני יודע מי הפסיד - ציבור העובדים בישראל. בחודשים האחרונים ראינו את אחד הקמפיינים המכוערים ביותר בהיסטוריה של ההסתדרות. גם הוותיקים לא זוכרים קמפיין כה רווי השמצות. סמסים בלתי פוסקים, סקרים לא ברורים וסרטונים וסטטוסים בפייסבוק שמכפישים את הצדדים. את רוב ההכפשות, חייבים להודות, ערך המטה של ניסנקורן כנגד יחימוביץ' שמגדיר אותה ללא הרף כ"שקרנית", אולם גם המטה של יחימוביץ' יודע להכות מתחת לחגורה כשצריך.
האמת, הובכתי. לא כי זו הפעם הראשונה שאני שומע הכפשות בוטות כאלו, אלא כי לא כך צריכה להיראות ההסתדרות. זה גוף העובדים החזק והמשפיע ביותר במדינה, הגוף שאמור לשמור על העובדים. תיארתי לעצמי שהקמפיין יהיה ענייני. בסדר, אולי לא הכל, אבל איך אפשר לנהל קמפיין שלם שמבוסס אך ורק על הכפשות בלי שביב אג'נדה לרפואה?
אני יודע. הימים השתנו. כבר לא מדברים על התוכן אלא על האריזה. לאיש לא באמת ברור מה ההבדלים הערכיים בין יחימוביץ' וניסנקורן. יש "נגדה ובעדו" ויש "בעדה ונגדו".
בועידת ההסתדרות הראשונה ב־1920 דיבר ברל כצנלסון, אז מתנועת "אחדות העבודה". כצנלסון ניסה להתגבר על המחלוקות עם אנשי "הפועל הצעיר", ה"שלי נגד אבי" של שנות העשרים.
"'אחדות העבודה' נכנעת", אמר כצנלסון בנאומו. "אך לא על דעותינו התחרטנו. הריב בינינו היה כל כך מכוער ואישי דווקא מפני שלא היה לנו על מה לריב". כצנלסון הוסיף כי "כשעמדנו לפני השאלה אם לעמוד על כל דרישותינו, ובשביל זה לא לעשות היום מה שאפשר — החלטנו להיכנע, ולא קל לנו הדבר. טוב היה לנו ב'אחדות העבודה' וטוב היה לחברי 'הפועל הצעיר'. הטוב הזה יכול להיות מרוכז כולו בקרב ציבור הפועלים המאוחד".
מים רבים זרמו בנהר ההסתדרות מאז. היא הוקמה, הייתה אחד הגופים החזקים במשק, פורקה והוקמה מחדש. וכעת, נראה שמנהיגי הפועלים קצת שכחו את דבריו של כצנלסון. ואני תוהה - מה יהיה כאן ביום שאחרי? האם מי שינצח ישכיל לקחת את ציבור הפועלים ולאחד אותו, כדבריו של ברל? את המשקעים שהותירו אחריהן הבחירות האלו יהיה מאוד קשה לנקות.
