משמרת עד הרצליה, מתיק קצב עד פרשת בוכריס, קורבנות אלימות מינית כבר הבינו את המסר: למערכת המשפט אין באמת כלים לסייע להן. החשודים באונס הקבוצתי בהרצליה שוחררו לביתם. אין די ראיות להעמידם לדין. המתלוננת מלקקת את פצעיה, הטראומה לא נותנת לה מנוח. בכל זאת, האונס שלה זכה לתואר המפוקפק: "אונס אכזרי בסגנון התפוז המכני". היא הבינה היטב את המשוואה: או שתמצא את כוחות הגוף והנפש לעימות או שככל הנראה התיק ייסגר. והכוחות אינם.
באופן אבסורדי, ככל שהאונס אכזרי יותר והמתלוננת במצב נפשי קשה יותר — כך גובר הסיכוי שאיש לא ייתן את הדין. נאנסת יקרה, כדאי שתפנימי. בשדה המוקשים של החברה הישראלית, אין לך סיכוי. אם תספרי על התופת אבל לא תלכי להתלונן, יאמרו שאת חסרת אחריות. באיזו זכות את עושה שיימינג? הרי לשם כך יש מערכת משפט. תלכי למשטרה ותתלונני, יאמרו שזה לא מספיק. האם צעקת או קפאת? ולמה באת דווקא עכשיו? מה חשבת לעצמך כשהתקלחת ושטפת מעצמך ראיות אופציונליות? עכשיו נדרשת חקירת שתי וערב, שתשחזר את הזוועה אחד לאחד, נדרש עימות אכזרי בינך לבין התוקף — פרקטיקה שכמעט לא קיימת בעבירות פליליות אחרות.
הסכמת להכל? ילדה טובה. אבל זה לא מספיק. עד שיוגש כתב אישום עורכי הדין, החברים של המתלוננים, הטוקבקיסטים, יקרעו אותך לגזרים. ישלפו כל תמונת פייסבוק, כל סמס, יוכיחו באותות ובמופתים שרצית וביקשת ופיתית ושיקרת. הגעת עד לבית המשפט? יש כתב אישום? כתוב שחור על גבי לבן, בפירוט מצמרר, בדיוק מה עברת? תראי, המערכת בקריסה. אין ברירה. נלך לעסקת טיעון מקלה.
מכבסת המילים תעשה את שלה. "בעילה אסורה בהסכמה", שישה חודשי עבודות שירות על שימוש בסם אונס, קיצור שליש על התנהגות טובה. העונש ייקצב. ובזמן שתנסי לשקם את הריסות חייך, לברוח מהסיוטים, לגשש אחר אמון מחודש בבני אדם, הוא עדיין יהיה שם. רעייתו תישלח לספר איך נתפר לו תיק, איך שיקרת, איך הוא חתם על עסקת טיעון והודה רק לבקשתה. כשישתחרר, הוא יביט בעיניים דומעות במראיינת ויספר איך היה המאבטח של הרמטכ"ל כשכל עתידו לפניו ואיך חייו התנפצו לרסיסים. הוא יוזמן לפאנלים ברדיו ובאוניברסיטה הקרובה למקום מגורייך, יפרשן אירוע ביטחוני בקול סמכותי. הוא יקים חברת נדל"ן או תיירות ויחיה באחוזה ענקית, עם אישה וילדים, למרות שאי אז המעסיק שלו עשה עליו גוגל וראה שהוא הבחור מהאונס הקבוצתי.
ואת? אולי תתחתני ותתגרשי. אולי לא תמצאי אהבה. תראי, זה חלק מהחבילה. לנפגעות אונס קשה להחזיק במערכת יחסים. אולי תלדי צעירה מדי, או תחיי בדירת עמידר, או תעברי בין עבודות. בלילה תקומי שטופת זיעה, מדי פעם תחווי ניתוק. אין מה לעשות. זה חלק מהעסקה. קוראים לזה פוסט־טראומה. אם יש לך מזל, מי שיאהב אותך ימצא את הכסף והזמן לקחת אותך לטיפול. יעזור לך לנסות להתחיל מהתחלה. מאחורי האות הבודדת שייצגה את שמך, את עולמך שחרב, תישאר אישה חבוטה, אבודה.
אלה חוקי המשחק. תבכי חמודה, תבכי. יש על מה. תבכי על עצמך, תבכי עלינו, רק בבקשה, אם את יכולה — תעשי את זה בצד. אנחנו רוצים פשוט רוצים לשמור על הפרטיות שלך. את יודעת, בכל זאת, לא נעים לקלקל לכולם. √
