בית המשפט העליון אמור היה להיות סגור לציבור ביום שלישי השבוע לכבוד טקס הפרידה מהשופט אליקים רובינשטיין. אלא שאז הגיעה עתירה ששינתה את התוכניות: שתי גופות שהתגלו יומיים קודם בחדר במלון "הרודס" באילת היו בדרך לנתיחה באבו־כביר. משפחותיהם החרדיות של המנוחה והמנוח — אודליה בכר ז"ל וברוך אינדיג ז"ל, שני יוצאים בשאלה — התנגדו לנתיחה. נציגי המשפחות ישבו מול השופטים מזוז, שהם ופוגלמן ובאמצעות עורך דין משותף תבעו לשחרר את הגופות לקבורה. זו לא פעם ראשונה שמשפחה מתנגדת לנתיחת יקירה, אלא שכאן המצב היה שונה: לפי המשטרה, קיימת אפשרות סבירה שאינדיג רצח את בכר ואז התאבד. כלומר, ייתכן שהמשפחות של הרוצח והקורבן שאמורות להיות משני צידי המתרס, יוצגו בדיון על ידי אותו עורך דין. מבחינתן זה לא שינה דבר, הן ביקשו לקבור את יקיריהן במהירות האפשרית ובלי נתיחה. "הם הבינו שגם אם יסתבר שהוא זה שנטל את חייה זה לא יעלה ולא יוריד", מסביר עורך הדין של המשפחות, דרור שוסהיים, "לכאורה למשפחה שלו יש אינטרס גדול יותר — הם הבינו היטב במה חשוד הבן שלהם — אבל שתי המשפחות התנגדו באופן נחרץ. גם אם הוא רצח אותה, אין לזה משמעות מבחינה פרקטית. הוא מת ואין מה לתבוע".
בסוף המשטרה ויתרה על הנתיחה, והלוויותיהן של בכר ואינדיג התקיימו, בנפרד, ביום שלישי בשעות הערב המוקדמות. במובן מסויים, הלוויות הללו גם קברו את השאלה שנשארה פתוחה: האם השניים התאבדו בהחלטה משותפת או שמא אינדיג רצח את בכר ואז התאבד?
אלו העובדות הברורות עד כה: בשבוע שעבר בלילה שבין רביעי לחמישי, בכר ואינדיג עלו על טיסה מתל־אביב לאילת. בשעה שתיים לפנות בוקר של יום חמישי הם הגיעו למלון "הרודס", עשו צ'ק־אין ועלו לחדר. אינדיג נראה במצלמות האבטחה יוצא מהחדר מספר פעמים, בכר לא. לפי הממצאים של המשטרה, עד יום שישי אחר הצהריים שניהם היו בחיים, בריאים ושלמים. מהשעות הללו והלאה אף אחד מהם כבר לא יצא מהחדר, וסימני השאלה מתחילים. מתישהו בין שישי בערב לשבת בכר כבר לא הייתה בין החיים. אינדיג מת רק כמה שעות לאחר מכן. פער הזמנים בין מותה למותו הוא זה שהעלה את החשד לרצח.
ביום ראשון בצהריים המשטרה קיבלה דיווח על הגופות שנמצאו בחדר במלון, במיטה, שוכבים אחד ליד השנייה, חנוקים באמצעות אזיקונים. שניהם מתו באותה הדרך. לא נמצאו סימנים לאלימות. בחדר נמצאו מכתבים בכתב יד שמיועדים לבני המשפחה של שניהם. הם מודיעים שם על הכוונה לסיים את חייהם, מסבירים את הנסיבות, מעידים על פגיעה אישית מהעבר ונפרדים מבני המשפחה. המשטרה סבורה שאחד מהם כתב את המכתבים בשם שניהם. מחקירת המשטרה עלה כי לשניהם היה רקע של אובדנות — אך יש גם עדויות מנוגדות. אז מה קרה באותן שעות ביום שישי אחר הצהריים?
הילד מהספסל החמישי
המשטרה הגיעה בוודאות גבוהה למסקנה שאין צד שלישי למוות הכפול, אף אדם נוסף לא פגע בהם. אבל מי שהכיר את ברוך אינדיג יודע שהיה שם צד שלישי, ועוד איך היה. וכמו עם הנתיחה שנקברה, גם הצד ההוא, האפל, הושתק והודחק במשך שנים על ידי הסביבה החרדית שבה גדל, עד שהתפרץ בחדר המלון — בין שכרוצח או בין שכמתאבד.
ב־23 בפברואר השנה כתב אינדיג בעמוד הפייסבוק שלו: "אתה בטח לא זוכר אותי, נכון? פגעת בהרבה ילדים — איך תזכור רק אחד פיצי. אני הייתי הילד הבלונדיני ההוא עם הפאות שבכוח ניסה לסדר אותן מאחורי האוזניים. הילד מהספסל החמישי. אהבת מאוד לגעת בי כשאני שוכב על הברכיים שלך... לפני חצי שנה בערך, כתבתי עליך אחרי שהיה בי מספיק אומץ לחשוף את זה ברבים. אבל מה זה נתן? כמה עשרות אנשים שקראו את זה, זרקו כמה מילות גנאי לגביך והמשיכו הלאה. אבל אני? אני כמעט כל יום קורא את הפוסט ההוא שוב ושוב, מנסה להבין אותך, מנסה להבין איך יכולת. תן לי לצעוק את זה חזק לכרית, אתה הרסת לי את החיים. לי ולעוד הרבה ילדים שפגעת בהם. לי ולעוד הרבה אנשים שאני ועוד כמה ילדים פגענו בהם. כיבית לנצח את מי שיכולתי להיות — ובו זמנית הדלקת את מי שאני היום".
אינדיג שהיה אמור להיות בן 27 באוגוסט הקרוב, נולד וגדל בבני־ברק. אחרי חינוך חרדי וישיבה, החל לשדר ברדיו החרדי קול חי והפך שם מוכר במגזר. בהמשך החליט להתגייס לצה"ל ונלחם כדי להגיע לתחנת הרדיו הצבאית. ב־2013 זה הצליח לו. "עבדנו יחד בגלי צה"ל, הייתי עורכת והוא היה מפיק", מספרת אורטל (שם בדוי), חברה מהשירות. "ברוך התחיל במחלקת שיווק אבל היה לו ממש חשוב להשתלב במחלקה עיתונאית בתחנה. בשלב מסוים הוא הגיע למחלקת תוכניות. הוא היה בחור טוב ומאוד ניסה להתחבר לאנשים. הכיר את כולם, תמיד ישאל מה שלומך. הוא היה יוצא לשטח להקליט חיילים וכעורכת היה לי קל לעבוד איתו. הוא היה חכם וידע להתחבר לאנשים בדרכו".
מה הכוונה 'בדרכו'?
"הוא היה בחור קצת מוזר, פחות מחובר לעולם. הוא גם היה טוב לב. הרבה פעמים הייתי צריכה החלפות בשמירות או ניקיונות, והוא היה מציע את עצמו. מתנדב. הוא היה מאוד רגיש לזולת. הוא תמיד אמר את מה שהוא חשב אז היו לו כל מיני עימותים מקצועיים, וגם כאלה שלא, עם כל מיני אנשים. לפעמים היה עושה את זה בצורה לא הכי נעימה, חורגת מהקודים, אבל גם ידע להתנצל ולבקש סליחה יפה. הוא היה רחוק מלהיות אלים. היו לו קשיים כלכליים. כשהוא היה בתחנה הוא היה ישן הרבה באכסניה ליד".
"הוא בחור מאוד חכם, מוכשר, יודע לבטא את עצמו מעולה. מאוד האמין בכישרון הכתיבה שלו", מספרת לאה (שם בדוי), ידידה נוספת. "הוא לא היה סגור על עצמו בשום צורה וכיוון. גם לא בדת. לא אמר 'יצאתי בשאלה', בהתחלה לפחות. הוא הלך עם כיפה כל התקופה בגל"צ. אליי הוא הפגין תמיד טוב לב, אבל הרגשתי באיזה שלב שאין לי דרך לעזור לו. שהוא אבוד, מאוד אבוד".
למה אבוד?
"ברור שהפגיעה המינית הייתה חזקה אצלו. הוא כתב על זה, דיבר על זה, בקבוצות ווטסאפ שדיברו על זה הוא תמיד הגיב, היה נראה שזה בוער בו ומלווה אותו כל החיים. הוא היה מאוד אמפתי, מפרגן, קשוב, נשביתי בזה. לא רציתי להאמין שקיימת שם גם אישיות אפלה, אבל ידעתי שהיא שם".
"בתחנה היו בהלם"
"ברוך לא שמר נגיעה", נזכרת אורטל ששירתה איתו בגל"צ. "בהתחלה לא ידענו איך להתייחס, הוא היה מאוד מחבק. הוא לא ידע לשים גבול. הייתי בסיטואציה שמישהי ממש צעקה עליו שיתרחק ולא ישים ידיים כי הוא חיבק אותה יותר מדי. הרגשתי שהוא קצת נכנס יותר מדי לספייס האישי אצל נשים. גבולות הדת היו פרוצים אצלו".
אינדיג חצה את הגבול גם במובן הפלילי. לפני כחצי שנה הגישה פרקליטות מחוז ת"א כתב אישום לבית משפט השלום בעיר נגד החייל החרדי אינדיג שכבר הספיק להשתחרר, בגין הטרדה מינית, פגיעה בפרטיות, חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת, התחזות לאחר, קבלת דבר במרמה ועבירות נוספות, בזמן שירותו בגלי צה"ל.
"יש לי כמה חברות שהיו איתו בקשרים טובים, אפלטוניים. הוא פרץ להן לחשבונות פייסבוק ולמיילים ודרכם ניסה להשיג תמונות עירום שלהן. הוא אפילו דיבר בשמן ויצר קשרים עם אנשים כשהוא משתמש בפייסבוק שלהן כדי להשיג תמונות אינטימיות. עם חלק הוא הצליח וחלק לא. כשהפרשה התפוצצה, בתחנה היו בהלם. עצרו אותו לכמה ימים, זימנו אותו ואותן לחקירה. בהמשך הבנות ניתקו איתו קשר, מחקו אותו מהפייסבוק, הוא כתב שהוא מצטער וייחס את זה להתעללות המינית שהוא עבר בעצמו. הרבה אנשים בתחנה החליטו לנתק איתו קשר, סימנו אותו כמישהו מסוכן".
התיק ההוא בעניין של אינדיג עדיין פתוח, וכמה ימים לפני מותו הוא אפילו היה בדיון בבית משפט בעניינו. עם זאת, גורמים משפטיים שמכירים את התיק מסבירים שגם אם היה מורשע, הוא לא היה צפוי לקבל עונש רציני, כך שלא נראה שזה הטריגר למצוקה.
באפריל 2016 פירסם אינדיג פוסט בקבוצה סגורה של חברים קרובים ובו כתב: "שלום. אני ברוך, חרדי לשעבר, ואני רוצה לצאת מהארון. לא שומר שבת וכשרות ועדיין אין לי שום שנאה לדת ולדתיים. אני נמשך גם לגברים ועדיין אני אוהב ונמשך גם לנשים". חבריו מספרים שההודעה הזו גרמה לקרע גדול עם משפחתו. "אתר רכילות חרדי פירסם את זה, ואז ההורים שלו זרקו אותו מהבית", מספרת לאה, "אחיו התקשר אליו ואמר לו שאין לו מה לחזור הביתה. הוא גר קצת אצל חברים ויכול להיות שאחרי זה הוא קיבל דירה מהאגודה".
במהלך השנה האחרונה גר אינדיג ברמת־גן, בדירה של ארגון היוצאים בשאלה הל"ל. הוא היה חבר בסניף הארגון, ושם הכיר את בכר, שגם התגוררה בדירה של הארגון בעיר. לחברים סיפר שהוא עובד בעבודה מועדפת, מתכנן ללמוד קולנוע, כותב סדרת דרמה מוזיקלית. הוא עשה עבודות פרילנס כמפיק, ושידך בין ערוצי תקשורת זרים שחיפשו לצלם משפחות חרדיות בארץ. עם זאת, גם בחייו החדשים הצליח להסתבך שוב. בסניף הל"ל מספרים שההתנהלות שלו לא הייתה ראויה ושהתייחס בצורה לא יפה לחברים חדשים שהגיעו, עד שהוחלט להוציאו מהדירה לפני כמה חודשים — והוא נאלץ לעבור להתגורר בדירה שכורה ברמת־גן. בהמשך הוא אף הושעה מפעילות העמותה ולפני כחודש נאסר עליו להגיע לסניף. "אני יודעת שמהעמותה הזהירו את אודליה מהקשר עם ברוך, אמרו לה שזה קשר לא בריא", מספרת חברה קרובה מהסניף.
נוסף על כך, אחת הבנות בסניף טענה בפני ההנהלה שהוטרדה מינית על ידי אינדיג בעבר — והיא לא הייתה היחידה. מנכ"ל הל"ל, יאיר הס, מאשר שהגיעו אליו תלונות על הטרדות מיניות מצד אינדיג: "אני יכול לומר שקיבלנו תלונות וטיפלנו בהן. ברוך היה מטופל בעמותת הל"ל, הוא היה בטיפול שכלל גם אמצעים טיפוליים וגם אמצעים משמעתיים. ליווינו את אודליה וברוך יותר משנה ואנחנו בהלם. יש יותר מאלף יוצאים בשאלה שנמצאים בהל"ל ופורחים ומגשימים את עצמם, והסיפור הזה רק מחזק את המחויבות שלנו להמשיך ולתמוך בקהילה שלנו".
לילה לא שקט
בעמוד הפייסבוק של אינדיג ממשיכים חבריו לחפש רמזים בין המילים והשירים שהעלה. מעבר לקריאות העזרה הפומביות שלו, אפשר ללמוד עוד כמה דברים מהרשתות החברתיות והתקשורת האלקטרונית שלו ושל בכר עם העולם. ביום חמישי לפנות בוקר, בשעה 1:27, קצת לפני שהגיעו למלון באילת הוחלפה תמונת הפרופיל של בכר. בתמונה החדשה היא נראית עם אינדיג, בתמונה שהתפרסמה מאז בכלי התקשורת. חמש דקות קודם, ברוך שינה בעמוד הפייסבוק שלו את הסטטוס מרווק, ל"בזוגיות" עם שמה של בכר. כמה דקות קודם שונתה גם תמונת הפרופיל בחשבונו של אינדיג לתמונה המשותפת של השניים. ולא רק זה. "היא והוא יצאו בחמישי בלילה מקבוצות ווטסאפ", מספר משה, דתל"ש וחבר של השניים. "לפני שהיא מתאבדת זה מה שחשוב לה? להחליף תמונת פרופיל ולכתוב שהם ביחד? זה מוזר".
הפעילות הזו ברשתות החברתיות קצת לפני מותם עוררה בפייסבוק תיאוריה שקיבלה במה בחלק מאמצעי התקשורת, שלפיה אינדיג רצח את בכר, ואז התעסק בפרופילים שלה בפייסבוק ובווטסאפ. במשטרה שוללים את הדיווחים הללו. כל הפעולות שלהם ברשתות החברתיות נעשו בלילה שבין רביעי לחמישי, עוד לפני שהם הגיעו למלון. ועוד פרסום שגוי: אינדיג לא יצא מהחדר אחרי מותה של בכר. גם הכותרות שתיארו את השניים כרומיאו ויוליה הדתל"שים לא מדויקות. "מה שאני יודע זה שהם היו ידידים אבל לא חברים. לדעתי לא היה להם קטע רומנטי. הוא גם היה דו־מיני, אבל הוא חיזר אחריה, מאוד רצה להיות הבן זוג שלה. כבר לפני חודשיים הוא סיפר לשני חברים שלנו שהוא חבר שלה. הוא סיפר לגיס שלו שהוא התארס איתה. יש לי מיליון חברים משותפים איתה, אף אחד לא שמע על זה, גם לא הגיוני שהם היו ביחד. היא אמרה לי שהיא לא בנויה כרגע לקשר זוגי, הרבה פעמים היא אמרה שהיא יודעת שהוא ממש רוצה אותה, אבל היא לא תצא איתו".
חבריה של בכר בת ה־24 מספרים שגדלה במשפחה חרדית בשכונת רמת שלמה בירושלים, ועזבה לטובת העולם החילוני בסביבות גיל 19. לאחר שסיימה שירות לאומי בבית החולים שערי צדק, עבדה עד לאחרונה בעבודות מזדמנות שונות — אם בהפקה, בניקיון בתים או כבייביסיטר. "היא הייתה בחורה מאוד עמוקה, מבחינתה היא יצאה בשאלה הרבה לפני", מספר החבר המשותף משה. "היא אמרה שמאז ומעולם היא לא האמינה, פשוט בגיל מסוים החליטה לעזוב את זה. הייתי אצלה הרבה בדירה וגם הוא היה אצלה. ככה הכרתי את ברוך. הוא היה איש טוב, חבר שלי, אבל מניפולטור. לדעתי הייתה לו אובססיה אליה. בחודש האחרון היא לא עבדה בכלל, התקשרה אליי כמה פעמים ואמרה 'אין לי שום דבר בחיים, אני ריקה'. היא טענה שלא היה לה למה לחיות. היא הלכה לעזור לאנשים, ניסתה לטייל, חיפשה משמעות לחיים ולא מצאה. זה שיגע אותה".
חבריה של בכר מספרים "היה לה קשר מיוחד עם ההורים עבור יוצאת בשאלה. קיבלו אותה. היא אהבה לטייל, עשתה את שביל ישראל, טיילה בארץ ובעולם. היא הייתה אדם ספונטני, מסוגלת להתקשר ולשאול — 'רוצה לבוא לסופ"ש לאילת לזולה של חברים'. היא מאוד אהבה טבע, בן אדם מאוד עמוק. הייתה קוראת כל דבר שהייתה יכולה. בחורה שמחה. אף פעם לא ראיתי אותה עצבנית או כועסת".
מה לגבי דיכאונית או אובדנית?
"היו לה מחשבות כאלה, אבל לכל אדם בחיים בשלב כלשהו יש מחשבות או תקופות של דיכאון, זה נורמלי. לקום ולעשות מעשה זה משהו אחר. כל החברים הקרובים שהכירו אותה יודעים שזה הוא. אין משהו אחר. הם לא היו יחד, היו לה תקופות שהיא הייתה עם מישהו אחר, אף פעם זה לא היה רציני. הבנתי מחברה קרובה שלה שהיא לא נמשכת אליו בכלל, וודאי לא שהוא הציע לה נישואים לפני חודש וחצי כמו שטענו. הם היו חברים טובים. בחודשים האחרונים הוא גרם לה קצת להתנתק מאיתנו".
בשלישי בערב נקברה אודליה בהר המנוחות בירושלים, מלווה במשפחתה החרדית לצד חבריה מהחיים החדשים בצד החילוני. "לצערי החברים לא סיפרו עליה בהלוויה, רק המשפחה דיברה", מספרת שרית (שם בדוי), אחת מחברותיה הקרובות. "אמרו שהיא בן אדם שמח, עוזר, שנותן המון. לא דיברו על הסוף, לא הזכירו כלום. היו כמה בנות שמאוד רצו לדבר ולא נתנו להן. המשפחה לא רצתה שיספרו על חייה כיוצאת בשאלה, רק לכבד אותה ואת הזיכרונות הטובים שמתאימים להם".
שרית מסרבת להאמין לאפשרות שאודליה התאבדה. "אודליה הייתה אדם שמח שאוהב ואוכל את החיים. הם לא היו זוג, הוא היה ידיד. למה היא נסעה איתו לאילת? לא יודעת, היא לא סיפרה לי. זו לא הייתה נסיעה מתוכננת. היא הייתה אמורה לנסוע ללוס־אנג'לס לבקר את אחותה. לא הגיוני שהיא שמה קץ לחייה, בכלל לא. ברוך לא היה פיקס. לא אהבתי אותו בכלל, עבר פלילי, שמעתי עליו כמה סיפורים מעבר לסיפור שהיה בגל"צ".
טיול פרידה אחרון
לאחר ההלוויה של אודליה, כמה מקרובי משפחתה נשארו לדבר עם החברים הקרובים שעזבו את הדת, ביקשו לשמוע מה יש להם לומר. החברים טענו בפניהם שברוך היה מניפולטור גדול, ושהם לא היו בזוגיות. החברה לאה מספרת ש"היא עברה לגור אצלו בחודש האחרון כדירת מעבר, כי היא הייתה צריכה לפנות את הדירה של הל"ל. פשוט היה לה נוח. היא התכוונה לעבור לגור אצל אחותה בלוס־אנג'לס. ברוך אמר לידידה אחרת שלו שהם עושים טיול פרידה כי הוא יודע שהיא עוזבת. איך יכול להיות שהם היו מאורסים, ואנחנו החברים הכי קרובים שלה לא ידענו וגם המשפחה הקרובה שלה לא ידעה? לחברות היא אמרה שהיא חוששת ממנו בגלל העבר הפלילי, שהוא אובססיבי אליה. כולם טענו שהיא הייתה איתו בקשר כי היא ריחמה עליו. אף אחד מהחברים לא ידע על הנסיעה לאילת. חבר קרוב טען שהוא היה ער בלילה של יום חמישי, ראה שתמונת הפרופיל שלו הוחלפה וכל התמונות שהיו לה עם גברים אחרים בפייסבוק נעלמו, אז הוא בטוח שזה הוא טיפל לה בפייסבוק".
חבר נוסף בשם משה, גם הוא דתל"ש, מספר על האווירה בה השניים היו שרויים — בין המשפחה החרדית לעולם החילוני. "כל אלה שמספרים סיפורים על קשר עם המשפחה — בסוף הם גרו בדירות של הל"ל. המשפחות לא קיבלו אותם. פתאום אחרי שבן אדם מת הם נזכרים בו ונזעקים שלא ינתחו את הגופות? עשו לוויות חרדיות, לא מזכירים במילה את הקשיים והחוויות הקשות שעברו. כולם רוצים לסיים את הסיפור הזה, אצל החרדים זה עובד על פי 'מה יאמרו'. מספיק שיש להם בן שיצא בשאלה, עכשיו יגידו שהוא גם רוצח?"
אתה כועס.
"ברוך היה אישיות מורכבת, הוא היה במצב נפשי קשה. אודליה הייתה אמורה לעזוב ללוס־אנג'לס, הוא לא רצה שהיא תעזוב. זה חירפן אותו. הוא היה בחור ממש מתוסכל. הרב שפגע בו מסתובב היום חופשי, ויש רצון להעלים פה את כל מה שקרה. חרדי שהתקבל לגלי צה"ל — למה החיים שלו כל כך קשים? הכעס שלי הוא על החברה החרדית. להגיע לחקר אמת לא נותנים, העיקר לקבור, לקבור, לקבור. מטאטאים הכל מתחת לשולחן, ועוד יוצא בתשובה התאבד ולא אכפת לאף אחד".
